מלאכות יד או עשה זאת בעצמך: מה אתם תעשו עם הזמן היקר הזה?

ימים לא קלים עוברים על רובנו. החיים בהילוך איטי בין ארבעה קירות יכולים להטריף גם את השלו באדם. מי שהמציאות לא הפכה אותו לבעלים של אורחן ביתי או מורה פרטי למדעים, יכול לנצל את הזמן להרחבת הידע הכללי ולרכישת כישורים חדשים. מקורסים אקדמיים מקוונים ועד לסרטוני הדרכה ביתיים, כל מה שתרצו ללמוד או לרכוש קיים אי שם. יש תכנים מוצלחים יותר בהם תוכלו ללמוד רקמת צלבים או טכניקות גילוף למתקדמים ויש מוצלחים פחות כמו סוודר לחתול, פחות להיט אבל אם זה מה שעובד לכם, לא אשפוט.

לא מושלם וטוב שכך

בימים כתיקונם, אחד הדברים האהובים עלי הוא להסתובב בשווקי פשפשים. בתור בחורה צעירה וחיפאית טרייה נהגתי לעשות זאת מידי שבת יחד עם דוד שלי, שלימד אותי לא מעט על עולם המלאכות. איך למשש את חיתוכי הקריסטל, מהי תחרה תעשייתית ואיך מזהים יציקות שונות. בעיקר הוא לימד אותי את חוקי השוק הבלתי כתובים.

חוק מספר אחת – להתמקח על כל פריט. חוק מספר שתיים – הלא מושלם הוא הכי מושלם. פרחים שאינם אחידים, חיתוכים לא סימטריים או מריחות צבע. כמו במסורת הוואבי-סאבי, חוסר השלמות ואי הדיוקים המזעריים בעבודת היד הם אלו שיוצרים את האסתטיקה הייחודית של הפריט.

עניין של סמנטיקה

עולם העיצוב מנהל מערכת יחסים ארוכה ורומנטית עם מלאכות היד. מאז ומעולם, מוצרים שיוצרו בעבודת יד נחשבו לאיכותיים ולייחודיים יותר. יחד עם זאת, מלאכות רבות נעלמו עם הזמן והאמנים (מלשון אֻמָּן) הפכו לזן נכחד. ישנו קסם אישי ואנושי שלא ניתן להסביר במילים במלאכת היד. הערגה לאותו קסם מביאה מעצבים לשלב מלאכות יד במוצרים שלהם או לעצב פריטים חדשים עם קריצה לאותן קלאסיקות.

אלכסנדר פ. אוסבורן פיתח ב-1953 טכניקה לחשיבה יצירתית הנקראת SCAMPER, השם נגזר מראשי התיבות של מניפולציות שונות שניתן לעשות על קונספט על מנת לפתח מוצר באופן שונה ויצירתי מהרגיל: החלפה, הוספה, התאמה, שינוי גודל, שינוי השימוש, הסרה וסידור מחדש. קחו שטיח קיר מסורתי למשל, החליפו את הסיבים בעשרות יציקות קרמיקה קטנות, מה קיבלתם? יצירה מרגשת של טל בטיט, המצליחה להעביר רכות, מסורת ועולם תרבותי דרך חומרים וטכנולוגיות הזרות לאותו עולם. ההזרה הזו – החזרת המשמעות הקישוטית של שטיח הקיר לעצמו, מצליחה לדבר אלינו וכמו במערכת יחסים טובה, להעיר את הפרפרים בבטן.

נרשמתם כבר לניוזלטר שלנו? זו ההזדמנות שלכם >>

לא להיפים בלבד

סגנון הבוהו שיק הוריד מהבוידעם את יצירות המקרמה של סבתא וחימם לנו את הלב בחללים רומנטיים. הקשר הפשוט הזה, שמככב בצמידי הילדים ושיפצורי חיילים, מהווה בסיס למגוון דוגמאות ויישומים בחלל הבית. אלמנטים דקורטיביים בחדרי השינה והחלל הציבורי, כיסויי כריות, מתלים לעציצים או ערסלים.

המקרמה הוא כבר לא נחלתם של היפים בלבד, שילובו בחלל יכול לרכך גם את מי שליבו מודרני ומינימליסטי. אחותה הבוגרת והמורכבת יותר של המקרמה היא האריגה. היא מצריכה נול, מכשיר עליו מתוחים חוטי השתי וביניהם שוזרים את חוטי הערב. אם תחפשו ברשת תוכלו למצוא הדרכות ליצירת נול מאולתר עליו תוכלו לארוג בימי הסגר ובכלל. משטחי הטקסטיל הנוצרים יכולים להכיל בדים, חוטים וסיבים שונים. יחד הם יוצרים תמונה עשירה בטקסטורות וגוונים.

להבדיל מייצור תעשייתי, מלאכות היד דורשות זמן. לא בכדי 'סבתא סורגת', תראו לי את האמא הקרייריסטית שתמצא את הזמן לשבת בערב ולסרוג אפודה. למרות ואולי בגלל שמדובר במלאכות הדורשות זמן, ניתן למצוא יוזמות רבות לשיקום והעצמת אוכלוסיות מוחלשות אשר בהן מלמדים את המשתתפים טכניקה בעזרתה יוכלו לייצר מוצרים ולהתפרנס בכבוד. אחת היוזמות שנוגעות בנקודה זו היא איוטה. המעצבת טל צור והיזמת שולה מוזס יצרו יחד מותג חברתי אשר מלמד נשים במקום מגוריהן את טכניקת הסריגה, בעזרתה הן מייצרות פריטים מעוצבים המוציאים את מלאכת הסריגה ממקומה הנוח והגריאטרי של ביגוד חורפי להורה ולטף ומשווים לה אופי מכובד ויוקרתי.

אך לא רק בטקסטיל וחוטים מדובר. קליעה היא טכניקה ידנית נוספת ששווה לאמץ. ניתן לקלוע קש, סנסני תמרים, במבוק, ראטן ועוד. קש וינאי למשל, אחת מטכניקות הקליעה העתיקות בעולם, אשר שימשה כבר בתקופת מצרים העתיקה לייצור רהיטים, עשתה קאמבק ונכנסה לחלל הבית ברהיטים שונים בדגש על ארונות וכיסאות. ההתאמה לייצור המוני והשילוב עם חומרים אחרים וטכנולוגיות מתקדמות יוצרת אסתטיקה חדשה/ישנה. מוצרים בניחוח רטרו עם מראה עדכני.

אחורה בזמן

בעידן בו ישנו רצון אמיתי לשינוי, מלאכות היד הנן רלוונטיות מתמיד. תעסוקה להעצמת נשים, עידוד מודעות לטבעונות, תרומה לפרויקטים סביבתיים ושיח על נושאים בוערים דרך עיצוב מניבה מוצרים רגישים עם ערך. לפעמים זה מרגיש כאילו הסגר החזיר אותנו כמה מאות שנים אחורה בזמן, לתקופה בסיסית יותר. אז אם כבר מסע בזמן, לפחות שיצא מזה גם משהו יפה ופרקטי. זה לא באמת משנה אם תתחילו לקלוע סלים או לצבוע בדים, העיקר שתמלאו את החיים בצבע ועשייה. אם הגעתם עד לפה ועוד לא מדגדג לכם באצבעות ליצור, פרגנו ליוצרים מקומיים ורכשו מוצרים ישראלים. בברכת בריאות ושפע יצירה.

כותבת הטור היא עדי רדעי, מעצבת תעשייתית. בעלת סטודיו לעיצוב פנים, מוצר וגרפי  Studio-rust.co.il

@ruststudio

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו >>