אינקה אילורי לא עוצר גם בשום צבע אחר. שגרתי זה ממש לא הוא. פרובוקטיבי דווקא כן. והעיקר שהכל יהיה מתובל בהומור ושמחת חיים
מה הסיפור שלו? המעצב שכל העולם מסתכל עליו לא עוצר באדום
בספטמבר האחרון, זכה המעצב הבריטי אינקה אילורי (Yinka Ilori) במדליית המעצב המבטיח של פסטיבל העיצוב בלונדון. אני קובעת אתו פגישת זום, כדי לדבר על הזכייה, אבל גם על עוד המון דברים שמסקרנים אותי הנוגעים למוצא שלו, לעצם היותו מעצב שחור בין ים של מעצבים לבנים, על מה מניע אותו ועל הקורונה. איך לא, גם על הקורונה.
אוטוטו עשר שנים
אינקה אילורי, הוא יליד 1987, הוא אמן רב תחומי בריטי ממוצא ניגרי העוסק באדריכלות, עיצוב פנים, ריהוט, פיסול, מיצב ועיצוב גרפי. הרומן שלו עם עיצוב, התחיל בשנת 2011 אבל את הסטודיו שלו, שנשען על מיחזור ומיחדוש ועל ערכים שספג בבית הוריו, הוא פתח ב 2017.
אילורי חבר בתנועת העיצוב הלונדונית NLF – New London Fabulous. הוא הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות ובין הלקוחות שלו: אדידס, פפסי ופינטרסט. הוא נחשב לאחד המעצבים הצעירים שהעולם מסתכל עליהם עכשיו ומצפה בסקרנות לראות מה ימשיך לעשות בעתיד.
עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק
הזויה ומשוגעת
"אני מרגיש כבוד גדול עם הזכייה הזו" אומר המעצב אינקה אילורי "היא באה בזמן של המון חוסר וודאות בעולם בכלל ובסצנת העיצוב בפרט. אנשים בזמן הזה, איבדו למגיפה קרובים ויקירים והתקופה הייתה ללא ספק הזויה ומשוגעת".
תקופה לא פשוטה לכולם
"נכון. באפן כללי, במהלך התקופה, הייתי די מודאג ולחוץ, אבל כשקבלתי את המייל שבישר לי על הזכייה, זה שימח אותי מאוד שקיימת הערכה לעבודה שאני עושה לאורך השנים".
בחודש ספטמבר, שימש אילורי גם כשופט בקטגוריית הכישרונות הצעירים החדשים בתערוכת Maison&Objet. השנה, מדובר היה במעצבים מאפריקה. "כשופט, מעניין לראות את הכישרונות האלה ולחגוג עם אנשים מרקעים ותרבויות שונים" אומר אילורי "אני תמיד אומר שעיצוב הוא רב תרבותי ומבחינתי, מעצבים מאפריקה זה מאוד מיוחד. זה מאוד נעים שקברניטי היריד מכירים בעבודתם ויצירתם ומאפשרים להם להשמיע את קולם".
שחור לבן
אילורי גדל בצפון לונדון. מקום שהוא מתאר כקשה אבל נהדר. כסף לא ממש היה, אבל הוא בורך במשפחה אוהבת ותומכת. "בבריטניה, כולם גדלים על אותם ערכים, אבל רב האנשים שגדלו כמוני, לא שואפים להיות אדריכלים או מעצבים, אלא הולכים בדרך שכמו מוכתבת להם מראש. אני רוצה להאמין שהם כן יכולים לשאוף ולהגיע רחוק".
באיזה אפן הרקע שלך מהווה פקטור עבורך ואיך זה משפיע על העבודה שלך?
"זה לא פקטור. זה נתן לי את הקריירה, את הקול שלי ואת הזהות שלי. אני תמיד חוגג את הזהות שלי ואת שתי התרבויות המדהימות שמייצרות את מי שאני בקריירה שלי, בסטודיו שלי ובדרך העבודה שלי. מבחינתי, תמיד יהיה לי סיפור ייחודי".
