13 הפרויקטים שתפסו אותנו בתערוכת הבוגרים של בצלאל 2021

עיצוב תעשייתי

גיא גורביץ / Saber מנחה: ספי חפץ

'עור שני' למבנים –  בנייה תעשייתית הובילה אותנו לבנות מגדלים שגורמים נזק סביבתי מתמשך. הקליפה החיצונית של בניינים אלה היא שטח פנים אדיר שקולט ופולט חום בצורה שמחמירה את משבר האקלים ההולך ומקצין. צמח הצבר משגשג באקלים קיצוני ובאזורים גיאוגרפיים שסובלים מבעיית התחממות ערים. הצמח עומד בלב המחקר של גורביץ, שמבקש לנצל את יכולתו לגדול מהר ותוך צורך מועט בהשקיה. תכונות סיבי ענפיו המתים מאפשרות גמישות צורנית ופרקטיקה תעשייתית שמנצלת 'פסולת חקלאית' לפתרון שמגיע מהמקום בו הוא גדל.

קרולינה זלוטניק / ReBe מנחה: ירון לובטון

מערכת שיתופית לצריכת בגדים – 'אין לי מה ללבוש' – מי מאיתנו אף פעם לא אמר את זה? כולנו אוהבים מבחר גדול של בגדים חדשים, אבל האם אנחנו לוקחים בחשבון את המחיר האקולוגי והסביבתי של תעשיית הטקסטיל? ReBe היא מערכת בגדים שיתופית הנמצאת במרחב הקהילתי הציבורי ומאפשרת למסור בגדים שכבר לא בשימוש ולקחת בגדים חדשים. המערכת כוללת אפליקציה, עמדה הנמצאת במרחב הציבורי ושיתוף פעולה בין אנשים בקהילה. תוכלו להמשיך לצרוך בגדים מבלי לפגוע בסביבה שלנו.

שקד רותם / סביב במבוק מנחה: ערן לדרמן

עיבוד דיגיטלי בבמבוק – טכנולוגיות חדשות מאפשרות בחינה מחדש של השימוש בבמבוק כחומר גלם תעשייתי – במקום התאמת הבמבוק למכונות, אפשר להתאים את המכונות לבמבוק וליצור פס ייצור בעל אופי ייחודי. איך יראה המפגש בין הדיגיטלי לטבעי, בין המשתנה לחזרתי ובין הגמיש למדויק? אילו סימנים, צלקות ומזכרות ישאיר עולם המכונות הדיגיטלי על פני הבמבוק, ואיזו שפה עיצובית תיווצר בתהליך ייצור שבו חומר הגלם המשתנה קובע את הטון? רותם עונה על כל השאלות.

עמרי כהן / קליפות חיות מנחה: דב גנשרוא

טכנולוגיית טקסטיל ומערכת שורשים של עשב חיטה כמעטפת מבנה צומחת – האם אפשר לחשוב על אורגניזמים חיים ומערכות צומחות כבעלי פוטנציאל לייצור מעטפת מבנה אדריכלי? הפרויקט בוחן שימוש במערכות שורשים של עשב חיטה באמצעות טכנולוגיית טקסטיל כחומר גלם אלסטי, המייצר שכבה מבודדת ומצלילה ואף מצע לצמיחה חדשה. יריעות הטקסטיל החיות מאפשרות יצירת מבנים ארעיים או יישום בסיטואציות המתעלקות על אדריכלות קיימת ודרכן אפשר לחוות תהליך טבעי של צמיחה, התחדשות והתכלות.

סתו רג'ואן / Outline Stroke מנחה: דב גנשרוא

שיטה חדשה לעיצוב וייצור אובייקטים באמצעות הדפסת תלת־ממד על בד קנבס – דמיינו את זה: סגר בתקופת הקורונה, הגשה חשובה מתקרבת וכל מה שיש לרשות רג'ואן, הן שאריות בד קנבס, מדפסת תלת־ממד ביתית ומגהץ. מתוך הצורך לאלתר, היא פיתחה שיטת עיצוב וייצור חדשה. החוקים השתנו והתפקידים התחלפו: תפירה הוחלפה בגיהוץ, כפתורים הוחלפו במחברים תלת־ממדיים מודפסים ודגמים חוזרים נוספו על ידי הדפסת טקסטורות. סדרת החפצים המוצגת כוללת פריטי לבוש והלבשת הבית, ומספקת הצצה למגוון העשיר של הזדמנויות ופונקציות שמאפשרת השיטה שפיתחה.

