להכניס צבע לחיים: איך יוצרים עיצוב נועז ופורץ גבולות?

סם באקלי (Sam Buckley) הוא אחד השמות המובילים, כוכב עולה בעולם העיצוב. קשה להישאר אדישים לעבודות שלו, עיצובים חיים מלאי צבע ותעוזה. בהכשרתו, למד באקלי אדריכלות וטכנולוגיה, הוא עבד והתמקצע במקומות שונים ומגוונים ולאחר כעשור נסע למילאנו ללימודי תואר שני בעיצוב פנים. דרך האקדמיה הגיע להתמחות במטה של אדידס בגרמניה, שם בילה כשישה חודשים. משם, הוא התגלגל כמה שנים לתחום האופנה ועבד כמנהל אמנותי של מספר מותגים אנגליים. את הסגנון המובהק שלו הוא מיישם במדיות שונות, גם בתחום הציור ולאחרונה נכנס אל עולם עיצוב האובייקטים והרהיטים. בין לבין הוא החל לנהל חשבון אינסטגרם מצליח שחשף אותו אל עולם האוצרות או בקיצור, איש אשכולות. "כנראה שאני נופל תחת ההגדרה של מעצב מולטי-דיסציפלינרי", אומר באקלי. "אני קורא לעצמי מעצב ולא מעצב פנים או אדריכל, כי אני אוהב לעשות הרבה דברים".

למרבה ההפתעה, באקלי רואה עצמו כמינימליסטי, אך מינימליזם בצבע. "'Merchiston Crescent' הוא פרויקט גדול שעשיתי, דירה בה עיצבתי, בין היתר, את השטיח, מראה, אלמנט תקרה ואובייקטים נוספים. הפרויקט הזה נכנס בספר על מקסימליזם, אבל אני לא רואה את עצמי כזה. אני רואה את עצמי מינימליסטי, אבל אני רוצה לעשות את זה עם צבעים, משהו שמעטים עושים". אחד האמנים שמהווים לבאקלי השראה גדולה הוא דן פלבן (Dan Flavin). פלבן היה אמן אמריקאי מינימליסטי ידוע ביצירת פסלים ומיצבים מנורות פלורסנט צבעוניות. "אתה נכנס לחלל בצבע אדום בלבד וזה האור היחיד שם, זה עוצמתי. אני חושב שזו התמצית, שאני רוצה לכסות כל משטח בצבע ולרצות לקחת את זה לגישה מינימליסטית" הוא מסביר.

אין ספק שצבע הוא מרכיב משמעותי בעבודות שלך, מה אתה מנסה להשיג דרכו?

"אני רוצה להביא צבע ליוקרה או יוקרה לצבע ולהפגיש אותם באמצע. כשחושבים על יוקרה לרוב זה מסתכם בצבעים כמו בז' או לבן, עם מעט שחור ואילו צבעים אחרים נתפסים לרוב כמשהו משעשע וילדותי. זה מעניין שבאופנה התפיסה לצבע שונה לגמרי מעיצוב פנים, אם נסתכל למשל על בוטגה ונטה (Bottega Veneta) של המעצב דניאל לי, בשנים האחרונות רואים בקולקציות שלהם שימוש נרחב של גוון ירוק, צבע שיש לו הרבה אימפקט כרגע. במשך שנים אנשים אמרו שהעבודה שלי משמחת ומשעשעת, אלו הם תכונות יפות, אבל זה גם נראה לי מעט נאיבי. הייתי רוצה לאתגר מכיוון אחר, לחקור את הסגנון דרך חומרים שונים, למשל אבנים טבעיות בעלות צבעוניות מדהימה. אני רואה בהרבה פרויקטים בעיצוב ואדריכלות, שמשתמשים בלבן ובז', הולכים על בטוח ואני רואה הזדמנות מפוספסת".

איך אתה תופס את תפקיד הצבע בעיצוב? האם לכל צבע שאתה משתמש יש משמעות?

