מרחב הציבורי, קיימות, חיי קהילה, מגורים, המעצב בסביבתו האישית והגלובלית, השיח הפוליטי, חברה ותרבות - אלו הם רק חלק מהנושאים הבוערים בנפשם של הסטודנטים
בוגרי ויצו חיפה בתערוכת גמר רגע לפני המסע המקצועי המצפה להם
לקראת סוף השבוע שעבר, נפתחה בויצו חיפה תערוכת הבוגרים במחלקות ארכיטקטורה, תקשורת חזותית, צילום ואופנה. "המרכז האקדמי ויצו חיפה ממשיך לטפח מצוינות ומקוריות תוך שימת דגש על חדשנות המלווה את עולם העיצוב והיצירה ועל המעורבות הקהילתית המאפיינת את המוסד מראשיתו" אמר פרופ' דוד אלכסנדר, נשיא המרכז האקדמי "אנו גאים בבוגרינו ומאחלים לכל אחת ואחד מהם דרך צליחה במסע המקצועי המאתגר שהם יוצאים אליו" הוסיף. (התערוכה עד: 28/7).
בכל מחלקה, בחר העומד בראשה שלוש עבודות מייצגות:
המחלקה לארכיטקטורה
"השנה מציגים הסטודנטים את 'תערוכה' שבה חמישה חדרי גלריה, שבהם: פרות קדושות – העוסק במיתוסים במרחב הציבורי הישראלי, שומרי הגלקסיה – העוסק בסביבה מקיימת ותשתיות, כאן גרים – העוסק בחיי הקהילה, לחם וחמאה – העוסק במגורים כחלק הארי בסביבה הבנויה ומעשה מרכבה – העוסק במורכבות המעשה העירוני" אמרה פרופ' אדריכלית אירית צרף נתניהו, ראש המחלקה לארכיטקטורה.
"הנושאים משקפים את היריעה הרחבה של תחומי העניין והעשייה של הסטודנטים ואת רוח המחלקה. הפרויקטים נעשו במסגרת סטודיו בו צוות רחב של מנחים ויועצים מלווה את הסטודנט לאורך התהליך. תחילתו בהגדרת הסוגיה וסופו בפרויקט אדריכלי כפרק האחרון בתזה האישית של כל סטודנט. בחירת הסוגיה/נושא אמורה לבטא, מתוך ראיה מציאותית ומפוכחת, את עמדתו הערכית והביקורתית של הסטודנט בתחום אותו בחר לחקור, תוך התמודדות עם האתגרים שמציבה לנו הסביבה הטבעית והבנויה. שלוש העבודות שבחרתי נוגעות באופן מקורי וביקורתי בנושאים בשיח המקומי".
יותם קנובל – עירוניה, ככר המדינה. המרחב הציבורי אל מול המרחב הקפיטליסטי:
בימים אלה, מתוכננים להיבנות שלושה מגדלי יוקרה בלב כיכר המדינה אשר נהנים מאופייה התוסס, הצעיר וההרפתקני של תל אביב ומנכסים להם כיכר ציבורית שאין שניה לה בארץ ועם זאת, אינם תורמים לעיר ואף מנותקים ממנה. הפרויקט מציג אלטרנטיבה אירונית לתכנון הקיים: שלוש הסילואטות של מבני המגורים הופכות לשלוש קונסטרוקציות השוזרות בתוכן מרחב ציבורי של תרבות, חינוך ותעסוקה. המרחב הציבורי הוורטיקלי צומח מתוך מרחב אורבני אינטנסיבי וצפוף, המהווה המשך לעיר הלבנה.
הילה רחימה – כיכר רבין. המרחב הציבורי אל מול המרחב הפוליטי:
הפרויקט מציע חשיבה מחודשת על תפקידו ואופיו של המרחב הציבורי העירוני ועוסק בכיכר רבין ובתחנת הרכבת הקלה העתידית המתוכננת במקום. הפרויקט מנצל את ההזדמנות של החפירה התת קרקעית בעיר ובכיכר לטובת הרכבת הקלה, ומציע תת קרקע עשיר. הוא קורא לחיזוק מעמדה היומיומי של הכיכר כמרחב של התכנסות קהילתית ואישית וכמקום של פנאי ובילוי. הפרויקט מבקש לשנות את היחסים המוכרים במרחב, מציע להוריד את שימושי העירייה למרחב התת קרקעי ולהפוך את המבנה למרחב עירוני ציבורי. בכך, להחזיר את הכיכר לציבור ולתכנן מרחב דמוקרטי באמת.
נמרוד גרף – ההתיישבות האובדת, מרחב כפרי חדש:
הפרויקט עוסק ביצירת מודל חדש להתפתחות והתחדשות מושבים חקלאיים בדגש על תל עדשים כאבטיפוס. הטמעת מגורים בצפיפות גבוהה בשילוב שימושים במרקם הכפרי תוך דגש על חינוך, פיתוח ומחקר חקלאי המאפשרים מצד אחד גידול וציפוף של אזור הפריפריה ומצד שני שימור החקלאות, הזיקה לחקלאות והצביון של המושב החקלאי.
המחלקה לתקשורת חזותית
"כמעט כל אספקט בחייו של אדם עובר דרך ידיו המטפלות של המעצב. מהאישי ביותר דרך הציבורי לסוגיו ועד הלאומי" אמר ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית "אחריות כבדה זו דוחפת את המעצב אחורה, אל העוצמה והכוח הנמצאים מאחורי הקלעים של ההחלטות הגדולות המשפיעות על חיינו, ושמה את המעצב בקו אחד עם המנהיגות וקובעי הדעה.
"המעצבים מוצאים עצמם בראש פירמידת ההחלטות לא רק בבואם לטפל בנושאים של אסתטיקה אלא גם בהחלטות הנוגעות לתוכן. התפקיד החדש של המעצב, דורש ממנו להיות מחויב לתרבותו וסביבתו, מהמעל הקרוב והאישי, דרך הציבורי לוקאלי ועד למעגל המרוחק, הרחב והגלובלי.
"השנה, בתערוכה 'המעצב כשומר הסף – אחריות, תוכן ואסתטיקה', הסטודנטים נוקטים עמדה בזיקה של אחריות כלפי אותם מעגלים, ומיישמים אותה תוך שימוש בארגז הכלים העומד לרשותם תוך שהם בוחנים את גבולות הדיסציפלינה ובכך מייצרים, משפיעים ומתווכים עבור כולנו את המציאות האישית, הישראלית והעולמית על גווניה".
טליה דריגס – מארז המספק הצצה אל מאחורי הקלעים של הפקת 'חלום ליל קיץ'
"אהבתה של דריגס לאמנויות הבמה וחיבור אישי ומשפחתי לעולם זה אפשרו לה להעניק לנו הצצה פרשנית אל מאחורי הקלעים של הפקות התיאטרון, החל בציוד הרב ועד בעלי המקצוע המתמחים בדברים קטנים אך כה חשובים כמו פאות, תלבושות ותאורה. העבודה האיורית, משקפת רגישות גבוה וחום לצד ווירטואוזיות בדו ובתלת ממד" אמר שין.
יקטרינה אולשקו – משלי קרילוב
"כילידת חבר העמים, בחרה אולשנקו לאייר מחדש את משלי קרילוב עליהם גדלה כילדה. להפתעתה, גילתה שמקורותיהם במשלי איזופוס מיוון העתיקה דווקא, ולא רק במשלי לה פונטיין הצרפתי כמקובל לחשוב. החיבור בין התרבות הרוסית של המאה ה 19 ותרבות יוון מ 400 לפני הספירה, עזר לה לנסח קו איורי מפתיע המחבר בין שתי התקופות ויוצר שפה חדשה, רעננה ומפתיעה" הסביר שין.
ארז שמח – האמת היא שזה שקר
"באמצעות סדרת פוסטרים מאוירים, עוסק שמח בשקרים הלבנים, שנאמרו בין בני משפחה, שהם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. הוא מנסח שני קווי עלילה לאותו סיפור: האמיתי והלא נעים, לעומת המכובס והנקי. בעזרת משקפיים מיוחדים שבנה, ניתן להפריד בין הפרשנויות השונות שארז אייר ועיצב" אמר שין.
