זה מה שיציל אותנו: המעצב הטבעוני שמייצר חומרי גלם מבננות

ארז נאבי פנה לקח את הדיאטה שלו לאקסטרים. ולא, ממש לא במובן הרע. את המעבר שלו לטבעונות הוא הרחיב גם למקצוע ובשנים האחרונות הוא חוקר חומרים בהם משתמשים מעצבים וצרכנים. "מרכיבים מהחי, מוצאים את הדרך לכל כך הרבה מוצרים, עד שקשה לנו לקשר אותם לתעשיית הניצול של בעלי החיים" הוא אומר.

את התיאור המזעזע של מה שקורה לחיה ולמרכיביה אחרי השחיטה (נאבי פנה נקב במילה "גריסה"), ועד שהיא הופכת למאות ואלפי מוצרים בתעשייה, נשאיר לדמיון. מה שבטוח זה, שזה לא נראה טוב ושיש הרבה מה לעשות.

מה החשיבות של עיצוב טבעוני?

"זה טמון במשמעות המקיימת שמסתכלת על העולם בכללותו ולא רק על האדם. במניפסט שכתבתי בשנה שעברה, תיארתי איך אפשר לשמר את מה שקיים ולמנוע את ההרס שיבוא עלינו בעיקר אם נמשיך לנמנם".

מילאנו הטרופית

לפני כשבוע, ננעלה התערוכה של נאבי פנה שבה הוצג הפרויקט שלו Tropical Milan במסגרת שבוע העיצוב שהתקיים במילאנו. זו כבר התערוכה השנייה שלו בעיר. בפעם הקודמת, חשף, במסגרת שבוע העיצוב של 2018, את סדרת הרהיטים שהיו התוצרים הראשונים של מחקר הדוקטורט שלו שעסק בטבעונות בעיצוב. את שתי התערוכות אצרה מריה כריסטינה דידרו שהפכה כבר לחברה.

שם הפרויקט מתייחס למילאנו. זה סוג של עבודה מוזמנת?

"את הקונספט לתערוכה פיתחתי עבור שבוע העיצוב במילאנו מתוך ידיעה שאנחנו ממשיכים עם עוד אמירה. כשחזרתי מהתערוכה הקודמת, ניסיתי לחשוב על הצעד הבא שלי במחקר לדוקטורט. חשבתי על כל החומרים בהם השתמשתי ועל הקושי לאתר את המקור שלהם, מה שהוביל אותי לתהות כמה ״טבעוניים״ הם באמת.

החלטתי שהצעד הבא, יהיה להתחיל ולגדל את החומרים שבהם אני משתמש בעצמי. באחד הביקורים שלי בהודו, גיליתי את האפשרות ליצור חוטים מגזעולי הבננה. מכאן, החלה תקופה בת שנתיים וחצי בה התנסיתי בגידולים שונים – בארץ על גג הסטודיו שלי או בביקורים במדינות שונות בהן יוצא לי להישאר לתקופה".

אז אילו אלמנטים יצרת מחומר הגלם?

"שלושה אובייקטים קונספטואליים ושמישים שנוצרו מתוך סדרה של חמישה המתקשרים עם נמנום ועצלות: כיסא נדנדה בשתי גרסאות, פוף, מיטה וערסל. הם נוצרו גם מחומר הגלם שגידלתי וגם מחומרים שמצאתי ברחוב וקבלו הזדמנות שנייה. לדוגמה, קונסטרוקציית הברזל של כיסא הנדנדה נוצרה מסורגים ומשולחן שמצאתי, או הפוף שמולא בקלקר של פוף אחר שנזרק בתוספת בבקבוקי פלסטיק.

"מבחינתי, האובייקטים מצביעים על המצב שלנו כחברה, על ההדחקה וחוסר העניין לשנות הרגלים שהורסים את הסביבה ובעיקר יובילו את הדורות הבאים להתמודדות קשה עם מציאות שלא הכרנו שבה כסף או טכנולוגיה לא בהכרח יצילו את האדם".

שלוש שנות מחקר מוצגות בסרט

מתי נוצרה העבודה ואיך היא הגיעה טכנית למילאנו?

"בעצם האובייקטים נוצרו במהלך השלוש שנים האחרונות שזה התהליך של גידול והפיכת החומר הגולמי לחוטים. משם, החל שלב העיצוב של שלושה אובייקטים. בעקבות הקורונה, החלטנו לצלם סרט שיציג את האובייקטים ולא לשלוח אותם פיזית. את הסרט צילם וערך עופר קן-תור ועל ההפקה המוסיקלית אחראי גורוביץ".

מהי הדילמה שמועלים בסרט?

"בעצם הסרט מציג תרחיש לפיו מילאנו הופכת לעיר טרופית בעקבות ההתחממות הגלובלית. המחשבה על עיר טרופית יכולה להישמע ככיפית, אבל הסרט מציג צדדים אחרים לשינוי כמו פלישת יתושים ומונוקלטורה המתבססת אך ורק על גידולי בננה. האדם בסרט נמצא במצב של הישרדות מתוך התנאים הקיצוניים שמובילים לצמצום בכמות האוכלוסייה ובמזון וכתוצאה מכך להיעלמות כמעט מוחלטת של התרבות המערבית.

"זה נשמע כמו חזיון שווא, אבל התרחיש בהחלט אפשרי. עם ההתחממות הגלובלית, נתחיל לחוות יותר ויותר אסונות. היום, אנחנו מתחילים לחוות את זה בצורת תופעות כמו שריפות, בצורות ועליית מפלס המים במקומות רבים בעולם. אלו יובילו למעבר לאזורים חדשים ושינויים בדרך החיים ובתזונה של בני האדם. הדרך לפתרון מאוד פשוטה והיא לקחת אחריות כמעצבים, כצרכנים וכבני אדם בעלי תבונה ותודעה. אורך חיים טבעוני יוביל אותנו לשם".

סרט מספיק לתערוכה?

"התערוכה הציגה את הסרט כשהאובייקטים בכלל לא נכחו בחלל. הם נטמעו בסט של הסרט והציגו את החיים של האדם בעולם שהמרחב בו ישתנה. הסרט צולם בשיטת slow cinama בעזרתו עופר קנטור. הטיקים בו ארוכים ואיטיים ומוצגים מנוקדת מבט של יתוש באמצעות רחפן.

"על המוזיקה אחראי אומן הטרנס הבינלאומי גורוביץ׳. בחרתי בטרנס כדי להדגיש את הניתוק בין מה שרואים ומה ששומעים. רציתי לחזק ולחדד את התחושה של הניתוק בין התודעה של האדם למציאות. זו הסתכלות אישית שלי על החברה המנומנמת של היום שברובה לא קוראת את האותות ונמצאת בסוג של מראה אשלייתי".