הלוקאלי הוא הבינלאומי: אורי סלע משיקה ספר עיצוב חדש

בנוסף לתפקידיה הרבים, אורי סלע מסקרת את עולם העיצוב במשך חצי יובל, היא חיה את התעשייה המקומית וחוקרת אותה לעומק בשלוש השנים האחרונות וכעת החליטה להציג את מחקרה בספר חדש אותו היא מוציאה במימון המונים.

ספר ראשון- מה התחושות?

"התחושות מאוד מעורבות. היתה לי בכלל התלבטות אם ספר היא הפלטפורמה הנכונה. פחדתי מאוד שהוא יתחבר למקומות מסחריים, שבדיוק מהם רציתי לברוח, אבל בסופו של דבר הבנתי שמה שאני מציעה חייב להופיע בפורמט שניתן לדפדף בו. אני עובדת על הפרויקט כבר למעלה משלוש שנים. אני מאוד נרגשת לשתף אותו עם העולם אבל באותה מידה מפחדת. יש קושי בלשחרר לאוויר העולם, משהו שלך, שעבדת עליו המון זמן לבד עם עצמך. החשש מאיך יקבלו אותו, מהביקורת, גם של הסביבה וגם האישית שלי כלפי עצמי. הרגע הזה של השחרור לאוויר העולם לווה בהמון שאלות כמו האם בכלל יאהבו את מה שהשקעתי בו כל כך הרבה זמן ומחשבה. מרגיש לי בעיקר כמו לונה פארק בתוך הבטן והלב. רכבת הרים כזאת. פחד, כיף, שמחה, מתח וסקרנות ממה יהיה".

איך נולד הרעיון?

"בשלוש השנים האחרונות אני בתוך תחקיר אחד מתמשך, שהתבסס בעיקר על מפגש עם אנשים. עניין אותי להבין כיצד מתפתח טעם אישי, בעיצוב, ובכלל. ניסיתי לזקק לעצמי את ההבדל בין שני מוצרים שנראים אותו הדבר – שאחד עולה 2 דולר בשיין והשני עולה 2000 שקל כשהוא מעוצב על ידי מעצב שיושב בסטודיו. הזיקוק הזה חידד את ההבדלים הפילוסופיים העמוקים יותר, הרבה מעבר לעובדה הברורה שבשיין קונים מאס פרודקשן ואצל המעצב קונים ואן אוף א קיינד. הבנתי שדרך המעצבים אצליח לטפל בערכים של אינדיבידואל, טעם אישי, וגם להדגיש את החשיבות שבתמיכה בכלכלה מקומית. הטיפול בערכים האלו, לא יגרום לקורא לרוץ ולקנות רק עיצוב ישראלי, אבל אני מצפה שהוא יפתח סוג של סקרנות ורצון להכיר את המעצב הבודד. לא רק את המוצרים שלו, גם את הסדנה שלו שבה הוא עובד, את האג'נדה שלו, שתתפתח סוג של מערכת יחסים. שאם הוא ימצא חן בעיני קורא מסוים, הקורא יתחיל לעקוב אחריו ברשת, יחכה בהתרגשות להשקת הקולקציה הבאה שלו, יכיר קצת יותר את מקורות ההשראה שלו, את תהליך הייצור".

הספר LOCAL DOT COM"" מאיר בזרקור 25 מעצבי מוצר מקומיים המתמחים בייצור ועיצוב מוצרים לסביבה הביתית, החל מפריטי ריהוט ייחודיים, גופי תאורה, טקסטיל, פריטי דקורציה ובתי גידול ייחודיים לצמחייה הביתית. "ביקרתי בעשרות חללי סטודיו" מספרת לנו סלע, "יש הרבה יותר מ-25 מעצבים שהייתי רוצה להכניס. הבחירה היתה מאוד קשה. מה שהנחה אותי היה מקוריות, טכניקות ותהליכי עבודה מעניינים והוספתי גם את הפילטר של הטעם האישי שלי. כלומר, בחרתי מעצבים שאני אוהבת את העיצובים שלהם גם ברמה האישית והייתי רוצה לראות אותם גם בחלל הביתי שלי. 

בדפדוף מעמיק תמצאו למשל את סיפורה של המעצבת רחלי שרפשטיין שהרעיון לאחד ממוצריה- HAPPY PIE MIRROR, התהווה בסיום סדנת אפייה שעברה עם בנותיה בקונדיטוריה של אלון שבו. בדומה לעוגה חתוכה לפרוסות היא עיצבה מראה שבורה לחתיכות שהעלתה בה את המחשבה לגבי האופן בו אנחנו חווים את המציאות; האם השבור הוא מקולקל או בעצם יוצר שלם אחר, חדש.

