סוד הקסם: צורי גואטה דוחק פולימרים לקצה ומגיע הכי רחוק שאפשר

את המעצב הישראלי, צורי גואטה, שגר ועובד בפריז מזה כעשרים שנה, אני פוגשת בנסיעתנו ליריד Maison&Objet שהתקיים בחודש ינואר השנה בפריז. גואטה, השתתף לראשונה ביריד העיצוב הידוע בשנת 2014, ומאז הוא (גם) שם. אם תרצו לפגוש אותו פנים אל פנים ביריד Miason&Objet שייפתח מחר, יום חמישי, שווה שתסורו להול 5A לדוכן J3, שם הוא יחכה לכם עד ה 10/9, בין השעות 09:30-19:00. 

דברים שלא ידעתם

בשנת 1996 סיים תואר ראשון בשנקר בעיצוב והנדסת טקסטיל. שנה לאחר מכן, כבר פגש את כוהנת הטרנדים, לי אדלקורט, שהציעה לו לבוא לעבוד איתה בפריז. עוד שנה חולפת וגואטה מוצא את עצמו משתף פעולה לראשונה עם בית אופנת העילית של טיירי מוגלר. כמה שנים חולפות, ובשנת 2006, הוא משיק את המותג 'צורי גואטה' וכך גם קולקציה ראשונה של תכשיטים ואביזרים. חולפות שלוש שנים, והוא מקבל את פרס היצירה של העיר פריז. בשנת 2010, הוא מציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות מודרנית ובשנה שאחרי הוא פותח אולם תצוגה רחב ממדים בפריז. בשנת 2012, הוא מנצח על שיתוף פעולה מרשים עם המותג שאנל ושנה אחר כך הוא מציג תערוכת יחיד – הפעם בפריז. כעבור ארבע שנים, בשנת 2016, הוא מציג תערוכת יחיד נוספת בפריז. בין כל ההשגים האלה, הוא ממשיך לפתח חומרים ומוצרים, חובר לעוד ועוד בתי אופנה ועובד גם על תלבושות לסרטי קולנוע.

הפגישה עם גואטה התקיימה באולם התצוגה המרשים שלו, הדומה יותר לגלריה וממוקם לא רחוק מכיכר הבסטיליה. בחלקו הקדמי של אולם התצוגה, מוצגים שלל תכשיטים, עבודות אמנות, דגמי בדים ופריטי עיצוב עשויים פרטי פרטים בשלל מרקמים פלסטיים מתוחכמים ומסקרנים מאוד. כשמתבוננים סביב, ההרגשה מדמה מציאות אלטרנטיבית שכמו לקוחה מעולם החי והצומח ולא חנות מסחרית שתפקידה לשכנע את הלקוח לרכוש וכמה שיותר. יחד עם חברותי למערכת, אנחנו רוצות הכל ובעיקר לא לצאת משם ומהחלום הזה הנושא אותנו על גלי הפנטזיה.

בחלקו האחורי של המתחם, שהוא לא פחות גדול, אנחנו נחשפות לסטודיו הנראה כמו כוורת שבה מתרחש כל הקסם הזה. כאן, מאוחסנים כל החומרים, כלי העבודה, הדגמים והדוגמאות ואינספור פריטים הנמצאים בשלבי עבודה שונים. הכל מיוצר ביד על ידי קבוצת צעירים המתמחים בתכשיטנות, עיצוב ורקמה. כל זה, ללא כל מכונה או תבנית, בניסוי ותהייה, הופך מחומר נוזלי במקורו למגוון עצום של מוצרים יפהפיים. 

ללא גבולות

אז מי אתה בעצם, צורי גואטה?

