בבצלאל משלבים בין תערוכות פיזיות ומקוונות

"חשוב לנו בבצלאל, ליצור מהלך משמעותי ובעל ערך, שאינו מצטמצם ומתכווץ לנוכח התקופה והמגפה, אלא דווקא מתרחב, נפרש על תקופה ארוכה יותר ומצליח ליצור ענין מתמשך ומורכב יותר" כך כתוב בחומר שהועבר השנה לעיתונאים מטעם בצלאל "השנה, במסגרת אירועי סוף השנה, אנחנו מקיימים אירועים שונים, חלקם פיזיים חלקם מקוונים".

וכך, תערוכות הגמר במחלקות עיצוב קרמי וזכוכית, אמנות, עיצוב תעשייתי, ארכיטקטורה וצילום כבר פתוחות לקהל וניתן לבקר בהן עד סוף החודש. המחלקות שאינן מציגות פיזית, תקיימנה אירועים וירטואליים שונים וייחודים במקביל להשקת אתר הבוגרים עליהם תצא הודעה בהמשך.

התערוכות הפיזיות במחלקות עיצוב קרמי וזכוכית, אמנות ועיצוב תעשייתי יהיו פתוחות בקמפוס הר הצופים, ירושלים עד 31/8. שעות פתיחה: ימים א'-ה' 12:00-20:00 ובימי שישי 10:00-14:00.

התערוכה 'שיבוש' של המחלקה לארכיטקטורה מוצגת ברחוב בצלאל 1 (פינת שמואל הנגיד), ירושלים עד 31/8. שעות פתיחה: ימים א'-ה' 12:00-20:00 ובימי שישי 10:00-14:00.

התערוכה של המחלקה לצילוםמוצגת בגלריה שבאצטדיון טדי, ירושלים עד 31/8. שעות פתיחה: ימים ב'-ה' 11:00-19:00 ובימי שישי 10:00-14:00.

ב 6/9 יתקיים אירוע מקוון של המחלקה לאמנויות המסך. 

ארכיטקטורה

נרקיס יפה ואינה ברנפלד – Aqualibrium

מתוך הנזקים הקשים העולים משיטפונות והצפות החורף האחרון, הפרויקט בוחן מחדש את היחס העירוני כלפי מים, ומציע להפוך אותם ממטרs לנכס ולהזדמנות. זיהוי ההזדמנות לחידוש עירוני בדרום תל-אביב וחיזוק השכונות באזור, מהווה פתח לקיום של מציאות וחוויה עירונית חדשה. באמצעות שימוש מושכל בתכונות המים, מתאפשרים שגשוג של חיים ביולוגיים מגוונים והעלאת המודעות הציבורית לחיים עם ולצד מים.

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

עיצוב תעשייתי

מוחמד שריף – ניצול פסולת נגרות

כשהייתי צעיר, לפעמים הגעתי לעזור לאבא שלי בנגריה המשפחתית שלנו, באזור התעשייה עטרות בירושלים. לאורך השנים' רכשתי ידע ומיומנות בייצור ובעבודות יד בעץ והחלטתי ללמוד עיצוב ולחבר בינו לבין הרקע שלי בנגרות. הפרויקט עוסק בניצול פסולת נגרות, בשאיפה לצמצם את כמות העצים הנזרקים לאשפה וניצולם ליצירת אובייקטים נחשקים. כחומרים לפרויקט שלי, בחרתי בפסולת בעלת פוטנציאל לשימוש חוזר יעיל כמו נייר שיוף, שאריות עץ וחומרי הדבקה שבהם אנו משתמשים בנגריה. מלבד תוצרי הקו העיצובי והשפה האסתטית שהתגבשה, פיתחתי שיטת עבודה חדשה וחומר גלם ייחודי משלי.

שני לוי – GG Glow to Go

עולם האיפור רלוונטי תמיד, הוא על זמני ועל תרבותי. בשנה אחת, מיוצרים שפתונים בעלות של כמיליארד דולר וכמיליארד אריזות למוצרי האיפור השונים. בחרתי להתנתק מהעיצוב האיקוני המוכר של עולם האיפור, לבחון מחדש את מוצרי האיפור הקיימים וכן את אופן השימוש בהם ואת הפסולת שהם מייצרים. יצרתי סט של כלי איפור דו ממדי, המעוצב תוך התחשבות בפשטות השימוש וקלות הנשיאה שלהם. השימוש במוצרים אלו, נעשה בהשראת הבעות הפנים והמחוות המתלוות לטקס האיפור. האיפור מוטבע על ניירות אורז המיועדים לשימוש חד פעמי אך ניתנים למיחזור בגמר השימוש.

עיצוב קרמי וזכוכית

אלה אופנהיימר – קנים

בפרוייקט מוצגים קיני ציפורים המפוסלים בעבודת מבער מזכוכית. תהליך פרוייקט נוצר מתוך מחקר שערכתי בעקבות חללים הסובבים אותי. הצפייה בתהליך בניית הקן האינטואיטיבית של הציפורים, חידדה עבורי את המורכבות האין סופית בה אני נמצאת, את מרחב האפשרויות והבחירות הבלתי נגמרות בהן עלי לנתב את חיי. ניסיתי לשזור בפרויקט מציאות שבירה. לטוות חלל שאינו מוגן. חלל שנוצר במאמץ, קן קיים, אבל שלא ממלא את הפונקציה שלו, המגננה. ניסיתי גם לבחון את המקום שלי, שמחפש מרחב שיהיה פרטי שלי ושיהיה מוגן בתוך מציאות שלא תמיד ממש מגינה.

מריה דובגניוק – InferNow

הפרויקט מפרש את המרחב הרעיוני והצורני שלו מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה תוך שימוש בטכניקות מיוחדות של השתקפויות שפיתחתי. נושא העבודה הוא הגדרת הקונספט של גיהנום מודרני. בעבודה, אני מחברת בין שיקוף לבין המסע של דנטה, הגיהנום בימי הביניים והגיהנום בזמן שלנו. האתגר שלי, היה לפתח שפה ויזואלית של דימויים, לבנות קומפוזיציה ולספר סיפור. 

תקשורת חזותית

עמית איילון – בום הרמוניה וטראח

הפרויקט הוא ספר המציג את חייו ויצירתו של המוסיקאי צ'רלי מגירה. הספר עוסק ב'בום' שהוא אישיותו ויצירתו הבועטת, ב'טראח' שבמותו הטראגי והפתאומי וב'הרמוניה' שהייתה מנגינת חייו.

יובל פארמן

סרטון האנימציה הוא גםהומוריסטי וגם סאטירי ומדבר על עולם הפרסום בכללי ובפרט באינטרנט. מהלך הסרטון, מתאר נסיון לצפות בסרטון אינטרנטי בשם 'יום הולדת לחתול. רק שלפני הצפייה, עולות פרסומות המציגות קלישאות פרסום ומגחיחות את הטקטיקות הפרסומויות הפופולאריות בנוסף, בסוף הסרטון, מתגלה כי גם הסרטון המקורין, אותו רצינו לראות, גם הוא פרסומת סמויה. הפרויקט מעלה שאלות על כמה פרסום אנחנו סופגים ביום יום שלנו , מהן השיטות שקונות אותנו וכמה זה הזוי שזה עובד.

צילום

אנחל חי ארביב

גדלתי בפרדס חנה, יישוב קהילתי קטן ומסורתי. אני הומוסקסואל, בן לאב ממוצא מזרחי, אך במשפחתי תמיד סווגתי לפי הסטריאוטיפ האשכנזי כ"לבן". בצילום, אני עוסק ביחסי הכוחות בין גברים לגברים. בדרך כלל, אני בוחר לצלם בחורים שמגיעים מעולם דוגמנות הגוף ובאמצעות המצלמה אני מנסה ליצור דימויי גבריות. בעבודה, נוכחים הקשר המסובך עם אבי והחברות הכמו זוגית עם אמי. האסטרטגיה שלי אל מול הקונפליקט המשפחתי, היא לצלם גברים סטרייטים. התצלומים, הם תוצאה של הדינמיקה שנוצרת ביום הצילום. אני מנסה לתפוס  את המתח בינינו, את הזרות המגדרית, את התחושות שמתעוררות בזמן השיחה ואת הקרבה שלעיתים נוצרת.

אורינה זדה – מאוחרת

נולדתי וגדלתי בבית דתי מזרחי. ערכי הדת והמסורת הפרסית היו ועודם חלק בלתי נפרד מביתי. ההיבט החברתי ציבורי והקשר הרגשי האינטימי עם הוריי ובעיקר עם אמי שזורים זה בזה. בחברה הדתית רווקות מאוחרת נתפסת ככישלון. לפיכך, במרחב הציבורי של קברי צדיקים אני מתפללת באמונה ובציפייה למציאת זיווג הגון. אני מצלמת בבית הוריי ובקברים כשני מוקדים נפרדים. עם הזמן, ראיתי שהמרחב של קברי הצדיקים מדגיש היבטים תרבותיים וחזותיים הדומים לאלו שבבית הוריי. במרחב האינטימי הביתי, אני מפגישה בין הגוף שלי לגוף של אמי, שבו היא ממסגרת את היחס הפטריארכלי של המסורת והדת עם מה שמצופה ממני כאישה.