נורמטיבי? תלוי את מי שואלים ואם הוא חלק מהחברה הישראלית

"השאלה הגדולה שדגדגה לי בבטן עמה החלטתי לצאת כעקרון מנחה בפרויקט, מתייחסת לחברה הסופגת משחר הקמתה 'צבאיות', האם היא באמת נורמטיבית?" שואל זבצקי בבסיס הפרויקט "לאורך התהליך פגשתי אנשים רבים שחלקו איתי את סיפורם האישי, חלקם סיפרו בגאווה על שירותם הצבאי וסיפורי גבורה מעברם, חלקם על הטראומה, על הקשיים ועל משברי הזהות. היו גם כאלה שדיברו על האומץ ועל רגשות השבר והצחוק שליוו אותם גם באירועים מורכבים, גם הרבה אחרי הצבא."

זבצקי עיצב סדרה של אובייקטים, כל אחד מהם הוא מאין הכלאה בין חפץ המיוחס לצבא שמביא איתו משמעות, זיכרונות ועומק סובייקטיבי, לבין סיטואציות, סוגיות וחפצים בחברה הישראלית. החיבורים החדשים, יוצרים תחת ידיו פרשנויות חדשות ושואלים שאלות כאילו תמימות, שמצליחות להעלות למתבונן חצי חיוך לצד לחלוחית בעין. האם זו המציאות בה בחרנו?

נרשמתם כבר לניוזלטר שלנו? זה הזמן >>

נקודות המבט על חיינו

האובייקטים, שהוגשו במסגרת פרויקט גמר במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, הם למעשה מיני סדרה של נקודות מבט על המציאות הצבאית שאותה אנו חווים מינקות, מבלי בכלל לשים לב. 'נפיץ' עריסת תינוק שהיא למעשה ארגז צבאי, 'צבע אדום' קליעים שהפכו לגירים לצביעה, 'ארוחת בוקר ישראלית' על משמעויותיה הרבות ו'לוחית מתכת' שהופכת לסמלים חדשים בעקבות מי שתולה אותה על צווארו.

הפרויקט של זבצקי בהנחייתו של אילון ערמון, רוקם חוט דק שקושר כל אובייקט למשנהו, לרגעים מחיינו, למצבים חברתיים וצבאיים אותם חווינו בדרך זו או אחרת, כקבוצה או כיחידים "אני מאמין כי במציאות בה אנו חיים, מציאות 'נורמטיבית', מתרחשים תהליכים שנוגעים לכולנו עוד מגיל ינקות ומלווים אותנו לאורך חיינו. הפרויקט מבקש לייצר חשיבה, גם ביקורתית, לעתים מוקצנת או הומוריסטית, לעתים ישירה וכואבת, אך בעיקר כנה, הבאה לתת מקום לשיח סביב המקום אותו תופס הצבא בחיינו."

יש לכם רעיון, מחשבה, סיפור שתרצו לחלוק איתנו? מוזמנים ליצור איתנו קשר >>