המחלקה לצילום
"המרחב הפוליטי, על פי הגדרתה של המחלקה, הוא אותו מרחב בו מתנגשות הכיתות השונות המרכיבות את התרבות והחברה" אמר עמית זולר, ראש המחלקה לצילום "מהלכים של קבוצות רוב אל מול קבוצות מיעוט ושינוי הלך הרוח בין המחזיקים בכוח, בשררה ובשיח, הן תופעות אליהם מתייחסת האמנות בצורות שונות שחלקן הן קונקרטיות של מקרים פרטיים או כלליים יותר וחלקן טבוע בשפה עצמה.
"בוגרי מחזור תשע״ח פוליטיים מתמיד, מחדשים צורות שיח ולא פוחדים לעמוד בצד המבקר, הצד היוצר את האנטי תזה העומדת מול התמה השלטת, קרי אל מול השיח ההגמוני, לצדד במיעוט או להתייצב לצדו" "הפרויקטים בתערוכה, מייצגים רק חלק מהקונפליקטים ונחשפים באמצעות תצלומי סטילז, סרטי קולנוע ועבודות וידאו ארט".
רוז'ינה רודשטיין – השליה הפוגרום ושק הזהב
באמצעות סרט עלילתי קצר, מספרת רודשטיין את סיפורה של משפחה הנמלטת מפוגרום רוסי באמצעות שלייה וצרור זהב. אולי זו משפחתה וסיפור ששמעה מסבתה ואולי זהו סיפור אותו היא מספרת כתורה שבעל פה לביתה שטרם נולדה. "הסרט מבוסס על הסיפורים שהתגלגלו במשפחתי לאורך דורות דרך הנשים שהעבירו אותם מפה לאוזן. את הסיפורים אני מנסה לשחזר תוך שימוש הפילטר שהיה בראשי כילדה קטנה כאשר אמי גוללה אותם באוזני. כך, אני יוצרת סרט שהוא מעין אגדה רוסית, המבוססת על חלקיקי הזיכרון והדמיון הפרטיים שלי, תוך ניסיון לייצר לולאה נוספת בסיפור המתמשך של משפחתי" אמרה רודשטיין.
דורית שבת מורג – "143740.0767"
מורג מנקה בכל דרך אפשרית את עולמן של הזונות ממומבאי שבהודו מן הגברים ומסמלי טומאה אחרים דרך התייחסות להינדואיזם, לגוף ולספרה המכונן של מארי אלן מארק. בתערוכה ספרים ודימויים המתייחסים לספרה של מרי אלן מארק FALKLAND ROAD בו צילמה זונות במומבאי בשנות ה 70. דורית משתמשת בספר הזה כחומר גלם להתייחסות למאבק בין המינים. היא יורה בספר, סורקת את הדפים הירויים ומפיקה מהם ספר חדש. מספר אחר היא גוזרת את כל הגברים ומאותו מאגר תופרת שמלה בחוטי רקמה הודיים מסורתיים, לפי דמות הנערה המופיעה על כריכת הספר המקורי. השמלה מופיעה כאובייקט בתערוכה.
דן חודק
עולמות סטיל לייף מורכבים במלאכת מחשבת על ידי חודק מחומרים אותם הוא אוסף בחנויות הכל בדולר. "מתוך רצון להעמיק מחשבה בדבר הרגלי הצריכה בחנויות סטוק, מצאתי עניין בהשוואת חפצים אלו בחפצים המקובלים בציורי טבע דומם מן המאות ה-17 וה-18" אמר חודק "בחרתי חפצים שמשכו את תשומת ליבי כשבמהלך פעולות חיפוש אלו, מצאתי עצמי נותן פרשנויות אחרות לטבע הדומם בניסיון לצאת מהתפיסה המקובלת של שולחן עליו מונחים חפצים. אחד ממושאי הציור המשמעותיים ביותר, הוא נושא המוות. בתצלומיי, המוות מקבל משמעות שונה לחלוטין. החפצים הזולים, הלא אורגניים בהם אני משתמש, דמויי הפרי הפלסטיים, אשר נקנו בחנויות הסטוק אינם בעל פוטנציאל מוות".
כתבות קשורות בתחום
אולי יעניין אותך גם...