בספר החדש תמצאו גם את סיפור ביקורה של סע בסטודיו של תמר דגני בגת רימון שם קיבל את פניה נול אריגה ידני. מעבר לתהליך האריגה הסיזיפי, מה שעורר את תשומת ליבה של סלע הייתה הטכניקה בה שילבה דגני חוטי ברזל כחלק מתהליך הייצור. חוטי הברזל עוברים תהליך החלדה שלאחריו הם צובעים את חוטי הטקסטיל ובכל פעם נולד שטיח אחר, עם יכולת מוגבלת של דגני לשלוט על התוצאה הסופית.

סלע משתפת אותנו גם במחשבות מפתיעות שעלו תוך כדי התהליך "אני לא יודעת אם לקרוא לזה קושי, אבל כשיצאתי מסטודיו של מעצב, כל מעצב, אחרי שנכנסתי לעובי תהליך החשיבה, הגיבוש, הייצור והשיווק, פתאום 1000 שקל לאגרטל נראה לי כמו מחיר שבכלל לא משקף את המאמץ האדיר שנדרש כדי לייצר פריט אחד בודד".

את מבחינה במגמת שינוי בעיצוב הישראלי?

העיצוב הישראלי מקבל היום, במיוחד בשנתיים האחרונות, במה שהולכת וגדלה וזה מאוד משמח. חנויות עיצוב כמו טולמנ'ס, סאגה ונוספות, נותנות במה לעיצוב מקומי וזאת דרך נהדרת להנגיש עיצוב מקומי וערכי, לצרכן. הצרכן עצמו חייב לקבל את ההנגשה הזאת, כי לבד הוא לא ייחשף. אני לא מדברת על שוחרי עיצוב שיחפשו בעצמם וימצאו, אני מדברת על זוג הייטקיסטים שגרים בקומה 3 בבניין דירות בהוד השרון, שההנגשה הזאת תייצר אצלם את המודעות ובהמשך את החיבור, והסקרנות. זה מאוד בחיתולים. עוד אין בעיניי מסורת של עיצוב ישראלי, אבל אנחנו בכיוון. זה יקרה, אני מרגישה שאנחנו בדרך.

הספר עתיד לצאת גם בעברית וגם באנגלית כדי למשוך את הקהל הבינלאומי ויכלול פרק המאגד חמישה פרקים עיוניים שדנים בסוגיות פיתוח האינדיבידואל והיכולת שלנו כפרטים לפתח טעם אישי, ובנוסף יחכה לכם פרק בו 11 מובילי דעה מתחומי הקולינריה, הבמה, הקולנוע, העיצוב והתקשורת כמו הילה אלפרט, אלון ליבנה וליהיא לפיד יאצרו חללים על בסיס פריטי המעצבים שמופיעים בספר. כך, הספר משלב "הצעות הגשה" של חללים שונים בבית ומעניק עוד ממד מעניין.

הם הפתיעו אותך?

הם עצמם לא הפתיעו אותי, כי לא ציפיתי למשהו מסוים. מה שהפתיע אותי זה לראות חיבורים שלא חשבתי עליהם בכלל כאפשריים, וקצת חששתי מהם, ואיך הם יתקבלו בהפקת הצילומים. החיבורים שהכי חששתי מהם יצאו הסטים הכי יפים בהפקה. זאת היתה הפתעה מקסימה ואפשר יהיה לפגוש בה, בעת העלעלול בין דפי הספר.

מה את מקווה שהקוראים ייקחו מהספר שלך?

אני חושבת שהשנים האחרונות הדגישו צרכנות בזבזנית, שהערך היחיד שהיא מייצגת הוא ערך אסתטי. קונים המון דברים יפים במחירים נמוכים מאוד, שמצטרפים לעוד המון דברים יפים שכבר קיימים לנו בבית. זה נגיש, זה זול, זה יפה, אז למה לא? מן מעגל אין סופי של קנית דברים יפים, שמעבר ליופי אין בהם (בדרך כלל) שום ערך מוסף. אני מאוד מקווה שחשיפה ליוצרים המקומיים ולטקסטים העיוניים בספר, יעלו נקודות למחשבה. אולי במקום לפוצץ את הבית בהמון אגרטלים זולים ויפים, נרכוש אגרטל אחד יפה שהבחירה בו מלווה גם בהיכרות עם העשייה של המעצב, אולי אפילו בביקור בסטודיו שלו, בחירה שיש בה סנטימנט. כך יהיו לנו פחות פריטים בבית, והפריטים שיהיו בו יהיו עם כוונה, הם יהיו חלק מהאוסף הפרטי שלנו, שנצבר עם החיים, שכל פרט בו מהווה נקודה על ציר הזמן, סוג של טיים ליין ויזואלי, כזה שכל פריט בו מעלה זיכרון לתקופה, לרגע מסוים.

הספר ממומן בקמפיין מימון המונים, גם כדי לשמור את הספר לא ממוסחר וגם לאפשר לסלע חופש בחירה ומחקר נטולי אינטרסים מסחריים. היא מציינת כי חלק מהכנסותיו יועברו למימון מלגת לימודי עיצוב תעשייתי. אנחנו כבר נרגשים לראות את הספר על המדפים.

לינק לקמפיין בהד סטארט >> https://bit.ly/3ovRzhZ