ריאיון עם האוצרת הבכירה של MoMA, רגע לפני הרצאתה בכנס כאן בישראל

אתם חושבים שאתם הולכים לעצב את העתיד שלנו? את החיים העתידיים של האנושות? מתחברים למסורת אך אוהבים לראות אותה הופכת לחדשנית? הכנס הזה הוא בשבילכם אבל לא רק. אם אתם מחפשים קצת השראה, רוצים לשמוע את בכירי עולם העיצוב המחקרי ולגלות דבר אחד או שניים חדשים, סמנו ביומן ותגיעו. השבוע, 27-30 באפריל מתקיים הכנס 'לעצב את העתיד: דיאלוגים בין מסורת לחדשנות' וזו תהיה חגיגה לעיניים ובעיקר לאוזניים וללב.

מוז"א והביאנלה הראשונה לאומניות ולעיצוב בתל אביב יצרו כנס היברידי שישלב הרצאות דיגיטליות שיוקרנו על מסכים במוזיאון וישודרו באתר המוזיאון, לצד אירועים חיים: מפגשים עם האמנים, מופעי פרפורמנס, שיחי גלריה עם האוצרים ומופעי מחול.

בין הנושאים שיובילו את השיח בכנס יככב הקראפט ותפקידו בחיינו הנוכחיים, עיצוב עכשווי כמרחב פעולה בעולם משתנה בקצב מואץ והחיפוש אחר פתרונות ברי-קיימא לאתגרים שמבעירים את תקופתנו. מי שידבר על הנושאים האלה, לצד ההתרחשויות הרבות שימלאו את חללי הפנים והחוץ של הביאנלה, יהיו בכירים מעולם העיצוב הבינלאומי.

ההרצאה שתפתח לכם את הראש

אחת מההרצאות שתתקיים ביום חמישי 29/4 תפסה את תשומת ליבנו. מי שעומדת מאחוריה ותהיה גם זו שתופיע על המסך שיקרין ישירות מניו יורק תהיה פאולה אנטונלי, אוצרת בכירה במחלקה לאדריכלות ולעיצוב וראש המחלקה ומייסדת של המחלקה למחקר ופיתוח במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק (MoMA). הנושא – 'אקולוגיה חומרית: עיצובים לעתיד טוב יותר'.

"אוצרים הם מדריכים שהרוויחו את האמון של אנשים והם מסתכלים עלייך לנווט אותם בעולם העיצוב, זו אני" אומרת לי אנטונלי כשאני מתעניינת בתוכן ההרצאה שהיא מתכננת, "אז תבואו לשמוע ממישהו שהוא בדיוק כמוך, פשוט יש לו כלים אחרים בהם הוא משתמש, הכל כדי להגיע לאותן מטרות." היא מסבירה ומסכמת שיחה מרתקת שקיימנו בזום, כשהיא יושבת בביתה שנמצא על Broadway, דרומית לרחוב Canal במנהטן.

באילו מטרות מדובר אתם תוהים? בימים אלה מוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) התערוכה 'טבע שבור' (broken nature) שאצרה, תערוכה המוקדשת לרעיון העיצוב המשקם. "מהתחדשות שוניות האלמוגים ועד להרהורים בהאכלת כוכב לכת מאוכלס יתר על המידה, העבודות ב'טבע שבור' מראות כיצד עיצוב ואדריכלות עשויים להתחיל שינוי קונסטרוקטיבי. התערוכה הזו מדגישה את הרעיון של עיצוב משקם ומציעה אסטרטגיות שיעזרו לבני האדם לתקן את יחסיהם לסביבות שהם חולקים עם מינים אחרים וזה עם זה" נכתב על התערוכה באתר המוזיאון.