"אני לא מגדיר את עצמי. אני מחפש חופש ומרשה לעצמי לקפץ בין תחום לתחום בלי גבולות" אומר המעצב והאמן צורי גואטה "אבל מכיוון שאני בא מהחומר, אני מרגיש יותר אומן ומעצב. אני מתחיל את התהליך ממשהו שבוער בי ומתוך צורך פנימי. אחר כך, אני מזהה פוטנציאל ומנסה לתאר סיטואציות. רק אז, אני בודק למה החומר שנוצר מתאים ואיך הוא יתפקד במצבים שונים".

כשאני שואלת את גואטה על מעמדו היום, מסתבר שזה לא משהו שכיוון אליו או שממש רצה בו. "רציתי בהחלט לפתח חומרים, איתם יש לי קשר עמוק עוד מימי לימודי בשנקר. חשבתי שהחומרים יהיו עבודה בפני עצמה. בדיעבד, אפשר באמת להגיד שההתפתחות שלי עם הסיליקון החלה בסוף הלימודים בשנקר. מצאתי בו המון דברים והוא מאפשר לי לייצר מניפולציות שונות שבהן ניפוח, הזרקה, יצירת מרקם והוספת צבע. הסיליקון, מספק המון פתרונות קסומים שחיפשתי במהלך הדרך. הוא מתייבש מהר ואינו מצריך שימוש בתעשייה כבדה. בעצם, אפשר ליצור ממנו כל מה שרוצים ממש במטבח בבית.

מזל של מתחילים

גואטה הגיע לפריז בזמן שעוד למד בשנקר. "הגעתי לסדנא לעיצוב פנים 'פרמייר דיזיין' כדי לבקר בתערוכת בדים שהוצגה שם" הוא אומר "הבאתי איתי מיני דוגמאות של פריטי סיליקון וכך, את אותו שבוע כבר ניצלתי גם כדי להתקשר למעצבי אופנה. הלכתי גם להראות את הדברים לגברת אדלקורט שמאוד התלהבה והזמינה אותי לבוא לעבוד אצלה".

בעצם אתה בוגר צעיר שמוצא את עצמו מחוזר על ידי מיטב המעצבים

"בתקופה הראשונה שגרתי בעיר, הייתי צריך לייצר דוגמא של כחמישה מטרים בתנאי מטבח. זה בהחלט הצריך את הפעלת הדמיון, בעיקר בתנאים בהם עבדתי אז. השתמשתי בדברים שבנמצא כדי לפתח תנאים של מעבדה בדירת הסטודיו הקטנטנה שלי. זה היה לגמרי מרתק ומאתגר לעבוד במינימום מרחב".

מרחב או לא, ההצלחה הייתה גדולה מאוד והגיעה מהר מאוד

"נכון. בתי האופנה כמו טיירי מוגליר, טד לפידוס וגם כמה מעצבים יפנים שכרו אותי מיד לעבודה. זה היה, ללא ספק, מזל של מתחילים. היום, עשרים שנה אחרי וממרום ניסיוני, אין לי כל כך הרבה הזמנות ממעצבי אופנה בעונה אחת כמו שהיו לי אז".

מלך הפולימרים

גואטה מרבה להשתמש בפולימרים ואוהב מאוד את השילוב שלהם עם מיני בדים. "יש חיבור מאוד מוצלח בין משטח ושרף" הוא מסביר בהתלהבות "מבחינתי, זה השילוב המנצח. במקביל, אני מפתח ומחפש פולימרים מגוונים. יש כאלה חדשים עד כדי כך שאין להם שמות אפילו. מאז שהתחלתי עם הסיליקון, נוספו עוד המון חומרים והמון שמות של חומרים וזה, ללא ספק, ממש מרגש".

מה נקודת היתרון שלך כמעצב?

"הצד החזק שבי, זה הניסיון לא להיות סגור על התוצאה שאני מחפש. לעיתים, אני רואה מה מתקבל ומקבל על הדרך פתרונות מפתיעים לדברים אחרים שחיפשתי. הסיליקון רך, נעים ולביש והיתרון שלו שהוא לא מתקשה כמו בטון. זה מאפשר לי לעצב בדים בשילוב הטכנולוגיה הזו שפיתחתי".

