התגעגעתם? האמנית שיוצרת מפלצות אנושיות, מעצבת תלבושות לביורק

אמנית הטקסטיל הבריטית, דייזי קולינגרידג’ (Daisy Collingridge), נוגעת בתחום אמנות ייחודי הכולל בתוכו מגוון רחב של טכניקות שבהן אריגה, שזירה, קשירה, סריגה, רקמה, תפירה וליבוד. תחום זה נוגע בחומרים מסורתיים כמו צמר, משי, כותנה, יוטה ופשתן לצד שימוש בחומרים מודרניים יותר כמו חוטי מתכת, סיבי ניילון, ואפילו זכוכית ופלדה. וכן, היא גם מעצבת תלבושות.

הקבוצה הבינלאומית שמותחת את גבולות הטקסטיל

דייזי קולינגרידג’ היא ילידת 1990 שגדלה בלונדון. מאז שסיימה את לימודי עיצוב האופנה ב'סנטרל סנט מרטינס', היא המשיכה לעסוק בטקסטיל ובמניפולציות של בדים ועם הזמן התפתחה לתחומי הפיסול והמיצג.

היום, היא חלק מקבוצה 62 (The 62 Group of Textile Artist), שמטרתה לאתגר ולמתוח את גבולות הטקסטיל עד הקצה. הקבוצה הבינלאומית, של אמני הטקסטיל המקצועיים, נוסדה בבריטניה בשנת 1962 כשלמעשה מדובר בקואופרטיב של אמנים. מייסדי הקבוצה, התמקדו ברקמה בלבד במטרה לבסס את התחום באותה תקופה. עשרים שנה מאוחר יותר, נפתחה החברות בקואופרטיב לאמנים מכל תחומי הטקסטיל. חשיבותה של הקבוצה בכך שחבריה השפיעו על עתיד אומנות הטקסטיל באמצעות תמיכתם בטקסטיל בחינוך לאמנויות.

קבלו את קולקציית המעוכים

כאמנית רב תחומית, חלק ניכר ביצירתה של קולינגרידג’ מגיע ממקום של מלאכה ואומנות. בין היתר, היא יוצרת תלבושות מיוחדות עבור הזמרת ביורק ומפסלת בבדים בצורה המצליחה לעורר רגשות עזים בקרב הצופים.

הייחודיות של קולינגרידג’ נובעת, בין היתר, מזה שהיא מכניסה לתוך היצירה שלה בני אדם אמיתיים, כמו למשל במשפחת 'המעוכים' (Squishys), שהיא משפחת דמויות בעלות משקל רב ובו בזמן בעלות נוכחות ותנועה. קולינגרידג’ תופרת אותם מבדי ג'רזי ואף מוסיפה לתוכם משקל כדי שהתנועה המתקבלת בלבישתם תהייה אותנטית.

לא לשכוח את הזיקה לאופנה

הרקע של קולינגרידג’ בעיצוב אופנה, מביא אותה לחפש תמיד טכניקות מחוכמות שיהפכו את תהליך לבישת הדמויות לפרקטי ונוח. היא משקיעה זמן רב בחשיבה ומוצאת פתרונות כמו רוכסנים וכפתורים פנימיים מיוחדים. כך, מתפתחות הדמויות תוך כדי היצירה בתהליך מייגע של ניסוי וטעייה, בו היא לומדת תוך כדי תפירה מה עובד ומה לא. עשרות מטרים של בד, אותם היא צובעת בעצמה בגוני פסטל האהובים עליה, משמשים לה כמעטפת לדמויות שאת רובן היא תופרת ידנית ללא מכונה.

כדי להגיע עם הדמויות האנושיות-מפלצתיות שלה עד הקצה וליהנות מהתעוררותן לחיים, חקרה קולינגרידג’ את השימוש בחומרים שונים למילוי. בין היתר, היא דוחפת לתוכן שקיות, בועות, מיני כדוריות, צמר גפן באזורים מסוימים ובאחרים חומרים שנועדו למילוי שמיכות כבדות המיועדות לטיפול באנשים עם אוטיזם ומייצרות לחץ עדין המופץ באפן שווה על פני הגוף, ממש כמו חיבוק. עם זה, היא יודעת שאם תכביד על הדמויות מדי, הן יהיו פחות חופשיות לנוע. 

הכותבת היא שולמית ישראל, מנהלת ואוצרת בבלוג האמנות shlulit, ובעלת דף פייסבוק הנושא את שמה המציג אמנות טובה מהארץ ומהעולם.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>