כך הופכים את הכעס וההפחד לחברים שלכם

אנטונלי, שגדלה במילאנו וחיה היום במנהטן, אמנם עוסקת בנושאים כאובים, מורכבים וקשים אך ניכר מהרשתות החברתיות שלה ובעיקר ממבט ראשון שלה שהיא דווקא מלאה באופטימיות. היא דווקא, לא כל כך מסכימה עם הטענה הזו " זה מצחיק שאת חושבת שאני אופטימית, הרבה אנשים לא חושבים ככה והאמת שאני לא מחשיבה את עצמי כזו, אני מחשיבה את עצמי סקפטית, אני גם פסימיסטית לפעמים כי זו דרך תמיד להיות מופתעת לטובה, אני עושה דברים בזהירות, מתכוננת היטב, ואני תמיד מפחדת. ככה כשדברים הולכים טוב זה מפתיע לטובה." היא מסבירה.

"למדתי להפוך את הפחד והכעס לחברים שלי. אני חיה בפחד ואני לעיתים קרובות כועסת, אז מצאתי דרך להשתמש בהם. אני לא שונה מאנשים אחרים, אני תמיד מודאגת. מהפוליטיקה, מהיחס לנשים ולאנשים בעלי צבע עור שונה, מחוסר שיוויון, אני כמו כולם." היא אומרת עם חיוך.

מה את חושבת שאנחנו עושים עבור הטבע? איך אנחנו מתקנים או עוזרים לו?

"כולנו עושים את החלק הקטן שלנו. אנחנו חלק מהטבע, אני מנסה לעשות את החלק שלי על ידי העברת המידע לאנשים, לתת להם השראה להסתכלות אחרת, אני לא אוהבת להגיד שאני מחנכת אותם אבל אני נותנת להם את המידע על הבעיות וגם על מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות."

תערוכות הן טיפה בים אבל אם יהיו הרבה מהן, העולם ייראה אחרת

קטלוג התערוכה 'טבע שבור' נפתח במאמר שכתבה אנטונלי בו היא בחרה לפתוח עם ציטוט של Becky Fuller בו היא מדברת על איך מתחת לספינה יש יותר ממערכת היגוי אחת גדולה, ישנן הרבה מערכות קטנות שכולן יחד משנות את הכיוון אליו היא מפליגה. אנטונלי מסבירה כי כך עובד גם השינוי בטבע, כך כולנו יכולים לייצר אותו.

"אם כולנו נסתובב באותו הזמן, אנחנו יכולים לכוון אונייה ענקית ולייצר שינוי. התערוכה החלה בטריאנלה במילאנו והיו לנו שלוש מטרות. הראשונה היתה שאנשים שיבואו לתערוכה וירגישו שהשינוי קורה על פני הרבה זמן, כדי להבין את הגישה הזו אתה לא יכול לחשוב על משהו שקורה במיידי, אלא דורות קדימה.

המטרה השנייה היתה שאנשים יבואו לתערוכה ויצאו עם הבנה למורכבות של המערכות שאנחנו חיים בהן. אני תמיד משתמשת בטרגדיה שקרתה לפני כמה שנים בבנגלדש, כשמפעל התמוטט ויותר מאלף אנשים נהרגו. התגובה הראשונית של אנשים תהיה להפסיק לקנות בגדים שנתפרו בבנגלדש אבל זה ייצר בעיה אחרת. אתה צריך לדעת שיש קורים מורכבים ואם אתה רוצה לקבל תגובה במקום אחד, יכול להיות שתצטרך להשתמש בנקודות לחץ במקום אחר, אולי תצטרך להחרים חברות ביגוד במערב כדי שהתנאים ישתפרו בבנגלדש. רצינו לפתח אצל אנשים את המודעות הזו.

"המטרה השלישית היתה שכל אדם שיגיע לתערוכה יעזוב אותה עם רעיון אחד למה שהוא יכול לשנות בחיים שלו. פגשתי שם ליידי מילאנזית, עם החליפה והתיק, בת 75 והיא רצה אליי" מספרת אנטונלי "ואומרת לי 'את האוצרת! יש לי שאלה ממש חשובה!' היתה שם קפסולה מונדי, זו קבורה ירוקה, כמו ביצה ענקית והרעיון הוא שאחרי שאת מתה מכניסים את הגוף שלך לביצה, ללא נוזלים וקוברים אותה באדמה, מעל זה שותלים עץ, מאוד פשוט, ועץ נולד מהגוף שלך. האישה הזו כל כך התרגשה ורצתה לדעת איך ליצור קשר עם החברה הזו כדי להפוך את עצמה לעץ. כל אחד לוקח מזה משהו."

שינוי אמיתי רואים רק בחלוף הזמן

בסוף תערוכה היא רק תערוכה אבל זו בהחלט דרך יצירתית לתרום לטבע.

"התערוכה היתה דרך להראות שלהפוך לאחראי כלפי שאר הטבע, לא אומר שאתה צריך לוותר על האלגנטיות ועל ההומור, על הנדיבות שלך, זה היה הדבר הכי חשוב. את צודקת, תערוכות הן טיפה בים אבל הרבה טיפות בים יוצרות שינוי. השינויים האלה יוצרים יחד שינוי תרבותי ואני מקווה שכל מה שאני עושה ומה שאת עושה, וזה שגרטה טונברי נפגשת עם אופרה וביידן קורא את האפיפיור לסדר, הכל יחד יגרום לשינוי ולהתנהגות חדשה מצידנו. כל אחד מאיתנו בחר לעצמו מקצוע, יש אנשים שיכולים לשנות את העולם רק עם הנוכחות שלהם, זה לא התפקיד שלי, אני לבנה אחת בקיר הלבנים."

יותר מ-30 שנה את בתחום הזה, זה מרגש אותך לראות את השינויים?

"יותר ממתרגשת אני מרוצה, מהשינויים הקטנים. לפני 30 שנה עדיין גרתי באיטליה, אני זוכרת שהגרמנים היו הראשונים להתחיל לשנות את ההתנהגות של ההמונים. היה מאמר על זה שגרמנים בסופרמרקטים שמשאירים את האריזות. היה סיפור על מותג של קוסמטיקה שמכר סבון פנים שהיה עטוף בנייר אלומיניום ומעל זה סוג של קרטון, מעל זה מגש פלסטיק בתוך קופסת קרטון שנעטפה באריזת פלסטיק. הגרמנים החרימו את המותג, ולאט אבל בביטחון, התנהגויות כאלה הפכו לבלתי מקובלות שם בכלל.

"ארה"ב ממש מאחור אבל כשאני באיטליה, אתה חייב לעשות קומפוסט, יש לך 4/5 פחים שונים, זו דוגמא לאיך דברים יכולים להשתנות רק על ידי ההתנהגות של בני אדם, זה מה שמשמח. אותי. כשאנשים באוטומט עושים את הדבר הנכון. רגעים של הירואיזם זה נחמד וטוב אבל מה שממלא אותי באושר זה שדבר הזה הופך לנורמלי."

הכישלון הפרטי של אנטונלי

את חושבת שאנחנו עושים מספיק?

"אני חושבת שאזרחים עושים הרבה, אנחנו צריכים יותר מפוליטיקאים ומחברות. יש אנשים שמדברים אבל לא עושים, צריך יותר רגולציה, יותר דרכים להכריח חברות ופוליטיקאים להתייחס לנושא. אני מאוד שמחה ממה שקורה עכשיו, ביידן הציג תוכנית שאפתנית מאוד כדי לחתוך את הפליטה ב50% עד 2030 בארה"ב, אני לא יודעת איך זה יקרה אבל אנחנו בטוח צריכים רגולציה למעלה ואמפתיה למטה. לא רק כלפי בני אדם, גם כלפי בעלי חיים אחרים."

איפה את נכשלת?

"הבעיה הכי גדולה שלי היא שאני לא יכולה לחיות בלי נסיעות. אני לא יכולה. גם בגלל המשפחה שלי שבאיטליה, אני עוזרת להם, אבל גם בגלל שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אני לא בטוחה שאני אי פעם אוכל להיות בלי זה. כן, הייתי בלי זה בזמן המגפה, אבל זה ממש עלה לי בבריאות. אני יודעת שאני איפול לזה ממש מהר שוב. זה הכישלון הכי גדול שלי. אני אנסה לעשות יותר במקום אחר."

את חושבת שעיצוב הוא הפתרון?