במגמת שיפור
כולנו מכירים את ה"סטארקיטקטים" והמעצבים הלבנים. היכן השחורים? למה הם כל כך מעטים?
"זו שאלה טובה וקשה. זה משהו שגם אני שאלתי את עצמי בזמן הלימודים לפני כעשר שנים: למה אני לא מכיר מעצבים שאינם לבנים ולמה אני השחור היחידי בלימודים? למה אין דמות מקצועית שחורה בולטת שאני יכול ליצור איתה קשר? היום, אני כבר מכיר מעצבים כאלה, אבל הם לא מוכרים ולא נמצאים באור הזרקורים של הסצנות האלה".
אתה מצליח בכל זאת לראות מגמת שיפור בהקשר הזה?
"אני יודע שהדברים משתפרים ושחברות כן בודקות מי נמצא בהנהלה ומי נמצא בצוותי העבודה. שינויים מתחילים מלמעלה וזה מתחיל לקרות עכשיו. העניין עם Black Lives Matters, לא מדבר רק על גזענות בארה"ב או בכל מקום אחר. זה פותח דיאלוג על זה כסוגיה לדיון וזה מתחבר לכל התחומים כמו אופנה, אדריכלות, עיצוב, קולינריה ומה לא. יש בהחלט מקום להפוך את הנושא למדובר יותר".
חוש הומור
כל פרויקט שאינקה אילורי לוקח לידיים, מתחיל ומתמקד, קודם כל, בסיפור ובנרטיב. שני אלו, משקפים את המסורת האפריקאית שלו לצד המורשת הבריטית עליה גדל שיחד מפלרטטים עם עולם העיצוב העכשווי. לצד האובססיביות שלו לצבעים עזים, העיצוב שלו תמיד בלתי שגרתי, פרובוקטיבי, כיפי ומלא הומור ושמחת חיים.
בין הפרויקטים שעיצב, יש סדרת חלונות ראווה בנושא כדור הארץ לסלפרידג'ס, סדרת בדים לקוודרט, פארק מקורה להחלקה על סקטבורד, ביתן צבעוני לגלריית דאליץ', עיצוב תערוכה במוזיאון סומרסט, השתתפות בפסטיבל הקירות של לונדון, מגרש משחקים בפסטיבל הסרטים בקאן, מיחזור כיסאות ועוד.
חגיגה של שמחה
הפרויקטים שאתה עושה הם תמיד חגיגה של צבע, צורות, מרקמים, אור ושמחה
"ללא ספק. זה מחובר למסורת שלי. ההורים שלי נהגו ללבוש בגדים צבעוניים מאוד באירועים מיוחדים. אני זוכר את זה ממש חי ואני מנסה להשליך את זה על עבודה שלי. זה השפיע על הדרך שלי מאוד. אני מנסה לשקף קצת ממני בכל דבר שאני עושה".
מה מניע אותך?
"שוב, המשפחה תמיד במקום הראשון. ההורים שלי הקריבו המון למעננו. הם גם הביאו איתם תרבות ומסורת אבל גם אפשרו לי חיים חדשים עם דרכי חשיבה חדשות".
ומהיכן נובעים הלהט והתשוקה שלך לספר סיפורים?
"כילד, ההורים שלי תמיד סיפרו לי את הסיפורים שההורים שלהם סיפרו להם. זה תמיד היה חלק ממני ואפשר לי לחלום ולהגיע למשהו בחיים. זה כמו התנ"ך או עשרת הדיברות של העבודה שלי. זה לנסות ליצור זיכרונות ולחזק אנשים באהבה, תקווה, כבוד או כל דבר חיובי שאני מנסה להעביר ולהחדיר דרך הדברים שלי.
"אני גם רוצה שאנשים ימשיכו לחלוק הלאה את הדברים שלי עם עוד אנשים. אני זוכר לפרטי פרטים סיפורים שסיפרו לי בגיל שלוש וגם כל גיבור וסצנה בסרטים שראיתי. זה היה מקסים וזה מלווה אותי עד היום".