תקשורת חזותית

ליאורה דובינר / אם גברים, בוכים לבד 

בכל מקום היום מדברים על כמה נשים הן עוצמתיות ורגישות וחשובות ורכות ועוד כל מיני מילים מוזרות. שיוויון בין גברים לנשים נמצא תמיד בראש מעיינינו אבל דובנר ככל הנראה שמה לב ובצדק, שיש הרבה דברים שגברים פשוט לא מדברים עליהם. אז היא שאלה וחקרה ויצרה סרטון מונפש בעקבות שאלון שסבב סביב הבעת בכי ורגשות, והופנה לגברים בלבד. כל תשובה שנתן גבר שענה על השאלון, מומחשת ע״י אנימציה קצרה וקריינות אשר מלווים אותה, ואת תחושות המגיב.

נועם ברנד / Us Lab מנחה: ארנסטו ביכובסקי רז

מיתוג תרופות פסיכיאטריות – כולל סדרת אריזות לתרופות פסיכיאטריות ועמוד אינסטגרם (us__lab@). המותג מבקש למגר את הסטיגמה החברתית והעצמית כלפי הפרעות נפשיות ולהסיר את הבושה בקרב המתמודדים עימן. הפרויקט שואף להציג את התרופות הפסיכיאטריות באור שונה ומחודש ולספק למתמודדי הנפש חווית שימוש חיובית ונעימה יותר.

צורפות ואופנה

טטי כהן / Tailored Distance הנחיה: דורון אשכנזי

אנלוגיה בין תקופת הרוקוקו לתקופתנו – תקופת הרוקוקו מסמלת בעיני כהן תקופה מוגזמת, מלאת נפחים, אוונגארד ושפע, המלווים בנתק בין מעמדות האצולה ובין העם. נתק זה יוצר כיום הרגשת תסכול, חוסר אונים, שיבוש של הדמוקרטיה ורצון לצדק חברתי, תחושות אקטואליות כל כך למצב הנוכחי כאן בארץ. את רוח הרוקוקו חיברה כהן לעולם המחויטים המאופיין בלבוש למעמד גבוה, לבוש מוקפד ומכובד, בעל קווים חדים וברורים השומרים על איפוק ורצינות. היא לקחה את 'עקרון ההכבדה' והעצימה אותו, חיזקה את תחושת הניתוק בעזרת נפחים שיצרו סילואט, כך שהבגד גורם באופן פיזי להתרחקות הגוף מהסובבים אותו ומייצר ניתוק חברתי.

סער עילם / גֶֶּּ’דָאִית הנחיה וליווי עיוני: יעל טרגן

אוכל היה מאז ומעולם עניין מרכזי במשפחה של עילם. מאז שסביה הלכו לעולמם הם משחזרים את הריחות והטעמים של המטבח המרוקאי שהנחילו והורישו למשפחתה. היא מספרת "כשנהגתי לשאול את סבתא כיצד להכין מאכל מסוים, הייתה אומרת: ״תוסיפי קצת מזה, קצת מזה ותטעמי. ושתמיד תעשי באהבה״. כך גם בתהליך היצירה שלי, בעבודה חופשית שילבתי בפרויקט חומרים ושיטות עבודה המחברים את העולמות של הבישול והיצירה, ושנעים בין המטבח לסטודיו. קיבלתי השראה ממלאכת קליעת החלות ומטכניקת קיפול מפיות, השתמשתי באלמנטים מעולמה התרבותי והמסורתי של המשפחה, כמו בכיסוי הראש בעת הדלקת הנרות, בכלים ובשטיחים מהבית. יצרתי קולקציה המספרת את הבית שלי, המקום שממנו באתי והמקום שבו אני נמצאת היום.

