דור המסכים: תערוכת הגמר בויצו חיפה אקטיביסטית מתמיד

למרות המעבר ללמידה מקוונת, נראה שדווקא הבידוד החדיר בסטודנטים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, רוח יצירה וביטוי חדשים. בתערוכת הבוגרים, הם עוסקים בנושאים מגוונים ומעבירים מסרים אקטיביסטיים שתורמים לשיח הפוליטי והחברתי בו הם חיים. אנחנו בחרנו שני פרויקטים של בוגרים מכל מחלקה.

"לקחנו את חווית הלמידה המקוונת ויצקנו אותה לתערוכה המשקפת את 'דור המסכים' באמצעות מיצגים אינטראקטיביים ווירטואליים ותלת מימד" אומר אלון רזגור, אוצר התערוכה, מרצה בכיר וראש מעבדת מחקר טכנולוגית "התערוכה, מאמצת טכנולוגיות המאפשרות לנו לחבק מרחוק והיא משלבת חשיבה מחוץ לקופסא כמו גם יכולות התמודדות עם מצבים של חוסר וודאות המלווים אותנו בימים אלה".

התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב עד 10/8, הגנים 21, חיפה.

הביקור בתיאום מראש בטלפון 1-800-770-990, ובהתאם להנחיות של משרד הבריאות על פי התו הסגול. 

המחלקה לאדריכלות

גם השנה, עסקו פרויקטי הגמר במחלקה לארכיטקטורה במגוון נושאים חברתיים, פוליטיים וסביבתיים.

"השינויים הדרמטיים שחלו השנה וחוסר הוודאות שבצידם, עודדו את הסטודנטים לחשוב מחדש על משמעותם של מרחבים עירוניים, סביבות מגורים, תעסוקה ותרבות" אומרת אדריכלית ד"ר דנה מרגלית, ראש המחלקה לארכיטקטורה "הבוגרים, התמודדו עם הסוגיות השונות באחריות וביצירתיות, תוך נקיטת גישה אינטגרטיבית לאדריכלות. בתערוכה, הם מציגים מגוון של תפיסות, שבכולן ניתן למצוא עמדה אישית ורצון לתרום לבניית סביבה ותרבות שיהוו במה לפעילות אנושית טובה ואופטימית יותר".

אנסטסיה פוקלצ'וק – InduCity

הפרויקט מציע חשיבה מחודשת על שילוב תהליכי יצור ותעשיה כחלק מהרקמה האורבנית. זה, על ידי יצירת רשת המשלבת מגורים, פנאי ומסחר לצד סביבות עבודה עדכניות הכוללות גם תעשיה ומלאכה. השאיפה היא, ליצור מערכת כלכלית-חברתית חדשה וערים רב תפקודיות חזקות, מתוך הבנה שתעשייה ותהליכי ייצור, הם חלק בלתי נפרד מהעיר.

אליאס מויס – הברית החדשה

הפרויקט עוסק בשינוי מהותי במרכזה ההיסטורי והעתיק של העיר נצרת. ממרכז דתי טעון ומלא קונפליקטים, למרכז יצירתי ומגוון. מרחב חדש, בלב העיר העתיקה, שיהיה מקור משיכה לאנשים צעירים, מוכשרים, מגווונים ויצירתיים וישמש כמקום המכבד את האחר והשונה ללא קשר לדת, מין, גזע ומסורת.

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

המחלקה לתקשורת חזותית

השנה, נדרשו הסטודנטים לבחון מחדש את גבולות הדיסציפלינה ואת סוגי המדיה ופלטפורמות התקשורת הרלוונטיות. באופן מפתיע, ניראה שישנה חזרה למדורות השבט הישנות. רק שהפעם, הן מדורות של אש והן טכנולוגיות ודיגיטליות.

