מבזק מילאנו: המאסטרים לעיצוב בראיון משולש ללג'יט

מותג הריהוט היפני מרוני (Maruni) חושף השנה בסלונה דה מובילה שיתוף פעולה מתמשך עם שלושה יוצרים נודעים ומוערכים בעולם העיצוב ולנו הייתה את ההזדמנות לפגוש את שלושת הענקיים האלה יחד לריאיון על אידאולוגיה והצלחה. המותג שפועל תחת הסלוגן 'מלאכת יד תעשייתית' מציג ביריד האיטלקי גרסה חדשה של הכיסא שזכה להצלחה אדירה מאת נאוטו פוקסאווה (Naoto Fukasawa) 'הירושימה', תוספות חדשות לסדרת 'Lightwood' של ג'ספר מוריסון (Jasper Morrison) שבולטת בזכות קלילותה ומבחר רחב לסדרה 'EN' של המעצבת הדנית ססיל מנץ (Cecilie Manz).

את פוקסאווה זכינו לראיין לעומק בעבר, המעצב היפני מספר לנו שהוא ביקר בישראל מספר פעמים ומתגלה כחובב המדינה הצעירה שלנו ואנשיה החכמים לדבריו, "זהו מקום מרתק עבורי". הוא מציין שהוא עומל על פרויקטים אחדים בארץ, אך כרגע מנוע מלפרט עליהם. "אתם שחקן מפתח בעולם ההייטק", הוא אומר בחיבה.

איך התחיל שיתוף הפעולה עם מרוני?

"לפני 16 שנים ביקשו ממני להיות המנהל האמנותי שלהם, הם רצו להתאים עצמם לתרבות המודרנית, היה להם היסטוריה ארוכה של עיצוב כיסאות מהתרבות המערבית, כלומר 'אולד פאשן', אך מאוד מצליח ביפן והרגישו שצריך לשנות כיוון. עיצבתי עבורם את הכיסא 'הירושימה' שנחל הצלחה רבה".

איך אתה בוחר את המותגים איתם אתה עובד?

"אני בוחר את המותגים הטובים עם פילוסופיה ואנשים טובים".

אתה מעדיף שיתופי פעולה עם מותגי יוקרה או עבודה על מוצרי צריכה נגישים כמו לחברת מוג'י למשל?

"מוג'י הוא מותג נהדר, כשייסדו אותו ב-1998 עולם עיצוב המוצר והאריזות בפרט היה די מכוער ואקספרסיבי. מוג'י בזמנו, דרך מעצב גרפי ניקה את כל האריזות. בנה את עצמו כמותג לא מוחצן, אלא כזה ששומר על מינימליסטיות ופשטות. שולחן זה רק שולחן, איך נראה כיסא שהוא רק כיסא? זו שאלה לא קלה, גם אני וגם ג'ספר כאן עיצבנו כיסאות שנראים מאוד 'רגילים', אך עשויים בקפדנות. כיום קשה לבלוט, כי כל המותגים עושים עכשיו מוצרים פשוטים כמו מוג'י".

אם כבר מדברים על רעיונות של אחרים, מה אתה חושב על השפעת האינסטגרם על זירת העיצוב בעידן של היום?

"רואים הרבה רעיונות דומים-שונים, יש כאלה שקוראים לזה הומאז', אבל זה מעין זיוף חדש. צריך להיות כנים, יושרה חשובה במקצוע".

יש מותגים שמבקשים לעצב דברים טרנדים או מסחריים שלאו דווקא תואמים לעיצוב של הסטודיו או הגישה שלך?

"אם משתמשים בשם שלי זה יהיה לעבודת עיצוב איכותית. אין לי עיצוב משלי, לחשוב על האדם האחר שיאהב את העיצוב היא נקודת ההתחלה שלי".

ססיל מנץ היא מעצבת דנית שעובדת מהסטודיו שלה בבירת העיצוב קופנהגן. "אין ספק שהסביבה משפיעה, לכם יש יותר שמש מאשר אצלנו למשל, אולי בגלל זה אני אוהבת את הצבע האפור". היא משתפת בחיוך. אנחנו מזהים שאירועים מהסוג הזה של יחסי ציבור הם לא אזור הנוחות שלה. "זה חלק מהעבודה לעזור לקדם את העבודה, אבל אני מעדיפה להישאר בתפקיד העיצוב. אני חושבת שהאובייקטים צריכים לדבר בעד עצמם ובכל זאת, עם הזמן למדתי שזה משהו שצריך לעשות, קצת כמו ללכת לרופא שיניים, אתה צריך ללכת וזה יהיה טיפשי מצדך שלא".

באילו שדות עיצוב את פועלת כיום?

"אני עובדת על עיצוב מוצר; עיצוב רהיטים, אלקטרוניקה, קרמיקה".

הרבה מן המעצבים גולשים לשדות שכנים כמו עיצוב פנים או ארכיטקטורה, מה דעתך על זה?

