5 מהמיצבים הפואטיים שריגשו אותנו במיוחד בשבוע העיצוב במילאנו

198 טון של חמר ו 701 כיורים

אל המיצב המשותף למותג LAUFEN ולסטודיו Snarkitecture הגעתי במיוחד למרות שלא היה מרכזי במיוחד. הסקרנות מהדיבור שנוצר סביבו דחפו אותי להגיע ואני יכולה להגיד בפה מלא שהוא היה אחד המרגשים מבחינתי. המיצב, שזכה לכינוי MATERIALMESSAGE ייצג את הדרך שעושה החמר מתצורתו הטבעית במעב האדמה ועד שהוא נהפך למוצר קרמי מוגמר, ובמקרה זה לכיורים. עדיין לא ברור לי מה ריגש אותי במיוחד.

הכניסה מאור לחושך במרכז לאומנויות במה ששוכן בבניין שמקורו במאה ה-13? ההליכה בסוג של קניון טבעי שמשני צדיו קירות המייצגים אלמנטים כל כך מנוגדים? האפן שבו החומר כמו מתפורר ונבנה מחדש בו זמנית? ההבדל בין חומר הגלם הגס לבין מאות המוצרים המדויקים והזהים זה לזה? הדינמיקה של התהליך שגם הוצגה בסרטון וידאו המדמה את הליך הייצור ובמיצב משלים של חמר מעורבב במים המדמה את תחילתו של התהליך?

אולי הכל תלוי בפשטות ואולי באפן הישיר והברור של העברת המסר. כך או כך, המיצב ללא ספק המחיש את הכוח העצום הטמון בחומר כל כך פשוט כמו חמר כשבעזרת ידע, ניסיון, חדשנות טכנולוגית, אומנות ועיצוב, אפשר לייצר ממנו קסם של ממש.

17,000 פרחים

שבוע העיצוב של מילאנו לא מתקיים בלי ננדו. ננדו לא מתקיימת בלי פואטיקה. אלו הן שתי אקסיומות שצריך וכדאי לקחת בחשבון. הפעם, מבין כלל הפרויקטים בהם היה הסטודיו היפני מעורב, שווה לציין שני שיתופי פעולה שבלטו במיוחד.

הראשון, זה שעשה הסטודיו עם חברת מיזוג האוויר היפנית Daikin במיצב breeze of light. המיצב, שהיה בנוי על קונספט המשלב בין אוויר וגמישות, בא להדגיש את מה שלא ניתן בעצם לראות בעין כשמדובר בדבר כל כך בסיסי, טבעי ומובן מאליו כמו אוויר. למעשה, המבקרים יכלו לחוות באפן חדש ומקורי את מהותו של האוויר כשהם מהלכים בגן פרחים וירטואלי שהואר באמצעות 115 זרקורים שנשלטו יחידנית וכוונו אל 17,000 פרחים עשויים דפי צילום. השינוי בעצמת האור והצל יצר את אפקט הבריזה שכמו ריחפה על הגן.

שיתוף הפעולה השני של ננדו היה עם חברת Wonderglass המייצרת פרטי זכוכית מסוגים שונים המשלבים בין מסורת לעיצוב עכשווי. יחד, הציגו את סדרת הרהיטים ופריטי העיצוב Melt שעוצבה על ידי אוקי סאטו בכבודו ובעצמו, ונוצרה במספר שלבים על ידי אומנים מומחים שכופפו את הזכוכית ליצירת קשתות שונות שהוכחו כעמידות בכוח הכבידה.

40 מעצבים

המיצב Pleasure & Treasure, שאיגד בתוכו 40 מהמעצבים האוסטריים הטובים ביותר, היה גם הוא מבין המדוברים בשבוע העיצוב. חלל התצוגה שנחלק לשתי קומות ונפתח רק לעיתים רחוקות מאוד לקהל הרחב, שימש בעבר כחדר המתנה של אחד המעונות המלכותיים של בית סבויה. המבקרים בתערוכה, קבלו בהבנה את הצורך להתהלך, שלא לומר לשחות, באולם העליון כבתוך בריכת כדורונים עשויים 100% קלקר ממוחזר כשפריטי הריהוט הוצגו על גבי במות ורודות ודמו כך למיני ממתקים. בקומת הקרקע, לעומת זה, עוצב האולם כמו חדר אוצר כשהאובייקטים הונחו על גבי משטחים שחורים שכמו צפו על פני מיטה עשויה שוקולדים מוזהבים. 

לעמוד על הראש

אל המיצב Formation של חברת המשטחים Tarkett, שהוצג בשיתוף סטודיו לעיצוב Note, הגעתי לגמרי במקרה ולכן הופתעתי מאוד. על פניו, צורות שונות עשויות קנה מידה שונים שמזכירות, אבי טיפוס של עקרונות עיצוביים עשויות חומר תעשייתי. אבל כשהתבוננתי לרגע בחלל, גיליתי ספרייה היסטורית עשירה עם קומת גלריה שהקיפה את התצוגה המרכזית. היצירתיות של החומר יחד עם הרקע ההיסטורי, האפן שבו שפת העיצוב החדשנית והיצירתית יצרה דיאלוג וסיפור – הם אלו שעניינו ורגשו במיוחד.

גם גדל גם זוהר

פרויקט TAKT מיפן, שזו הייתה לו ההופעה החמישית בשבוע העיצוב, הציג את תערוכת glow grow באולם מקושת ששטחו 230 מ"ר. האולם, הפך לצורך התערוכה למן אודיטוריום או מעבדה שבה הוצג מחקר מרתק במיוחד. העיצוב מונע למעשה מתהליך של צמיחת שרף שייצר אור. ובמילים פשוטות – התערוכה הורכבה מסדרת גופי תאורה עשויים שרף, שבו זמנית האירו וגדלו. למעשה, שרף נוזלי טפטף על גוף התאורה הבוהק, התמצק והתגבש וכך הביא לגדילתו. בניגוד למוצגים שבהם העיצוב מושלם ומוגמר, התערוכה הציגה עיצוב בתהליך ופונקציה שכמו התהוותה לנגד עיני הצופים ויצרה פונקציות חדשות.