הסרט הזה יוצא נגד מבקרי הקולנוע בכל העולם

שלחנו את הבמאי אמרי מטלון לדוג עבורנו רק סרטים טובים, מיוחדים ומסוגננים שיכולים להתאים לקוראים שלנו. הדג הראשון שהוא תפס הוא בצבעי שחור לבן, מומלץ לצרוך אותו בזוג ולחוויה מושלמת גם עם כוס וויסקי בצד. תהנו.

מלקולם, במאי קולנוע שחור, חוזר הביתה עם חברתו הצעירה ממנו מארי אחרי פרמיירה מוצלחת מאוד של סרטו החדש. האופוריה שבה הוא נמצא עומדת להתרסק אל קרקע קשה כשחברתו תגרום לו להבין שמצידה, ההקרנה היתה הרבה פחות מוצלחת מאחר ובנאום התודות שלו היא כלל לא הוזכרה. הפער הזה הוא המנוע לעלילה של 'מלקולם ומארי', הסרט החדש של נטפליקס שמתרחש כולו על פני לילה אחד, בבית אחד ומבוצע על ידי שני שחקנים בלבד.

כבר מן הפתיחה חגיגת האגו טריפ של מלקולם שנמזגת לתוך ריקוד הניצחון הסקסי בו הוא פוצח כשבידו כוס וויסקי גדולה פוגשת את רוחה הצוננת של מארי שמכינה מקרוני אנד צ'יז מקופסת קרטון בניסיון להפוך את הערב לארצי ככל הניתן. למלקולם לא קשה לזהות שהאישה שמולו לא שותפה לשמחה שלו אבל הוא עוד לא מבין שבערב הזה, שהיה אמור להיות 'המאושר בחייו', הוא יעמוד למשפט כפול.

מצד אחד המשפט מול מבקרי הקולנוע, כשהוא ממתין במתח לגזר דינם ומצד שני המשפט מול הקטגורית שנמצאת איתו, עדיין בשמלה חגיגית, ותובעת ממנו עכשיו את הכפרה על כך שהושמטה מהנאום.

על מה שקורה בין יוצר נרקיסיסט למוזה שלו

מארי לא חושבת שמלקולם פשוט שכח להודות לה. היא מרגישה שמלקולם ניצל אותה כשגנב את סיפור חייה, כנרקומנית בגמילה, והפך אותו ליצירה בלעדית שלו. לדעתה, הוא נמנע בכוונה מלהזכיר אותה מול הקהל בפרמיירה רק כדי לא לחלוק איתה את הקרדיט על ההצלחה. מלקולם מצידו בטוח שמתוך הריקנות שלה, מארי מתעקשת להרגיש את עצמה כחלק הרבה יותר גדול ביצירה שלו מסך תרומתה האמיתית ובכך למצוא משמעות לחייה על גבו.

הסרט מתפתח להיות קרב מהלומות ססגוני, בין יוצר נרקיסיסט לבת זוגו שהיא גם המוזה שלו, מאבק שנון ומלא תנופה שבמהלכו מתגלים שלדים, או יותר נכון מושלכים שלדים מהעבר, זה על זו. הם נלחמים כמו שני מתאגרפים בסגנונות שונים. מארי מנסה לתקוף מכיוונים רבים, באמירות סרקסטיות שנונות ומהירות, מלקולם סופג ומציג עמידות רבה, אבל כשהוא מחזיר מכה הוא עושה את זה בדיוק מחושב, באכזריות ובעוצמה של נוק-אאוט.

התוצאה היא סצנות רהוטות עם שני גיבורים אינטליגנטיים וורבאליים, שמספקים מונולוגים חריפים שמזכירים קולנוע מילולי מאוד שהיום פחות ופחות עושים. עוצמת הטיעונים שלהם מזיזה את הצדק מצד לצד באופן שמקשה על הצופה להכריע ביניהם. לוינסון הבמאי מודע לכך שהשיוף, הרהיטות והלוגיקה המדויקת שמצויים בטקסט שכתב, לוקחים את הדמויות מהעולמות הריאליסטיים ומעבירים אותם למחוזות סמליים יותר והוא רותם לכך גם את אמצעי המבע.