"אני לקחתי החלטה אקטיבית לא להיכנס לתחומים נושקים, כי אני רואה שזה משחק אחר לגמרי ואני רוצה להתמקד במה שאני עושה".

אנחנו מוקפות כאן בגברים רבים, את מרגישה הבדל בהיותך אישה בשדה הזה?

"אני לא רואה בזה מכשול, אם אתה רוצה להצליח בתחום הזה אתה יכול להסתדר, כמובן שלפעמים אתה צריך להשמיע את הקול שלך ולעמוד על המילה שלך. אני נתקלת בהערות מטופשות מדי פעם ופעם, אבל הן לא מטרידות אותי".  

אנחנו מדברים רבות על השפעות האינסטגרם והרשתות החברתיות על עולם העיצוב, כשמותגים רבים מתמסחרים, מתחילים לחזור על עצמם ומשתמשים בפלטת צבעונית או סוגי טקסטיל דומים. מה דעתך בנושא?

"אני חושבת שזו החלטה טובה לא להיות יותר מדי אקסטרווגנטי, זה לרוב מתמוסס מהר. לפני עידן האינסטגרם, היו המגזינים ומעצבים צעירים רבים ראו בהם קיר תהילה, חיפשו להופיע בהם, ככה זה האינסטגרם היום. אני מרגישה שבגלל המצב הלא יציב, אף אחד לא רוצה להיות הראשון שייצא עם בשורה ושמחיר הטעות עלול להיות גבוה מדי וזה גורם למותגים לא להוביל שינויים, המותגים שהיו שונים הופכים למסחריים יותר. אני מעדיפה להימנע מללכת לירידים או לקרוא מגזינים, אבל אני צריכה להתבונן החוצה לראות מה קיים ואם מישהו עושה משהו דומה, לפנות לכיוון אחר. אני די בומרית ואני די צריכה להכריח את עצמי לתפעל את האינסטגרם. שם אני מתקשרת לרוב עם קולגות, זה נחמד הידידות הזו, אני לא רואה בהם מתחרים. בנוסף".

המעצב הבריטי ג'ספר מוריסון דיבר איתנו לא מעט על המצב הפוליטי בארץ ועל כמה הוא מודאג ממנו, מה שלא מנע מהשיחה לגלוש לפן המקצועי לבסוף. מוריסון מחזיק בגישה לעיצוב חפצים פשוטים שנטמעים בסביבת היום-יום שלנו, אך בו בזמן מהווים אובייקטים מרעננים ובעלי אופי. הסטודיו האינטימי של מוריסון ממוקם בלונדון ומונה כחמישה מעצבים. "זה לא כמו בארכיטקטורה שאתה צריך צוות גדול לעבוד על הרבה מאוד פרטים, בעיצוב רהיטים זה קל יותר", הוא מסביר. כשזה נוגע לשיתופי פעולה עם מותגים שונים, למוריסון חשוב קודם כל האנשים. "זה עובד הכי טוב כשאתה מסתדר עם האנשים, זה פקטור רציני. לפעמים אני לא בוחר אותם, הם באים אליי ואם הם נראים לי אנשים טובים, עם אמונות ומטרות דומות לשלי, אז אני נותן לזה צ'אנס".

ומה הן אותן האמונות?

"לא לעשות דברים מטופשים, אנחנו יכולים להסתדר עם כל הרהיטים שיש לנו, אז כשאתה מעצב משהו חדש יש לך אחריות לעשות את זה טוב. אנחנו מנסים בכל פרויקט לעשות טוב יותר ממה שקיים".

גלה לנו, מה סוד ההצלחה?

"ללמוד מהתבוננות ובחינה של כל מה שאתה רואה בחיי היומיום. כך, אתה סופג מידע רב שאתה לא יכול להשיג בדרך אחרת. כשאתה ניגש לעצב משהו אתה יכול למשוך את כל הזיכרונות הוויזואליים האלה ויש לך את יכולת לחבר דברים יחד ברגישות".

אז השראה יכולה לבוא מכל מקום?

"זה תלוי באופי היצירה ומה האובייקט משדר ומביע. למרות שזה רק אובייקט, כבני אדם, אנחנו רואים דברים וישר מעריכים אותם, אי אפשר להימנע מזה. כשאתה רואה כיסא אתה שופט אותו, כך שהדרך שהכיסא מתקשר את האופי שלו הוא מאוד חשוב".

לצד הניסיון הרב, יש תחום בעיצוב שהיית רוצה לגעת ועוד לא עשית זאת?

"אני מעדיף הפתעות, בשנים האחרונות עיצבתי שירותים ציבוריים ומאפייה, שני פרויקטים שלא דמיינתי שאעשה. אז פחות סביר שיקרה מה שאני לא רוצה ומה שאני מעצב בפועל, סופו של דבר מפתיע יותר".