אז מה, אתה יותר אמן או מעצב?

"האמנות והטכנולוגיה תמיד משולבים. אני מתנגד לתפיסה האומרת למעצבים להפסיק לייצר דברים חסרי תועלת, חסרי שימוש וללא תוצר ורווח סופיים. אני ממש רואה חשיבות בתהליכי חיפוש ובהליכה לאיבוד בדרך. הדור הצעיר, מכוון יותר למוצר ולרווח ופחות לתהליך. בעיצוב, אף אחד כבר לא מחפש מחקר או דרך ארוכה הדורשים סבלנות רבה".

אהבה שכזו

לא מפריע לך שאחרים יכולים לעקוף אותך בסיבוב?

"זה לא תמיד קל לתפקד כמוני ולהיות אאוטסיידר אבל שם אני נמצא ושם זה נוח לי. הטעויות אמנם שורפות זמן, אבל הגילוי של דברים חדשים יבוא רק תוך כדי הליכה לאיבוד או תוך כדי תאונות בלתי צפויות ומרתקות. ההתפתחות, זה משהו שאני לוקח באותה תפיסת עולם. כשזה קורה – זה קורה. ההתמודדות עם תפיסת עולם לפיה אתה זורם עם כל מה שקורה לא קלה בכלל. זה מאוד משמח כשזה קורה אבל זה גם עשוי לזרוק אותך למקומות אחרים. לא חשבתי שאכנס לאמנות למשל".

אפשר להגיד שאתה מאוהב בחומרים שלך

"העניין הוא, שאני מנסה לדרוש מחומר נוזלי לעמוד ישר, מה שבעצם מנוגד לטבע. לכן, צריך פשוט לזרום אתו ולראות מה נוצר ממנו. יש תהליכי מחקר שנעשים בצד האמנותי. אני תולה אותם על הקיר וניגש ומתבונן בהם וחוקר אותם. יש לי עשרות אלפי דוגמאות שאני מעריך שכבר עשיתי ושמבחינתי הן האוצר שלי שממנו אני מוציא ציטוטים כשצריך. זה שמור אצלי בארגזים אבל מבחינתי, הן אלו המסמלות את פריצות הדרך שלי. לפעמים, כשאני מרגיש ריקנות, אני פותח ארגז ורואה דוגמאות שהשארתי בשלבים שונים של תהליך שלעיתים הוא לא מודע בכלל".

מטבע ועד אופנה

מהם מקורות ההשראה שלך?

"אני בעיקר מנסה לחשוף, להוציא ולשחזר מראות מהטבע, כשלעיתים אלו דברים שאינם דווקא נראים לעין. אני כאילו מנסה לייצר טבע חדש שאנחנו מתחברים אליו אבל שלא ראינו אותו קודם. זה כאילו נראה לנו מוכר אבל לא ברור בדיוק מאיפה. אני לא רוצה להעתיק את הטבע אלא ליהנות ולספוג ממנו השראה".

במהלך השנים, עבדת עם לא מעט בתי אופנה מובילים כמו איסי מיאקה, כריסטיאן לקרואה, ז'אן פול גוטיה, ז'יבנשי ואחרים. החיבור שלך לאופנה חזק מאוד לאורך כל הדרל

"לגמרי. העבודה שלי באופנה עוסקת בכל מה שקשור לחיבור שבין בד וגוף. היא נחלקת לחבירה למעצבים לתצוגות מוכן ללבישה ואופנת עילית וכן ליצירת תלבושות לסרטים, לתיאטרון ולמחול. בכל עונה, אני חובר לשניים שלושה בתי אופנה, מציג להם את הקולקציה החדשה ואז או שהם מתחברים לזה או שהם אומרים שחשבו על משהו אחר. לפעמים, הם נותנים לי רפרנטים ואז אני נכנס לארכיון ומציג את כל מה שיש לי בנושא. משם, אנחנו מתקדמים לבחירת דגמים וגוונים. אני לוקח לעצמי קצת זמן למחקר, מדייק את המוצר ואז הם לוקחים את הבדים לתפירה ולתצוגות האופנה. רק לאחרונה, עבדתי עם גוטייה, בלמן וארנו".