טרנדים משלו
כשאני שואלת את אילורי איך נראה תהליך העיצוב שלו, הוא אומר שאין לו כזה. "זה תמיד מתחיל בלוח השראה ואיור מזעזע, אבל זה בסדר כל עוד אני מבין אותו. ואז אני מביא את זה בפני צוות הסטודיו ואנחנו מפתחים אותם ביחד. אנחנו דנים בכל רעיון פעמיים שלוש ואם הוא טוב, אנחנו משקיעים עוד זמן ומפגשים. זה תלוי גם בתקציב ובזמן שיש לנו".
כשאני שואלת איך נראית מחברת השרבוטים שלו, הוא אומר שזה הדבר הכי אישי בעולם. "זה אולי הדבר הכי פרטי שיש לי. היא תמיד בתיק שלי ואסור בשום אפן לאף אחד לגעת או להסתכל בה".
טרנדים חשובים בעיניך?
"לא. כי אם הייתי חושב ככה, לא הייתי עושה את מה שאני עושה. אני עושה טרנדים משלי. עצם זה שטרנדים באים והולכים, הופכת אותם לחסרי פואנטה".
תפקיד העיצוב
מה תפקיד העיצוב בעצם ומה חשוב בחיים בכלל ובעיצוב בפרט?
"העיצוב צריך לשנות את החללים בהתאם למצב ולעשות אותם טובים יותר. ומה שהכי חשוב, זה ללא ספק אנשים. הם אלו שנהנים מהדברים שאנחנו יוצרים והם אלו שיוצרים את המורשת והזיכרונות הקשורים בדברים האלו".
ומהם מקורות ההשראה שלך?
"עד לא מזמן זה היה בעיקר נסיעות מרובות אבל גם שיחות עם אחרים. כדי ליצור, אני חייב לנסוע, לראות, לממש, להריח. אני מאוד מתעניין גם במגרשי משחקים ומרחבים ציבוריים".
קורונה טיים
במהלך הסגר בלונדון ובגלל ההאטה בקצב העבודה, מצא את עצמו אילורי בונה כל מיני פסלים מחלקי משחק גיאומטריים וצבעוניים. "עשיתי את זה כדי להרגיע חששות. לא ממש חשבתי על עיצוב בהקשר של פרויקט או לקוח ספציפיים כי הייתי נטול דד ליינים. העיצוב עבר לי בראש בדרך קלילה ובמחשבות על איך נוכל בסטודיו לשפר דברים ולאיזה כיוונים אני רוצה לקחת אותו. זה היה מאוד בריא לקחת קצת זמן ולעבוד מהבית. קבלתי פרספקטיבה וצצו לי רעיונות חדשים".
מכיוון שהסגר החל סביב יום הולדתו, הוא נאלץ לבטל נסיעה מתוכננת לרפובליקה הדומיניקנית. מכיוון שהוא רגיל לנסוע כעשר פעמים בכל שנה, הוא היה צריך להתרגל לשהות ארוכה במקום אחד. "זה פתח לי את העיניים וגרם לי להבין כמה מזל יש לי ומה חשוב באמת. האטתי את הקצב וניצלתי את הזמן להרבה ריצה, קריאה ומחשבות".
אתה מרגיש שמשהו השתנה באסתטיקה של העיצוב שלך, בתהליך או בשימוש בחומר בעקבות המגיפה?
"כן ולא. אני יותר מודע עכשיו. אני מנסה להשתמש יותר בחומרים וצבעים ברי קיימא. המיצב שלי בסלפריג'ס, מדבר כולו על מיחזור. בסגר, האוויר היה נקי, טרי ורענן הרבה יותר ועכשיו חזרנו לזהם אותו. כך שבהחלט היו גם יתרונות".