"קראתי הרבה מחקרים סביב צבעים, יש את הצד הטכני של איך צבע יכול להשפיע על רגשות, אבל מה שאני עושה זה יותר חגיגה של צבעים. אני מביא שילובי צבעים שמקורם בטבע, בקולקציית אופנה או בציור. בעתיד, אני ארצה לעשות יותר מחקר בנושא, בתקווה שהסטודיו יגדל ויהיה לי יותר זמן לזה, אבל בינתיים זה בעיקר איזון. באותו האופן שאנשים מדברים על להכניס קצת צבע בחדר בז', לבן או אפור אני אעשה את זה על גבי צבע, כמו חלל כולו צבוע כחול עם כסאות צהובים. בשבילי זו חוויה סוחפת של צבע שהיא 360 מעלות".

באקלי הוא ‘וואן מאן שואו’' ואחראי לכל פרט בעסק שלו. "אני עושה הכל בעצמי; הדמיות, רישומי פרטים, ביקורי אתר. אפילו האינסטגרם. אני מנסה להבין במה אני הכי טוב, במה אני רוצה להתרכז וממה אני נהנה. מספר שנים חיפשתי בהרבה דרכים לעבוד עם אנשים  אבל זה לא פשוט למצוא מישהו שמשדר על אותו גל". בנוסף לעסק השוטף, הוא מנהל חשבון אינסטגרם מצליח בשם 'Ooooobjectsssss'. "אני מודה שבשישה חודשים האחרונים לא פרסמתי הרבה, אבל לפני זה, במשך כמה שנים אצרתי את הסגנון הצבעוני והתוסס דרך חשבון האינסטגרם. מבחינתי זה להראות לאנשים שיש עניין בסגנון הזה. מספר אנשים רצו גם להיות מעורבים בזה ונראה שהתזמון שלי היה נכון. יש כמה מעצבים שפנו אליי, הצגתי את העבודות שלהם לראשונה וזה נתן להם חשיפה וביטחון במה שהם עושים. רציתי ליצור פורום כדי לדבר על הסגנון הזה של עיצוב, ליצור קהילה וזה הראה לי שיש הרבה אנשים שעושים עבודה דומה, כמעט כמו תנועה ארטיסטית. שנים ניסיתי להבין איך לקרוא לאותו הסגנון, אני לא האדם שיצר אותו, אבל אולי זה שאצר ואיגד יחד".

לאחרונה התחלת לגעת בתחום הריהוט ועיצוב אובייקטים לפרויקטים ספציפיים. איך זה התחיל?

"אני נהנה לעשות פרויקטים ופריטים בהזמנה אישית וזה איפה שנכנס הריהוט. בתוכנות מחשב שאני משתמש בתכנון פרויקט, אני יכול להוריד אובייקטים תלת ממדים כמו ריהוט ולהטמיע אותם בהדמיות. אז במקום להכניס משהו כממלא מקום, אני בדרך כלל מתחיל לחשוב איזה שולחן הכי מתאים להכניס שם. בסוף, כמעט בכל פרויקט, הלקוח יקבל עיצובים לפריטים חד פעמיים. אני אוהב שיש להם משהו ממש ייחודי לחלל שלהם, זה משהו שאני נהנה ממנו, כמו הדובדבן על הקצפת. לאחרונה למשל עבדתי על בית הוריי, שם הכנסנו שישה שטיחים שעיצבתי בשיתוף עם CC TAPIS במילאנו".

האם אותם המוצרים בהזמנה אישית מתוכננים להגיע לשוק?

"בגלל שאני מעצב כל כך הרבה פריטים, זה נחמד להציע ללקוח משהו מיוחד להם, זה משהו שתמיד התעניינתי, הרעיון של פרויקטים ומוצרים במהדורות מוגבלות. להם יש את המקור, האבטיפוס ולרוב אני אשנה את הצבע או פרטים אחדים, כך שישאר ללקוח מוצר ייחודי וראשון. המחשבה הנוכחית היא באמת להביא את המוצרים האלה החוצה, לשוק. לפני שבוע פריט הריהוט הראשון שייוצר זכה לפרס בפריז CDA עם שיתוף פעולה של אנטוני וסטודיו ZWVA בפריז. הוא עוצב באופן עצמאי, בלי קשר לפרויקט בעיצוב פנים. הוא מתוכנן לצאת לשוק, אבל רק לקבל פרס על זה הרגיש מצוין שאנחנו יכולים לעשות את זה. הוא עוצב באופן עצמאי ללא קשר לעיצוב פנים. האתגר הוא למצוא את השוק המתאים, הגלריות והשותפים הנכונים".

