האם נגיף הקורונה מסמל את תחילת הסוף של המשרדים?

זה כבר לא חדשות שבחודשים האחרונים התפשט נגיף הקורונה בלמעלה מ 100 מדינות ברחבי העולם. תוך כדי כך, הוא משתק תעשיות שלמות שבהן תחבורה, אספקת מוצרים, מקומות בילוי, שווקים פיננסיים וכמובן – תעסוקה. אם נשים רגע בצד את המצב הנדיר והרציני של ההשפעות הבריאותיות של המשבר, נגיף הקורונה משפיע רבות, ובאפן כפוי ומשונה שמעולם לא הכרנו, על עולם העבודה של כולנו ועתידו.

עכשיו, כשככל הנראה מיליוני בני אדם ברחבי העולם ייאלצו לעבוד מהבית, בין אם בגלל בידוד כפוי או כצעדי זהירות של החברה בה הם עובדים, השאלה שמתחילה להישאל ברחבי העולם היא, האם זו תחילת הסוף של המשרדים המסורתיים כמו שהכרנו אותם עד היום?

אף אחד לא רוצה להיות לבד

"בזמנו הייתה דעה שלא צריך יותר משרדים" אומר אדריכל מיכי סתר לסתר אדריכלים "אבל, מסתבר, שאנשים זקוקים עדיין לביחד שהם מספקים. חללי ה We Work למשל, נולדו מתוך הצימאון של אנשים, בעיקר פרי-לאנסרים, לעבוד יחד ולהיות חלק מקהילה. העובדים הצעירים של היום, בני דור המסכים מייצרים קהילות חברים שהופכות ליותר ויותר וירטואליות. הנה למשל היום, עשינו במשרד שיחת ועידה לעובדים שחלק היו בבית וחלק במשרד. ממש יכולתי לראות שהם היו צמאים לזה. אני לא מאמין בעבודה אך ורק מהבית. זה לא פתרון".

אדריכלית ורד גינדי, לגינדי סטודיו, מחזקת את דבריו של סתר ואומרת שהשאלה מצוינת ורלוונטית מאוד. "דווקא בגלל הניסוי הגלובלי הכפוי, אני רואה כמה העבודה מרחוק תהיה רק חלקית וכמה אנשים כמהים לעבודה ביחד" אומרת אדריכלית ורד גינדי "לדעתי, הרצון לעבוד מהבית, לא יחזיק לאורך זמן כי אנשים ימשיכו לחפש מקומות מפגש. הנה תראי, גם אני נאלצתי, החל מהשבוע, לדלל מספר עובדים במשרד. מי שבחר לעבוד מהבית, זה נשואים בלי ילדים. אימהות, מעדיפות לחלוק משמרות עם הבעלים ולבוא לעבוד וכך גם הרווקים מעדיפים את המשרד כי הם זקוקים לחברת אנשים".

כשאני שואלת את גינדי אם התפוקה בבית לא גבוהה יותר, היא מודה שכן אבל מציינת שזה עדיין מנוגד לאופי ולתכונות האנושיות שלנו כבני אדם. "אנחנו לא רובוטים" אומרת גינדי "אנחנו צריכים להרגיש את ה'אנחנו', את ה'יחידה', אנחנו חייבים לפגוש אנשים פנים אל פנים, לעשות סיעור מוחות, לדון, לשוחח ואפילו לפטפט. רב המנכ"לים שאני מדברת איתם בימים האלה, ממש צריכים לכפות על העובדים שלהם לא לבוא. וגם אני, שעדיין נוסעת מדי יום למשרד, ממש צריכה לדלל שורות ולהחליט מי יגיע ומי לא".

עדיין לא תם עידן המשרדים

אולי, קודם כל, שווה להבהיר כמה דברים. נגיף הקורונה לא ישנה באפן ישיר ובלתי הפיך את הקונספט של בנייני משרדים מסורתיים כפי שאנחנו מכירי אותם היום. עם זה, הוא בהחלט מחייב אותנו במעין ניסוי גלובלי של עבודה מהבית. בהמשך, כשערים, חברות ועסקים יחזרו לשגרה, הוא עשוי להעלות מחשבות על היתרונות של עבודה מהבית, או לפחות תהיות הנוגעות בשינוי אופיו של המשרד המסורתי.