בר קיימה
בכלל, יש לך עניין עם קיימות
"לגמרי. בתחילת הדרך, ניסיתי להכניס נרטיב לחפצים ישנים ועשיתי את זה עם כיסאות שמצאתי ברחבי לונדון. עניין אותי לראות איך אנשים יסתכלו על כיסא ישן שטופל בשנית. נראה שאנשים לא חושבים על החיים שאחרי של חפצים ועל מה שיקרה להם בתום השימוש. זה קורה ובולט מאוד באופנה. תמיד יש עונות וקולקציות חדשות, זה אף פעם לא נפסק. אבל האם אנחנו באמת צריכים את כל זה? ככל שנשאל יותר שאלות על צריכה זה יביא אותנו למקום יותר טוב".
מה לדעתך יהיו החומרים והגוונים המובילים בשנים הקרובות?
"אני לא יודע. אצלי זה ורוד, צהוב, כתום – כל מה שחיובי בזמנים קשים. אני מתעסק עכשיו עם גוונים בהירים ומעוררי תקווה. לגבי חומרים, נראה שידברו הרבה על המתמחזרים, המקיימים, החמים והארציים".
אוהב שינויים
אילורי לא בטוח שהסיטואציה תשפיע על סצנת האדריכלות והעיצוב. "זו לא בעיה, אלא בהחלט אתגר ובשביל זה אנחנו פה – ליצור ולעצב חללים שיוצרים יחסי גומלין בין אנשים וזיכרונות. למשל, פתאום צריך לשאול שאלות בנוגע לאיך שחיינו קודם ואיך נחיה עכשיו. אם חושבים על היגיינה למשל, אז איך הולכים עכשיו לחדר כושר? כמה אנשים בכל זמן נתון? איך מתנהגים שם? מה בנוגע לשימוש במכשירים? אני, באפן אישי, אוהב שינויים. זה מרתק ולאו דווקא דבר רע".
מה יהיה התפקיד של אדריכלים ומעצבים?
"ננסה לתת לאנשים תחושה של תקווה וביטחון. כרגע, אנשים חשים חוסר וודאות ופחד בעיקר במקומות ציבוריים. הנגיף נתפס כשולט על דברים שנהגנו לעשות ועכשיו זה תלוי בנו, כאנשי מקצוע, לשלוט במצב ולא הפוך. זה משפיע על דברים שעושים ביומיום ועל החיברות שלנו. לכן אנחנו צריכים לקחת שליטה וליצור מקומות וחיים חדשים שנרגיש בהם בטוחים לפני שנחזור לשגרה".
מה אתה חושב יהיו השינויים הגלובליים המהותיים בתחום בעידן פוסט הקורונה?
"אני לא באמת יודע. אבל הנה, לפני כמה ימים יצא לי לראות תערוכה שלמה באפן וירטואלי. אף פעם לא חשבתי שזה אפשרי. זה כיוון מעניין שתפס עכשיו תאוצה ופוטנציאלית הוא יכול להישאר. הנה, את המדליה שלי מפסטיבל העיצוב בלונדון קבלתי גם בזום וכנראה זה יישאר ככה לפחות בזמן הקרוב. זה לא רע – זה פותח אותנו לעוד אפשרויות שלא היו פתוחות בפנינו קודם".
כתבות קשורות בתחום
הצלחה וחלום
כשאני שואלת את אילורי אם הוא מרגשי שהצליח, הוא עונה שלא. "כל יום זה יום חדש ללמוד דברים חדשים. אנשים שכבר נמצאים במשחק הזה עשרות שנים, עדיין נחשבים חלוצים ומשנים את התעשייה חדשות לבקרים. אני חולם להיות שם בעצמי באחד הימים".
איך אתה מגדיר את החלום?
"לשמור על הסטודיו. להיות אותו אדם. זה לא פשוט. אני לא רוצה להיות מונע מכסף או מפרויקט שאני לא מאמין בו. אני רוצה להאמין במה שאני עושה. אני בעיקר רוצה להיות כן ונאמן לעצמי ולאנשים סביבי".
אולי יעניין אותך גם...