מצלמה שיוצרת קסמים קונטרסטיים בשחור ולבן

המצלמה שזזה ביניהם בשחור לבן קונטרסטי מודעת מאוד ליופיים ומסמנת מי הגיבור בכל רגע, ברהיטות ובביטחון ולא נמנעת מיצירת דימויים אייקוניים. כך היא מאדירה או מנמיכה אותם באופן מופגן, מאירה או מחשיכה כמעט בבוטות. העריכה מאוד מוסיקלית ומזכירה לעיתים בשינוי הקצבים שלה, תיפוף.

והבמה, זירת האגרוף השקופה בה הם נאבקים לאורך כל הסרט, היא מבנה מודרני עשוי בטון חשוף שחלונות מכל עבריו והשניים כלואים בו כמו הצופים שסגורים בביתם בקורונה טיים. הלוקיישן הזה יכול היה להראות קר לחלוטין אבל בזכות השימוש הרב בגופי תאורה מצטלמים, מצליח צלם הסרט מרסל רב לייצר ניגוד מעניין בין קור וחום, אותו הניגוד שנמצא גם במצבי הרוח המשתנים תדיר של הדמויות.

עם כל הכבוד לאמצעי המבע ולתסריט הקולח, שבמבנה שלו אינו חף מחולשות, מחיאות הכפיים מגיעות יותר מכל לזו שמשחקת את זו שלא קיבלה מחיאות כפיים בטקס. שני השחקנים עושים עבודה טובה, אבל זנדאיה, שמנצלת את ההפוגה הכפויה בצילומי 'אופוריה' לשיתוף הפעולה הנוסף הזה עם יוצר אופוריה סם לוינסון, מהפנטת כאן בנוכחות הקולנועית שלה ומאוד יכול להיות שהחרט של האוסקרים כבר מתאמן בלאיית את שמה.

גם בתוך העולם הכל כך מסוגנן ומלאכותי של הסרט היא מצליחה לעורר אמפתיה ולרגש ומה שבטוח שאחרי הצפייה בה שום במאי או במאית כבר לא ישכחו להודות לבני זוגם בשום פרמיירה בעולם.

המבקרים סופגים ביקורת ועונים בהתאם

ובחזרה למלקולם. באחת הסצנות היפות בסרט עונה מלקולם למבקרי הקולנוע ובאותה נשימה גם למארי בנאום ארוך, ציני ומרוצף בקללות עם סיומות.ing  הוא מדבר בלהט על כך שהאותנטיות היא לא מהות היצירה ושכוחו של האמן נמצא בנקודת המבט שלו על הדברים ולא בתיאור אובייקטיבי של החיים.

מלקולם, דמות שחורה שנכתבה על ידי תסריטאי לבן, מתנגד בזעם לטון השולט היום בביקורת התרבות, לפיו על כל יוצר לייצג אך ורק את הזהות האתנית והמגדרית שלו ביצירותיו. באופן הזה סם לוינסון, התסריטאי והבמאי הלבן של הסרט, עונה באומץ, באמצעות גיבורו השחור, למבקרים שעתידים לבקר אותו על עצם בחירתו לכתוב גיבורים שחורים.

בכך הוא מצטרף לבמאים ידועים נוספים בשנים האחרונות שמאסו בתוקף הרב שניתן על ידי הביקורת לרקע של היוצר ומאמינים שהמסננת המגבילה של פוליטיקת הזהויות עלולה להפוך את עולם האמנות לצפוי, מתחסד ומשעמם. לוינסון קורא תיגר על המבקרים והביקורות. ובכן, כצפוי, הן לא מגיבות בחיבוק. בשיאו של הסרט מלקולם מתנצל, האם גם לוינסון יאלץ להתנצל?

Malcom & Marie, בימוי: סם לווינסון. שחקנים: זנדאיה, ג'ון דיוויד וושינגטון. ארה"ב 2021, 106 דק' בנטפליקס.

אמרי מטלון הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>