יש הרבה אומץ בעיצוב שלך, יש משהו שלא היית עושה בשום תנאי?

"אני תמיד מחפש לחדש, אני לא מתבייש לבחון גבולות. לפעמים זה מאוד טיפשי ואני צריך שאנשים יגידו שהגזמתי, כשאני מגיע לנקודה שלקוח אומר לי שהוא לא אוהב את זה אני מבין שזה גבול ואז אפשר להתרחק ולחזור לאזור היותר נוח, אבל לפחות אני יודע שאני פורץ את הגבולות".

"אני מודע למה התעשיה עושה ואני מנסה להכניס את עצמי איפה שאוכל לחדש. תקופה הייתי מדפדף במגזיני עיצוב ובכוונה לא קורא על מה הפרויקט, אלא רק מסתכל על התמונות ומנסה להבין על הפרויקט דרכם. הייתי רושם במחברת שלי רעיונות שאספתי מזה, וכשחזרתי לקרוא על זה, לרוב גיליתי שהפרשנות שלי הייתה לגמרי לא נכונה. מה שיצרתי מזה, זה משהו ייחודי, שהחומר המקורי זה בכלל לא מה שחשבתי שזה, אז זה אפילו לא הומצא. זה דרך מעניינת ליצור משהו חדש לגמרי. יש לי מחברות שלמות מלאות ברעיונות הכי משוגעים. אני לא חושב שיש משהו שאני לא אעשה, אלא למחזר טרנד".

מהשיחה שלנו אפשר לראות בבירור את הרקע שלו בטכנולוגיה. "כאוצר אמנות ומישהו שיכול להתחבר לרעיון של ניכוס אובייקטים דיגיטליים, אני חלק מקבוצות שדוחפות את הרעיונות האלה". למרות זאת הוא תומך ובו זמנית מפקפק בעתיק הפלטפורמות האלה כמו המטאוורס שלדבריו נעשה לו פרסום רע. "בני אדם דחו במובן מסוים את הטכנולוגיה. לפני הסמארטפונים שיווקו רינגטונים וכל הילדים השתמשו בזה ואז הטלפונים החכמים הגיעו וכשהיה לנו את הטכנולוגיה לעשות הכל, פתאום אנחנו דוחים את זה. כל אחד עם אייפון משאיר את הרינגטון הרגיל, כשהוא מצלצל כולם בודקים אם זה הטלפון שלהם ועכשיו בכלל רוב האנשים משאירים את הטלפון על שקט. זה מעניין שיש לנו את הטכנולוגיה ואנשים מתרחקים קצת ממנה. המטאוואס העצים את זה, אנשים שואלים 'למה לי?'. אני מתחבר ופתוח לזה, אבל גם מפקפק. עכשיו שההייפ נרגע, זה כמעט כאילו שיש עכשיו הזדמנות לבנות את זה כמו שצריך, אולי זו תחילת מהפכה וזה יגדל ויצמח למשהו מדהים".  

ואיך הטכנולוגיה הזו באה לידי ביטוי בעבודה בעיצוב פנים?

"יש תוכנת מחשב שמפתחי משחקים משתמשים בה כבסיס. עכשיו הם הפכו אותה חינמית לאדריכלים ומעצבים. אתה יכול לבנות את הסביבה התלת ממדית ולפרסם את זה כמשחק ללקוחות שלך והם יכולים להתהלך, להזיז וילונות או להדליק את האור".

אז מה יהיה מקומם של עיצוב אובייקטים פיזיים בעתיד?

"אני לא אפנה לעולם את הגב לאובייקטים הפיזיים, אני נהנה מהטקסטורה, מהמגע, ממשהו שבעל מלאכה יצר. גם צבע קשה לעשות באופן דיגיטלי, זה RGB שזה אחרת מלעבוד בצבעים ריאליים. בעולם הפיזי צבעים נראים שונה באורות שונים, אבל בעולם הדיגיטלי זה תלוי בהרבה פקטורים כמו סוג המסך. אז בגלל הטבע הצבעוני של העבודות שלי זה קצת מקשה לוודא שהצבעים בסדר. יש הרבה עבודה שאפשר לעשות דיגיטלית, אנחנו עדיין חדשים בזה. העולם משתנה ומסקרן לראות לאן זה יגיע ומעניין לעשות את השיחה הזו עשר שנים מהיום".