השינויים האלה בגישה ובהרגלים, צריכים לעניין במיוחד אדריכלים ומעצבים. שכן, האפשרויות הדיגיטליות החדישות למשל, מאפשרות לעשות כל דבר מרחוק, החל משיתוף מידע ועד הדפסת מודלים מתוך קובצי מחשב בקצה אחר של העולם. כל זה, יוביל גם כמובן לשינוי בתכנון ובעיצוב חללים משרדיים או ליצירת חללי עבודה אלטרנטיביים.

בעוד שמבני המשרדים, ללא ספק, יישארו דומים אם לא זהים לאלו של היום, התכנון הפנימי יושפע באפן ברור על ידי טרנד העבודה מרחוק. בעתיד, שבו מועסקים יעבדו לפחות מחצית מהזמן מהבית, עיצוב הפנים של משרדים יהפוך לגמיש הרבה יותר ויאמץ סממנים ביתיים כדי ליצור מעין בי רחוק מהבית.

"היום אנחנו כבר מדברים על 50-50" מסבירה גינדי "אם בעבר, עוגת השטח התחלקה ל 90 אחוז מהשטח שהוקדש לעבודה והשאר לחדרי ישיבות וקפיטריה צנועים, היום זה כבר חצי חצי. אנשים יושבים בחלל פתוח או ב'שכונות' עם מרחב פרטי די מצומצם כשחלק גדול מהשטח שלהם מוקרב עכשיו לשטחי מפגש. היום, לא רק שנכנס המושג של 'השולחן החם', אלא שבחלק מהמשרדים עוברים גם ל'שיתוף זמן', מה שאומר שלא לכל אחד יש מקום ישיבה קבוע. יכול להיות למשל, שחברות עם אלפי עובדים, ייצרו מקום רק למחצית מהם כשחצי יעבדו במשרדים והשאר בבית, בבתי קפה, בחו"ל וכדומה".

החלל המשותף חשוב מאוד גם בעיני סתר. "בגלל הצימאון הזה למפגש, להתחככות ולדיבור פנים אל פנים שהזכרתי קודם, הבנתי את הצורך בעבודה בחלל משותף" מוסיף אדריכל סתר "אני מניח, שכשאני הייתי צעיר, זה לא היה תופס. זה לא מקרי שזה תפס עכשיו כשבעצם אנשים כבר רגילים לווירטואלי וללבד אבל עדיין זקוקים לחברה ולביחד. כרגע, זו תקופת חירום שבה אנחנו תלויים בכלים הטכנולוגיים. הנה למשל, מיום חמישי האחרון אני לא מסכים שעובדים ילכו לפגישות או שמישהו יבוא אלינו למשרד. הכל נעשה בשיחות ועידה. עם זה, שיחות ועידה בלבד הן לא פתרון כי יש עדיין דברים שקשה מדי לדון בהם באמצעותן".

חשיבותו של ניסוי

הניסוי הזה, של מיליוני עובדים בבית ברחבי העולם, נעשה היום בקנה מידה שאין ולא היה כמותו. כך למשל, מתחילת פברואר, מיליוני מועסקים סינים עובדים מהבית, בו בזמן שחברות כמו אמזון, פייסבוק, גוגל ומייקרוסופט שלחו גם הן לא מעט עובדים לעבוד מבתיהם. התופעה, הולכת ומתרחבת ככל שהזמן חולף ומוטלות עוד ועוד הגבלות במדינות שונות בעולם. ברור כמובן שהקורונה לא המציא את השיטה, אבל הוא בהחלט מהווה טריגר רציני שמרחיב אותה מאוד.

