רגע לפני הפעם ה-17: פרטים מרתקים על פסטיבל העיצוב של לונדון

פסטיבל העיצוב של לונדון נוסד בשנת 2003 על ידי השותפים ג'ון סורל (John Sorrell) ובן אוואנס (Ben Evans). הקונספט הראשוני שלהם היה ליצור אירוע שנתי שיקדם את היצירתיות בעיר, יבליט את מיטב המוחות במדינה ויהיה במה לאנשי מקצוע, קמעונאים ואנשי חינוך שיחד יחגגו את תחום העיצוב במשך שבוע ימים. 17 שנה אחרי האירוע הראשון, בשנת 2018, אירח הפסטיבל כמעט 600,000 אורחים מ 75 מדינות. בנוסף, בזמן הפסטיבל, ביקרו בשנה שעברה כמעט 170,000 איש במוזיאון 'ויקטוריה ואלברט', שותף פעיל בפסטיבל, מתוכם רבים שפקדו אותו בפעם הראשונה.

"לונדון ועיצוב הם כמו מקשה אחת" אמר בן אוואנס "הפסטיבל מהווה פלטפורמה למאות סיפורי עיצוב שנרקמו במהלכו ולציבור מתעניינים עצום שמגיע לטעום את המגוון שיש לו להציע".

השמות הגדולים

מאז שנת 2007, החלו מארגני הפסטיבל להזמין מעצבי על ידועי שם ליצור מבנים זמניים שיוצגו לקהל הרחב. הראשונה, הייתה האדריכלית הבריטית ממוצא איראני, זאהה חדיד, שיצרה את Urban Nebula שהיה מן ענן עשוי כולו בטון. חדיד זכתה באותה שנה במדליית העיצוב של לונדון על תרומתה לעיצוב בכלל ולעיר לונדון בפרט.

אטרקציות זכירות

הפסטיבל חתום על לא מעט מיצבים איקוניים, שנשארו זכורים גם זמן רב אחרי פירוקם, בהם של זאהה חדיד (הנ"ל) ושל האחים בורולק. אבל לא פחות חשובים גם המיצבים של מעצבים ששמם פחות ידוע לכלל הציבור כמו 'אליסון ברוק אדריכלים' שיצרו את 'החיוך' – מבנה בצורת חיוך שהוצב כך שמכל קצה שלו שימש כנקודת תצפית עירונית. 'מדרגות אינסופיות' של אלכס דה ריג'ק – מבנה שהוצב במוזיאון הטייט והזכיר את המדרגות של האמן אקר. המבנה נחשב לאחת האטרקציות המוצלחו מאז שהוצב בשנת 2013. כך למעשה, מהווה הפסטיבל קרש קפיצה למעצבים ונותן להם דחיפה להמשיך קדימה ולנסוק גבוה והלאה. 

לתפוס ולרוץ

בשנת 2006, המעצב הבריטי הידוע, טום דיקסון, הכריז על חלוקת 500 כיסאות קלקר שיצרו את המיצב שלו 'חטיפת כיסאות' שהוצב בכיכר טרפלגר. המהומה שפרצה באזור כמעט והצריכה את התערבותה של המשטרה.

טורניר ציבורי

שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 2009, הציב המעצב הספרדי הידוע, חיימה חיון, את משחק השחמט העצום שלו בדיוק באותה כיכר. המשחק, שחיון קרא לו 'טורניר', עוצב בהשראת עליסה בארץ הפלאות, והווה עדות חיה לכך שבזמן הפסטיבל, העיר מתעוררת לחיים כשהמיצבים יוצרים אינטראקציות עם הקהל הרחב.

עד חצות

עוד שנה מאוחר יותר, ב 2010, הוצב באותה כיכר מיצב חדשני אפילו יותר כשקלמנס וויסשר וריד קראם חברו למותג הרכבים אאודי והציבו קבוצה של רובוטים אינטראקטיביים שפעלו באמצעות אפליקציה של הציבור בכיכר ובכלל. הציבור הוזמן לתזמן פגישה עם הרובוטים וכך לייצר מסר שהוקרן במקום. העובדה שהמיצב פעל טוב יותר בחשיכה השאירה אותו פתוח עד חצות.

פייט לאמנות עכשווית

באותה שנה, במרחב הציבורי, המיצב 'ממוסגר' של סטיוארט הייגארת', סימן השתלטות של תרגום אבסטרקטי לאמנות רחוב עכשווית. מקור ההשראה למיצב הצבעוני בסיור של עליסה בשביל האבנים הצהובות מהקוסם בארץ עוץ.

השתלטות על המרחב הציבורי

עוד שנה מאוחר יותר, ב 2011, המיצב 'גל עץ' של האדריכלים AL_A היה כל כך מורכב להצבה ברחבה שמחוץ למוזיאון 'ויקטוריה ואלברט' עד שנאלצו לסגור את הכניסה המרכזית למוזיאון לתקופת זמן של כשבועיים.

לשכנע את הכומר

באותה שנה, 2011, הוצב 'נקודת מבט' בכנסיית סנט פול. כמעט שנה לקח ליזמי הפסטיבל לשכנע את אנשי הכנסייה להציב את הפסל המרהיב שמוקם בתחתית מדרגות הכומר הבכיר – כניסה שמעולם לא נפתחה קודם לכן לקהל הרחב. 

תנומה במוזיאון

'שדה טקסטיל', של האחים בורולק, הזמין את הקהל להתרווח ולהתקהל על משטח רך במרכזו של אולם במוזיאון ויקטוריה ואלברט. לא פחות מ 240 מ"ר של שטח הגלריה חופה בטקסטיל נעים ורך ויצר מושב עצום שהזמין את המבקרים להירגע בצורה מאוד לא פורמלית אל מול יצירות האמנות העתיקות. המיצב בא לבטל את המרחק הפורמלי שבין המבקר והיצירה וכך גם לעשות שימוש בחלל המוזיאלי בצורה הפוכה לזו המסורתית השמרנית.

פסטיבל העיצוב בלונדון: 14-22/9/2019.