"בעולם של משבר וחוסר וודאות, לעיצוב יש אחריות עמוקה בטיפול בתכנים אותם אנו צורכים" אומר ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית "כוחו של המעצב, הוא בעובדה שהוא ממוקם בצומת החשובה שתפקידה לתווך, לארגן, לערוך ולאצור את התוכן שאנו צורכים, כמו גם ליצור אותו. סוגי התוכן נעים בין האישי, הציבורי לסוגיו ועד הלאומי. והאחריות בהתאם: מחויבות לתרבות, לחברה ולסביבה ולמעגלים המקומיים והבינלאומיים".

עומר אטלי – בית

הפרויקט התחיל מהשאלה למה בישראל אנחנו חייבים לקנות בית? במהלך המחקר, התחילה אטלי להעלות את מחשבותיה בנושא על הכתב ומתוך הכתיבה נולדו טקסטים ואיורים המהווים מעין 'טור שבועי'. הפרויקט התגבש בתצורת עיתונים, בהם מופיע הטור השבועי ומסקנות נוספות מתוך עברו של העם שלנו ומנקודת המבט שלה.

וויקי וולך – תיאטרון רוסי

בעקבות העלייה מבריה"מ לשעבר, נוצר בישראל תמהיל של תרבות מובחנת שמשתקפת בתחומי הספרות, המוזיקה והתיאטרון. וולך, התחילה את המחקר מנקודת מוצא של החזרת הסממנים של התרבות הרוסית הנוסטלגית לישראל, באמצעות התבוננות בדימויים וסמלים מעולם אריזות המזון, שבהם עטיפות ממתקים רוסיים. היא מיינה ובחנה אותן, עיצבה סדרת דימויים, אותיות וסימני פיסוק ולבסוף עיצבה כרזות לרפרטואר ההצגות של גשר.

המחלקה לצילום

דווקא בימים אלה, מציעה המחלקה מבט בלתי מתפשר במציאות תוך התבוננות מעמיקה פנימה אל הביוגרפיה וההיסטוריה האישית אל תהליכים מורכבים בחברה.

"תחת תנאים מורכבים של חוסר וודאות, היעדר אופק וריחוק, הצליחו הבוגרים להגיב באופן מרגש ומרענן לעצם היותם פרטים פעילים בעולם המשתנה תדיר" אומר ערן ברק, ראש המחלקה לצילום "הצילום כמדיום מרכזי המלווה את התהפוכות והתנודות של עולמנו, משמש בידם ככלי יעיל ונוקב לביסוס נקודת מבט אישית וביקורתית. אנו רואים בסטודנט כאינדיבידואל שפניו תמיד אל העולם, מבטו חף מתמימות והוא יודע, שלהיות צלם, זה הרבה יותר מהפקת דימויים 'יפים'. זהו צו אתי, ביקורתי שמחבר את ה'אני' לקהילה, למחויבות ולמסורת".

שחר טישלר – אדוות

המיצב בוחן תופעה עכשווית מרכזית לפיה מרבית התקשורת הבין אישית מתקיימת במימד הווירטואלי, וליתר דיוק מתבצעת ברובה באמצעות מכשיר הטלפון החכם שהינו מחשב נייד לכל דבר. בפרויקט, מוצגים סרטוני וידאו הלקוחים מדמויות שונות הפועלות ברשת האינסטגרם. בתור עוקב אחר אותן הדמויות, ליקט טישלר סרטונים מתוך הסטוריס שלהם, בהם הם בחרו להציג את דמותם. כל דמות משדרת את העצמי שלה כגלים ללא הפסקה ובד בבד אינה קולטת את התשדורות מהדמויות המקבילות.

עדי אביטבול – רקמת חיבור

בפרויקט הגמר שלה, מבקשת אביטבול ליצור תרגום חזותי לנושא הגירתם ארצה של סבה וסבתה. למעשה, היא עסקה במטמורפוזה וחומרים שהיו קשורים לחייהם ולביתם, היא הפכה כעת לחומרי צילום. בהיעדרם, החומר הופך לסיפור ונותן לה תשובות. החפצים שלהם הופכים למצלמות, האוכל שאהבה לאכול הופך להדפס מגע ובאדמת השיכון בעכו בה חיו כל חייהם בארץ, נקבר נייר צילום. העבודה מעלה גם שאלות לגבי מדיום הצילום.