"תחרויות תמיד משפיעות לטובה, כי הן מעניקות מוטיבציה והכרה מקצועית לאנשים ולעבודה שלהם. גם החלוקה לקטגוריות אפשרה להרבה אנשים להגיש בתחום התמחות שלהם והיו לא מעט התמחויות. מעבר להתעסקות בפן השיווקי או האסטרטגי של תהליכים מיתוגים, לי אישית חשוב הפן העיצובי. הרבה ממה שאנחנו רואים במרחב הציבורי הוא מותגים ולכן לי חשוב שהאיכות והנוכחות הגרפית תהיה טובה. כשמותגים שמים את הדגש על אפקטיביות או הארד סייל, אז הם מייצרים עיצובים צעקניים שאת ההשפעה שלהם ניתן לראות על המרחב הציבורי ועל התרבות. אם אתם הולכים ברחובות אנגליה אתם רואים שהמותגים מעוצבים בצורה מוקפדת, אלגנטית ונקייה. נכון אנחנו לא אנגליה אבל כן אפשר לפתח פה שפה ממותגת שתהיה מעוררת השראה ולא רק פונקציונלית".
איך מותגים יבדלו את עצמם אבל גם יישרו קו עם מותגים אחרים כדי לקחת אחריות על המרחב הציבורי?
"המותגים צריכים ליישר קו עם הסטנדרט וליצור עמדה משותפת. בעיני לייצר עבודות שנראות כמו עבודות דומות מחו"ל לא מאפשר לייצר זהות ישראלית. מצד אחד המטרה היא לעשות כסף למותג ומי שלא מבין את זה לא יכול להיות מעצב כי זה חלק מהאחריות שלו, אבל לצד זה יש גם אחריות על נכסי צאן ברזל ועשו את זה מעצבים כמו ראובן אלדר ז"ל שמעבר לעבודה שלהם, ייצרו פה שפה ישראלית".
גביש, בוגר המחלקה משנת 1997 התחיל ללמד בה רק שנתיים לאחר מכן. עוד במהלך הלימודים הוא פתח סטודיו שהתמחה בעיצוב בתחום הטלוויזיה שהיה בתחילת דרכו בזמנו. "מאוד עניין אותי השילוב בין עיצוב, מיתוג לטיפוגרפיה ואינפורמציה לטלוויזיה ותנועה" הוא מספר לנו, ובסוף שנות ה-90, תחילת שנות ה- 2000 הסטודיו עיצב 70 אחוז מהפרומואים בטלוויזיה הישראלית. "עם ההתמחות של איך מעצבים טלוויזיה הגעתי ללמד בבצלאל. הרבה מאוד שנים הייתי מרצה מבחוץ וב- 2010 אני והשותפים סגרנו את הסטודיו כי מכרנו את סדרת האנימציה שיצרנו 'זאק וקוואק' (Zack & Quack) לניקולודיאון העולמית שהצליחה מאוד. אחרי 6 שנים בתחום האנימציה לילדים, הרגשתי את המיצוי ובדיוק פרופ' עדי שטרן, קודמי בתפקיד התמנה לנשיא האקדמיה ויצא מכרז לראשות המחלקה ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן. אני מאוד אוהב ללמד, גם מבחינה אישית זה משפיע על הדרך שלי להתבונן על עבודות ועל עיצוב ועל העולם ומאמן מאוד את הראייה. ובעיקר האפשרות להשפיע דרך חינוך של הדורות הבאים של התחום".
מה אתה רואה בעיניים של סטודנטים בשנה א'? עם מה הם נכנסים לתואר?
"לאורך השנים אפשר לראות שמצד אחד מגיעים בוגרי תלמה ילין או ילדים שגדלו במשפחות של הורים מעצבים או שמכירים את בצלאל ויש להם ידע מוקדם, ומצד שני מגיעים צעירים ליום הפתוח, הם יודעים שהם מוכשרים, אולי מעניין אותם עיצוב, אולי הם ציירו קצת ואני רואה את הלסת שלהם נופלת כשהם מבינים מה האפשרויות שלהם במחלקה. בצלאל זה אתוס, זה מוסד שכל מי שיש לו שאיפה יצירתית רוצה ללמוד בו, אפילו שזה קשה להתקבל למחלקה. כל שנה מתקבלים 120 סטודנטים למחלקה שכוללת לימודי משחקים, איור, גרפיקה, עיצוב בתנועה, מיתוג ועוד המון תחומים של עיצוב מסורתיים וחדשניים. מה שעוד יפה לראות הוא שגם האוכלוסייה מגוונת, כשאנחנו מסתכלים על המפה יש ממש אדם מכל יישוב".