חוצה תרבויות: פרויקט כיסאות מסביב לגלובוס

הכיסא הוא אובייקט שמלווה את האנושות מתחילת האבולוציה, אפשר לתאר את הכיסא הראשון כאבן עליה ישב האדם הקדמון וכמוהו הלך, התפתח והשתכלל האובייקט לצידו. הכיסא הוא אולי אחד האובייקטים הכי מזוהים עם האדם, הן מבחינה ארגונומית, כשצורתו עוקבת אחר צורת ותנוחת הגוף שלנו והן מבחינה חברתית, כשהכיסאות לוקחים חלק מפעילויות יומיומיות שלנו כמו אכילה, מפגשים חברתיים, עבודה ומנוחה.

הדור שלנו גדל לתוך גלובליזציה, שילוב של כלכלות, חברתיות ותרבותיות. דור ששומע את אותה המוזיקה, צופה באותם הסרטים ומתלבש באופן דומה, אבל האם הוא משתמש באותם הכיסאות? והאם הוא יושב באותה הצורה? בפרויקט המחקריCross Cultural Chairs  או בקיצור CCC, המעצב הסיציליאני מתאו גארנציה (Matteo Guarnaccia) מנתח את ההקשרים התרבותיים סביב הכיסא. פרויקט שבוחן את השפעות הגלובליזציה על האובייקט, כמו גם הניכוס התרבותי של ימינו, שמאמץ אלמנטים שונים מתרבויות זרות.

לצורך הפרויקט, נסע גארנציה לשמונה המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, על פני תקופה של שמונה חודשים. בין המדינות שביקר בהן נמנות מקסיקו, ברזיל, רוסיה, סין, הודו, יפן, ניגריה ואינדונזיה. בכל אחת מהן שהה במשך חודש בניסיון להתחקות אחר התרבות והמנהגים המקומיים. בהיותו גבר לבן ממוצא אירופאי, חודש לא הספיק לו כדי להבין באמת את ערכי המקום והתרבות לעומק ולכן, החליט לשתף פעולה עם מעצבים מקומיים, ליצור לעצמו רשת יוצרים מכל העולם. בכל מדינה עבד עם מעצבים, יצרנים ואוצרים, שיתף פעולה עם מוזיאונים או גלריות מקומיות להצגת כל כיסא והסיפור מאחוריו.

בין העיצובים השונים, כיסא המביע את הניגודיות והפערים שבחברה והתרבות הברזילאית עם כיסא לישיבה לא נוחה בהשראת הפוליטיקה המקומית. הכיסא היפני, עוצב ללא רגליים ונותן פרשנות למינימליסטיות שמזוהה עם המקום. בהודו לדוגמא, הישיבה על כיסא הוצגה לראשונה בתחילת שנת 1800, אך גם היום רבים ממשיכים לשבת על הרצפה בזמן בישול, עבודה ואכילה. בהתבסס על עובדה זו, עיצב גארנציה כיסא עליו מתיישבים ללא נעליים, בישיבה מזרחית עם מקום מיוחד על הידיות להנחת הרגל.

הכיסא האינדונזי, משקף את הטכניקות המסורתיות של המקום כיצרנית הראטן המובילה, שמייצרת שמונים אחוזים מכלל הראטן בעולם. פעם, הבמבוק והראטן נחשבו לחומרים זולים ודלים, אך כיום נותנים כבוד לערך הקיימות והאסתטיקה הייחודית שלהם. גם בסין הדגש היה על טכניקות ייצור כשגילה המעצב כי הם נוהגים להשתמש בכיסאות פלסטיק קונבנציונליים כבסיס ושלד, אותם מכסים ומשדרגים לידי כיסאות חדשים. בעיצובו, החליט גארנציה לא להחביא את הכיסא ולהשאיר רמז עם קווי המתאר האייקוניים שלו והידית המחוררת חשופה.

חידוש לכיסא המתכת המתקפל שהפך לאייקון במקסיקו, משלב כאן את הצבעוניות העזה של המקום, ואילו הכיסא הניגרי שומר על פשטות עם חיבורי פלטות עץ ולוחות מתכת שמעניקות לכיסא רובד נוסף. לבסוף, הכיסא הרוסי קיבל הדפס פרחוני, שמסמל את השימוש הנהוג שם בפרחים מפלסטיק איתם שורדים את החורף הקר.

את התוצרים השונים הציג גארניציה בתערוכה במהלך שבוע העיצוב במילאנו, בליווי ספר שמרכז את כלל העיצובים והמסע שעבר. זהו פרויקט ששואף להעלות מחשבות ושאלות על דור העתיד של המעצבים לפתרון בעיות ומתבונן בעיניים יצירתיות וחוקרות באסתטיקה בכל תרבות ומדינה. פרויקט שמצד אחד מדגיש את הייחודיות של כל מקום ותרבות ובאותה נשימה, מחבר אותם יחד.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו