שבוע העיצוב במילאנו המתקיים בחודש אפריל, הינו אירוע עולמי הקבוע בלוח השנה של תעשיית העיצוב מזה קרוב לשישים שנה. וכך, גם השנה, בחסות מזג אוויר שמשי ובהיר, הציגו במשך שישה ימים רוב מותגי העיצוב הגדולים מאסה מרגשת של חידושים.
למרות קביעותו של האירוע, ניכר היה השנה שמשהו השתנה בהתייחס לנוכחות הגוברת של מותגים מתעשיית האופנה, הרכב והטכנולוגיה דווקא בזמן תצוגת התכלית של תעשיית העיצוב. לואי ויטון, קוס, מיסוני, הרמס, בוטגה, מארני, וויאן ווסטווד וג'ורג'יו ארמאני הם רק חלק ממותגי האופנה שהחליטו להפגין נוכחות ולהראות עד כמה הם מדברים את שפת העיצוב. כל זה נשמע מוזר בהתחשב בעובדה שחודשיים בלבד קודם לכן, חגגה תעשיית האופנה את שבוע האופנה, אחד משניים שנתיים המתקיימים במילאנו מדי אביב וסתיו.
טוני צ'יימברס, המנהל הקראטיבי של מגזין Wallpaper, צוטט באומרו ששבוע האופנה מרגש ומקסים, אבל בשבוע העיצוב יש הרבה יותר מאחר והוא מבטא את כל צורות היצירה. אני נוטה להסכים עם צ'יימברס בעיקר מכיוון שבשבוע העיצוב במילאנו יש באמת הרבה יותר, אולי אפילו הרבה מידי. העיר עצמה היא חגיגה עצומה הכוללת מאות רבות של תצוגות ואירועים המאוגדים כולם תחת ה FUORISALONE (בתרגום מאיטלקית – "מחוץ לתערוכה") המתפזרים על פני שטח הולך וגדל בעיר וסביבותיה.
ואם לא די בכך, הרי שבנוסף לתעשיית האופנה, גם חברות הרכב שבהן לקסוס, במ.וו ,אאודי, ומרצדס הצטרפו לחגיגה כשהן מציגות את העוצמות שלהן במקום שבו מסתובבים קובעי הטעם ומובילי החדשנות. תצוגת התכלית הזו, קיבלה חיזוקים גם מחברות האלקטרוניקה וההייטק המובילות, כמו סוני, סמסונג, גוגל וסונוס וזה עוד לפניי שהזכרנו את וויוורק של אדם נוימן, כי בכל זאת צריך גם קצת גאווה ארצישראלית.
אז מה בכל זאת השתנה? ולמה השבוע הזה מעורר כמיהה עזה כל כך מצדם של מותגים ויצרנים מכל העולם להיות חלק ממנו כתו תקן של חדשנות, יוקרה ואיכות? רק בכדי לסבר את האוזן, תערוכת הרכב הגדולה בעולם המתקיימת בפרנקפורט, מושכת אליה כמעט מיליון מבקרים. ואילו תערוכת האלקטרוניקה CES המתקיימת בווגאס, משתרעת על פני יותר מ-18.5 קמ"ר המהווים שטח של כעשרים ושמונה אצטדיוני פוטבול אם להיצמד לעולם הדימויים האמריקאי. בניגוד מוחלט למה שקורה בשבוע העיצוב במילאנו, תערוכות גדולות אלו, שבכל קנה מידה מהוות את חלון הראווה המקצועי הגדול ביותר בעולם בתחומן, מעולם לא היוו מגנט עבור חברות ומותגים שלא מאותה תעשייה.
גוליילמו מרקוני, מהמשפיעים בתעשיית האופנה של מילאנו, אמר לא פעם כי שבוע העיצוב במילאנו הוא ללא ספק השבוע החשוב ביותר בעולם ליצירת רמת סינרגיה גבוהה בין איכויות אסתטיות, חדשנות ופונקציונליות.
אך האם העובדה ששבוע העיצוב נע לכל כך הרבה כיוונים עשוי לגרום לכך שיאבד את זהותו? אני מבינה את שכרון החושים שאוחז בחברות הגדולות שיודעות שיש להן את האקס פקטור להציג באירוע מכונן שכזה. אבל ממתי הפך שבוע העיצוב ל-Must be של חברות מתעשיות שונות? ובכלל זה, כיצד הפך הדירקטוריון של אותן חברות להיות שבוי בתפיסה שאם אתה לא שם אתה לא קיים? האין זו הסיסמא שהמציאו בדפי זהב?
ובכל זאת. זה מה שבעיני כל כך מיוחד בשבוע העיצוב של מילאנו. האקלקטיות, הפיוז'ן והסימביוזה בין התחומים יוצרים הבטחה להצמיח ערכים של חדשנות, יצירה, אסתטיקה, יצירתיות ואיכות. שבוע העיצוב במילאנו כבר מזמן אינו רק עניין כלכלי אלא תרבותי, מפרה ומעורר השראה. וזו בדיוק הסיבה שההתעניינות הגלובאלית בשבוע זה רק מרקיעה שחקים. תוסיפו לכך את הפתיחות של המארגנים והוא פורח, ממציא את עצמו כל פעם מחדש ומהווה מוקד עליה לרגל לכל כך הרבה אנשים.
כלנית סגל
בעלת חברת 'סגל אשד יחסי ציבור', המתמחה באדריכלות, תרבות העיצוב וסגנון חיים.
המשרד, הממוקם בתל אביב, מתמחה בייצוג אדריכלים ומעצבים כמו גם בליווי מותגים בינלאומיים, רשתות וחברות המובילות את סצנת העיצוב והקולינריה. ניסיון רב שנים וצוות מקצועי מנוצלים לחשיבה יצירתית וחדשנית לטובת שיח על מהות ותוכן בעיתונות הכתובה, האלקטרונית והניו מדיה.