"עיצוב הוא חלק מהפתרון, אם פוליטיקאים לא עושים דבר, מעצבים דווקא יכולים לעשות הרבה כדי לשנות התנהגות. משהו מטופש כמו לייצר פחים שקל יותר להשתמש בהם בבית, יכולה להפוך את הפעילות הזו לקלה יותר. עיצוב בא בכל כך הרבה דרכים, עיצוב אינפורמציה, וויזואליה, דיאגרמות של דאטה אפילו בזמן המגפה, זה דרך מאוד עוצמתית להעביר מידע. זה כלי חשוב מאוד והוא חלק מהפתרון כמו הרבה דברים אחרים."

הפודקאסט החדש של MOMA

חוץ מהתערוכה שמוצגת עכשיו וההרצאה שאנחנו הולכים לשמוע, את עובדת על פרויקטים נוספים חדשים שתוכלי לחלוק איתנו?

"האמת שכן, בשבוע הבא אנחנו משיקים את הפודקאסט הראשון של MOMA" מספרת אנטונלי בהתרגשות, "הקלטנו ארבעה פרקים בינתיים, לא דמיינתי בכמה עבודה זה כרוך. נדבר שם על מערכת של מזון, ספציפית על תירס, ומערכת היחסים בין ארה"ב ומקסיקו, בין התירס המתועש לתירס הטבעי שמסמל תרבותית המון דברים. המתח הזה שהוא תרבותי, כלכלי ופוליטי, נדבר על זה מנקודת המבט של עיצוב, חשיבה על המערכות, זה דבר אחד גדול שבדרך. מעבר לזה אני מתמקדת בעיצוב של מערכות, עיצוב בין מינים ומפעילה את design.emergancy, זה עמוד אינסטגרם חשוב שבעקבותיו ייצא גם ספר בקרוב.

אחרי שכבר הרצתה בהרווארד ובאוניברסיטת UCLA, חקרה עיצוב על כל מופעיו, מאדריכלות ועד משחקי וידאו, הכל כדי לקדם השפעות חיוביות על העולם, היא תגיע ממש לכאן. "אני מתגעגעת לתל אביב ממש! עבר המון זמן מאז שביקרתי שם לאחרונה" היא אומרת בסוף הריאיון ואני מזכירה לה שהיא הולכת להיות פה ממש השבוע, לא פיזית, אבל כן בצורה מסוימת עבור מי שיגיע לכנס להנות מהרצאתה. "כל הכבוד לכם שכולכם התחסנתם, פה אנשים לא מבינים, אתם משהו מיוחד." היא מסכמת.

לעצב את העתיד: בין מסורת לחדשנות, כנס בינלאומי ראשון של הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב ומוז"א, 27-30.4, ניתן למצוא באתר המוזיאון את תכנית הכנס המלאה והיא מלאה בעוד המון הרצאות ומופעים מהארץ ומהעולם, אל תפספסו!

אלה ההרצאות הבינלאומיות שגם הן יחכו לכם בכנס

ד"ר גלן אדמסון, אוצר, סופר, חוקר והיסטוריון מניו יורק העוסק במפגש בין קראפט, עיצוב ואמנות עכשווית, שהיה בעבר מנהל המוזיאון לאומנויות ועיצוב (MAD) בניו יורק וראש מחלקת מחקר במוזיאון A&V, לונדון ידבר בערב יום ג' 27/4 על עתיד הקראפט ולאחר מכן יקיים שיחה עם אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת ביתן הזכוכית, אוצרת האומנויות במוז"א ואוצרת ראשית שותפה בביאנלה על לאצור קראפט: אתגרים חדשים והזדמנויות חדשות.

בבוקר יום ד 28/4 ידבר ג׳וזף גרימה, אדריכל, אוצר ומבקר ממילאנו, המנהל אמנותי של האקדמיה לעיצוב איינדהובן, הולנד; מנהל מוזיאון העיצוב האיטלקי ומייסד שותף של Space Caviar – סטודיו לאדריכלות ולעיצוב המתמקד בהשפעת המדיה והטכנולוגיה על סביבות אורבניות ובהשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות עליהן. הרצאתו תתמקד בעיצוב בלתי נצלני.

נתראה!