כלואים בעיר האורות עם געגועים לים: רונאן בורולק בריאיון אופטימי

שיתופי פעולה עם מותגים בינלאומיים יוקרתיים וביניהם קפליני, ויטרה, קרטל, פלוס, סמסונג, מעטרים את הרזומה המכובד של צמד האחים בורולק. בסטודיו שלהם, הממוקם בשכונת בלוויל בלב פריז, עובדים השניים יחד עם עוד כשמונה אנשי צוות על פרויקטים מגוונים במדיות שונות. "אני אוהב לקפוץ מדבר אחד לאחר כדי לשמור על נאיביות ומשתדל לא להתמחות במשהו מסוים." מעיד על עצמו רונאן בתחילת הריאיון, כאילו מכין אותנו לבאות.

אם עוד לא יצא לכם להכיר מקרוב, הפעילות של האחים שמזמן הפכו לשם דבר בעולם העיצוב נעה בממדים שונים, בין עיצוב אובייקטים קטנים כעבודת צורפות עדינה למרחבים אדריכליים הפזורים בערים שונות בעולם.

לידה מחדש

האחים נולדו בכפר ליד העיר קימפר, שבמערב צרפת, צאצאים לחוואים באזור. חיי הכפר לימדו אותם כבר בגיל צעיר למצוא פתרונות בכוחות עצמם ולבנות דברים במו ידם. בצעירותו, הלך רונאן לקולג' לאומנויות בקימפר, שם למד צילום, איור ועיצוב. "זה היה כמו לידה מחדש, מתלמיד ביישן ואבוד, הפכתי לפתע מלא תשוקה למקצוע. אפשר להגיד שזו נקודת הפתיחה לקריירה שלי."

בגיל 17 הגיע רונאן לעיר האורות ונרשם ללימודי עיצוב ואומנויות. לא עבר זמן רב והוא החל לעצב מספר אובייקטים בעזרת בעלי מלאכה מקומיים. דרכם, אט-אט, התחיל לטוות את קשריו בתעשייה. את התערוכה הראשונה שלו הציג כבר בגיל 18 ומשך אליו את תשומת הלב של התקשורת. ב-1997 לאחר שאחיו הצעיר כבר חבר אליו, ג'וליו קפליני העומד בראש מותג הריהוט האיטלקי המפורסם קפליני, גילה את עבודותיהם, הזמין אותם למילאנו והעניק להם את ההזדמנות הראשונה בתחום. "זו הייתה חברה מאוד מרגשת לעבוד איתה בזמנו. הרגשתי כמו שחקן כדורגל צעיר שבחרו בו לקבוצה מובילה."

הקשר הזה, פתח בפניהם את שערי התעשייה ועבודות נוספות לא איחרו להגיע. בשנת 2000 הציגו לראשונה בגלריית KREO הנחשבת, שנה אחרי, מעצב האופנה המוערך איסי מיאקי, שכר את שירותם לעיצוב חנות  לקולקציה החדשה שלו. בהמשך, מפגש עם מנכ"ל ענקית הרהיטים השוויצרית Vitra, הוליד עיצוב של מערכת שולחנות עבודה עבור המותג. מאז, הפרויקטים המשיכו לזרום אחד אחרי השני והעבודה לא נפסקה.

"בהתחלה ארוון היה בא לסטודיו לסייע לי." מספר רונאן בורולק, "הוא היה צעיר ולא למד עיצוב, אך במהרה, הפך לחלק משמעותי ובלתי נפרד מהעבודה." הוא מסביר. חמש שנים מפרידות בין האחים, לצד תשוקתם המשותפת למקצוע וחריצותם של השניים, הם בעלי פרסונות שונות למדי. "הוא שונה ממני, הוא מסוגל ללמוד המון דברים מהר מאוד ובקלות. זה מאוד הועיל לקשר בינינו ולהתפתחות הסטודיו שלנו. הוא מתרכז בעיקר בכל מה שקשור לטכנולוגיה ועושה הרבה עבודות מחקר. אני אוהב לראות את התוצאות"  

גם בבית רונאן הוא חלק מפאוור קאפל, נשוי ל- Inga Sempe, מעצבת מוצר מוכרת בעצמה. "אנחנו לא מדברים הרבה על עיצוב או עבודה בבית. תהליך עיצוב נמשך זמן רב, הוא מתחיל ברעיון נהדר שלמחרת נראה לך אידיוטי למדיי. חשוב להיות בפוקוס על הפרויקט, בלי יותר מדי נקודות מבט שונות, לכן אני אוהב להראות לה פרויקטים כשהם לקראת סיום."

טובים השניים מהאחד

איך היית מתאר את האסתטיקה מאחורי העבודות שלך?

"אני אוהב פשטות אבל לא כזו משעממת. אני מחפש עדינות ולפתור דברים בדרך אינטלקטואלית. מבחינתי אובייקט מדומה לשקיק תה, הוא משקף אווירה ודרך חיים."

משלל הפרויקטים שלך, מהו האהוב עלייך מכל?