חי בסרט

גואטה יצר עד כה תלבושות גם למספר סרטים בהם ל'ולריין', 'שלושת המוסקטרים' ו'היפה והחיה'

"כשמדובר בתלבושות שכאלה, זה אפילו עוד יותר מרתק. צריך להיכנס לראש של הדמות ולדמיין איך היית עושה משהו שעונה על דרישות הסרט גם במראה וגם בצורכי ההפקה. יש הרבה אלתורים מצד אחד ומיני טכנולוגיות מתקדמות מצד שני והכל צריך להיכנס לבגד.

"היתרון שלי, הוא בכך שהם לא יכולים להמציא לא את החומר ולא את הטכנולוגיה החדשים בעצמם ושם בדיוק אני נכנס לתמונה. אני מכין מספר דוגמאות של חומרים שטרם נראו שבעיני מתאימות לאפן בו אני מדמיין את הדמויות. כשהחומר מאושר – אנחנו מלבישים את השחקנים באפן וירטואלי, מה שטיפה מאכזב אבל על המסך הגדול זה נראה מצוין ולגמרי אמיתי".

הקשרים ההדוקים האלה התחילו בלא מעט חוצפה ישראלית

"אני מדבר המון עם מעצבי האופנה. בהתחלה, כשבאתי עם הנאיביות הישראלית והתקשרתי לכל בתי האופנה, היצירות שלי היו מופיעות על הגב של מגזינים וככה הייתי מתקשר לבתי אופנה הנוספים ומבקש לדבר עם העומדים בראשם. ככה למשל התקשרתי ובקשתי את ג'ון גליאנו ואחרים".

חולם על קולינריה

הסטודיו של צורי גואטה התחיל במקום קטן בדירתו הקטנה שכל שיטחה היה 25 מ"ר. אחר כך, עבר לדירה צנועה אחרת בשטח של 40 מ"ר. היום, שטח הסטודיו שלו מכובד בהחלט ובו כ 500 מ"ר. הוא הגיע לפריז לפני עשרים שנה עם חברה ישראלית שמאוד עזרה לי אבל את אשתו, ואם שלושת ילדיו, הכיר רק אחרי עשר שנים בעיר. "בסופי שבוע, אני הולך לראות תערוכות שמדברות אלי" מספר גואטה ומוסיף שבדרך הוא מאוד אוהב  להתבונן גם על חלונות ראווה ואיך הם מעוצבים.

מה הקונספט שלך?

"לא להיבהל מחוסר שלמות. כל דפקט הוא חלק מהתהליך וגם בו יש חן ויופי. אני חי את זה ביומיום בחיים ובעשייה. זה הכי נכון והכי בריא".

ומה המוטו?

"אני עושה עבודה אישית ומרגיש הכי נוח ונכון עם זה שאני עושה דרך בלי להתייאש. אני מוצא את עצמי עובד על תהליכים יומיומיים פשוטים אבל הקצב, ללא ספק, משוגע".

והחלום הגדול?

"סטודיו לעיצוב שיש בו המון עשייה בתחומים שונים בהם אתן פתרונות של חומר. אני רוצה להמשיך לעבוד עם מגוון מעצבים ולהיכנס לתחומים חדשים כמו קולינריה למשל. אני אדם לגמרי אורגני בתפיסה, במחשבה ובעשייה שלי ולכן מסוגל לעשות בלי סוף דברים". 

אנחנו בהחלט חולמות יחד איתו.