לעבודה מהבית יש בהחלט יתרונות רבים גם מבחינת המעסיקים. זה מאפשר לחברות לשכור את שירותיהם של המועסקים המוכשרים ביותר בלי קשר להגבלות גיאוגרפיות ולהימנע מהוצאות משמעתיות הקשורות בהחזקת ואחזקת מבנים ואספקה. מצד המועסקים, היתרונות ברורים: הם מבזבזים פחות זמן וכסף בנסיעות אל ומהעבודה, הם מאזנים טוב יותר את השעות בין העבודה והחיים שמעבר לה והאווירה בה הם עובדים שקטה ופרודוקטיבית יותר.

כפי שאמר אדריכל סתר, הקונספט שמתרחק עוד יותר מהעיצוב המסורתי של משרדים הם חללי העבודה המשותפים דוגמת WeWork. עם הזמן, נראה ששיטת החלל הפתוח, היא הפשרה האפקטיבית ביותר, לפחות כרגע, בין המשרד המסורתי ועבודה מרחוק. כשהמשרדים מצוידים במיטב המכשור המתקדם, הם יכולים גם לעבוד מול קולגות בכל העולם. וזה, מבלי לקום מהכיסא ומבלי לסבול מהבידוד החברתי המהווה כמלכודת המרכזית בעבודה מהבית.

"אני מאוד מקווה שהמצב הנוכחי ישכלל עוד יותר את המפגשים הווירטואליים" אומר אדריכל סתר "אני רגיל לשיחות ועידה בינלאומיות. בארץ, עד עכשיו, זה עדיין לא כזה שגור. מבחינתי, שיחות כאלה, שלא מחייבות מפגש פנים אל פנים, חוסכות התרוצצויות ובזבוז זמן יקר. זה בטוח דבר יישאר מהתקופה הזו".

בנוסף, טוען סתר שלפחות כרגע, הוא לא בטוח גם שהתכנון של משרדים ישתנה. "אני לא רואה את זה" אומר אדריכל סתר "את הטכנולוגיה תמיד אפשר לשפר. בחו"ל, מכשור לשיחות ועידה, נמצא בכל חדר ישיבות ולו הקטן ביותר, וכך גם בארץ בחברות בינ"ל. זה בוודאי ימשיך לחלחל גם בחברות ישראליות. עם זה, לפחות כרגע, לא נראה שאפשר יהיה לוותר לחלוטין על עבודת הצוות שנעשית בכל זאת תוך מפגש בין אנשים".

וירטואליות זה לא הכל בחיים

לטענת גינדי, השיחות הווירטואליות עדיין לא באיכות גבוהה מספיק. "היום, יש עדיין הפרדה בין סביבה ווירטואלית ופיזית במרחב העבודה. אני עוברת פיזית על תוכניות במשרד ואז מקיימת שיחה מול מצלמה. הגבולות בין המרחבים ילכו ויטשטשו, ככל שנעשה שיחות ועידה במציאות רבודה. אז, זה כבר יהיה הרבה יותר נוח. כי בעצם, נהיה במרחב יחד עם עוד אנשים. ברגע שהטכנולוגיה תגיע לזה שנוכל להיות בכל מקום בלי הפרדה בין ווירטואלי ופיזי, אז לא נצטרך יותר להגיע פיזית למשרדים וזו תהיה נקודת התפנית האמיתית. רק אז, נוכל לראות באמת איפה אנשים יעדיפו לעבוד ואיך. לדעתי, זה ייקח שנים ספורות בלבד ואין מה לפחד מזה".

אז מה המסקנה? אדריכלים ככל הנראה יידרשו לתכנן חללי משרדים שישלבו בין פיזי ודיגיטאלי, מקומי וגלובלי, עבודה ופנאי. כל זה יוביל בוודאי להרגלים חדשים אבל שלפחות כרגע ובעתיד הקרוב, לא יהיו שונים מאוד מהמשרדים המודרניים דוגמת אלה שאנחנו מכירים היום. תוך מספר שנים, וככל שהטכנולוגיה תלך ותשתכלל, סביר להניח שהדברים ייראו לגמרי אחרת. כמה מהר זה יקרה? ימים יגידו.