"באופן כללי קשה לרצות אותי, אבל אני מחבב מאוד את הכיסא Rope chair שעיצבנו לאחרונה לחברת Artek. זה כמו קסם, אתה לא יודע מאיזו תקופה הוא, יש בו גם רצינות וגם מעלה חיוך, הוא מינימלי, אבל לא משעמם. יש בו איזו קלילות ובנוסף לכל הוא ממש נוח ומעניין."

ואיזה פרויקט היה הכי מאתגר?

"פרויקט מאוד מורכב טכנית היה המזרקות בשדרות שאנז אליזה בשיתוף חברת הקריסטלים סברובסקי. היה מאבק גדול להשיג כזו עדינות."

מאיפה אתה שואב השראה?

"אני אוהב להיות ליד הים, כשאני נוסע בסוף שבוע לבית שלי בבריטני, אני תמיד חוזר משם עם רעיונות טובים. אני מושפע מהרבה דברים, מהאינסטגרם, מאנשים שאני פוגש, אפילו מהשכן הדייג שלי שצריך תמיד לתקן את הסירה שלו."

טרנדים חשובים בעיניך?

"לא, אני מודע להם כי אני גר בפריז ורואה אופנה בכל מקום, אבל אני לא מחפש אותם."

רגע לנשום

אי אפשר שלא להעלות את נושא המגיפה העולמית, אשר פקדה אותנו בשנה האחרונה והכתה קשות את התעשיה. בזמן שאצלנו נדמה שהמגיפה היא נחלת העבר, פריז נמצאת במאבק לחזרה לשגרה ובעיצומו של סגר שלישי מגביל. "הקורונה היא מיקס של טוב ורע. מצאתי את עצמי כלוא בפריז עם געגועים לים. מצד שני, היו לי כל כך הרבה פרויקטים באותה תקופה, כשהכל נעצר זה דווקא נתן לי זמן לנשום."

איך העברת את הזמן בסגרים?

"יצאתי לרוץ והעברתי את הזמן בלצייר הרבה מאוד. היו לי שלושה חודשים לצייר מבלי שדעתי תוסח מדברים אחרים. ביליתי גם הרבה זמן עם אשתי אינגה, הייתי סוג של האסיסטנט שלה לתקופה."

כיצד השפיעה הקורונה על העבודה?

"הסטודיו עובד כמעט כרגיל, אמנם הרבה פרויקטים נפסקו או נדחו, אבל עכשיו חלק מהדברים מתחילים להניע מחדש."

אחד הפרויקטים האחרונים של הצמד, הינו בניין הבורסה למסחר בלב פריז, אותו הם תכננו עבור המיליארדר, אספן האמנות והבעלים של תאגידי אופנה ענקיים כמו גוצ'י, איב סן לורן וסטלה מקרטני, Francois Pinault. "הארכיטקטורה של המבנה היא עבודתו של Tadao Ando ואנחנו עיצבנו את כל הפנים, החל מהשטיח והריהוט, דרך גופי התאורה בחלל."

נשמע שהתקופה הזו דווקא היתה טובה אליך.

"אני מודע לזה שיש לי מזל גדול ושיש הרבה אנשים שנכנסו לתקופה קשה, מורכבת ומדכאת." הוא מסביר באופטימיות זהירה, "אני אוהב זמני משבר, זו אפשרות לאתגר את עצמך. אני מקווה שזה יביא לשינוי רדיקלי בעתיד החברה, באדריכלות, באקלים ואל מול כל מה שאנחנו ניצבים כעת."

איפה אתה חושב שנראה את השינוי?

"זו פעם ראשונה השנה מזה 35 שנים שלא נסעתי לתערוכה במילאנו, משברים הם הזדמנות לשאול שאלות טובות. אני חושב שאם אנחנו מתחשבים בתוצרי הלוואי בחומר ובאנרגיה שהיריד מייצר, אני חושב שיש כמה אספקטים חיוביים. אולי הוא יתקיים בעתיד פעם בשנתיים או יאורגן באופן אחר ואולי ימצאו מערכת או דרך חדשה להשיק ולהציג את המוצרים."

לבסוף, עם פנים קדימה, איך יראה לדעתך עתיד האדריכלות והעיצוב בעקבות המגפה?

"אדריכלות ועיצוב הם במלחמה מתמדת לקדם דברים טובים ולנסות לשנות את העולם בדרך טובה. כשאני מסתכל מסביבי, יש כל כך הרבה אובייקטים שאפשר לתכנן ולעצב יותר טוב, יותר חכם ועם חומרים טובים יותר לסביבה. כאן בצרפת למשל, המילה עיצוב לא באמת מובנת, זה הפך לשם תואר. עיצוב זה לא סטייל, זו דרך לראות דברים בצורה אינטליגנטית".

מסר לדור המעצבים הצעיר?

"כדי להיות מעצב טוב חשוב להיות אמפתיים. צריך לעבוד עם אנשים מסוגים שונים ולכן צריך אמפתיה כדי להבין ולנתח את הסיטואציה ואת האנשים עצמם."