הללה שיף / חפץ חיים הנחיה וליווי עיוני: יעל טרגן

פרויקט הגמר של שיף בעל אופי מחקרי ומציג אוסף חפצים קיימים (Ready Made) שיצאו משימוש וקיבלו תחת ידיה התערבויות שונות. החפצים היו במצב בלוי, שבור, חלקי, חסר, ומטרת פעולות ההתערבות שלה היו להעניק להם הזדמנות לחיים חדשים. בין ההתערבויות היו הרכבה מחדש של החלקים, הדגשת החסר וניסיון להשלים אותו. דרך הפעולות היא חקרה את מעמדם של החפצים, את ייעודם ואת תפקודם המקורי. את תפקידה כיוצרת־צורפת במפגש עם החפצים הקיימים; היא תהתה על ערכה של יצירה מתוך מצב נתון ועל הערך שפעולותיה מעניקות לזהותם של החפצים. בפרויקט היא בודקת היכן עוברים הגבולות של פעולות ההתערבות, וקוראת תיגר על הציפייה התרבותית ליצור מחדש חפצים מתפקדים ובעלי פונקציה מוכרת.

אסף כץ / יריעות של המאה ה־21 הנחיה וליווי עיוני: יעל טרגן

תחושת השמחה שבאחדות ובהשתייכות לקבוצה גדולה, תחושה שחווה כץ בשירותו הצבאי ובעבודתו במפעל, הביאה עימה גם חוויות סותרות של סלידה מהניצול שבהגבלת החירות ומהדיכוי של האינדיבידואל. בגדי עבודה, מדים ולבוש מחויט מגלמים בעיניו את המתח הזה, בין החזקה, הגנה ושייכות לבין משטור והגבלה. בפרויקט הגמר שלו הוא לוקח מעולמות הלבוש האלה, ובה בעת חוזר ליריעת הבד הגולמית, המלבנית, שממנה נפרשת גזרת הבגד. במפגש הזה בין שני קצוות של טכנולוגיה אנושית, הוא מקווה למצוא מחדש את הארגון האנושי המיטיב עם עצמו ועם עולמו. כץ יצר ארבע מערכות לבוש לגברים המורכבות מחלקים המתחברים יחדיו בשכבות, כולם מתפרקים חזרה לצורת יריעה וניתנים לפרישה במסגרות ייעודיות.

סתיו קובי / בעצמי – Inside of Me הנחייה: אלי גינזבורג

קובי מספר "הפרויקט צמח מתוך חיבור לאור הפנימי שבתוכי, תוך חוויה שמאנית שבה הראש מחובר ללב במצב תודעה משתנה. הרגשתי חיה ובו זמנית ראיתי וחוויתי את המוות. אני רואה חיבור בין שינויים בתודעה במצב טרנס לבין מראהו הגבישי של הביסמוט, כרצף פרקטלי. צבעי הביסמוט מציגים מופע מעברי צבעים בין ה"צהובים" (הגשמיות) לבין ה"כחולים" (הרוחניות). בתהליך בישול וקירור מבוקר, הביסמוט הנוזלי מתמצק בתוך עצמו במבניות טיפוסית. תוך כך מתגלה ה"מקדש" המתגבש. אלוהים נוכח בכולנו, ובעיניי הוא איננו זכר או נקבה, אלא מיזוג של שניהם. תכשיט ה"איחוד" מייצג את הנוכחות האלוהית. כמו כן שילבתי את הביסמוט עם עצמות חיות המסמלות עבורי את החיבור בין החיים למוות."

 אמבר שכטר / A-Tension הנחייה: דורון אשכנזי, ליווי עיוני: ד"ר טל פרנקל אלרואי

פרויקט הגמר של שכטר עוסק בחוויה האישית שלה כאישה במרחב הציבורי, במשמעויות החברתיות והתרבותיות הנלוות ללבוש. הפרויקט בוחן גבולות שמעסיקים אותה כאשר היא מתלבשת – חשיפה מול הסתרה, אילוץ מול חופש, הסטנדרט הכפול שבא לידי ביטוי בלבוש נשים. שכטר בוחנת את מערכת היחסים שלה עם הלבוש, ותוהה מדוע חשיפת הגוף הנשי עדיין מלווה במשמעויות נסתרות בעיני החברה. "תהליך היצירה מבקש לטשטש את הדיכוטומיה בין לבוש מחויט שמבטא ערכים של אחריות, רצינות, מעמד גבוה, לבין הלבשה תחתונה וחשיפת הגוף הנשי שמבטאות ערכים של עדינות, מיניות, חשיפה. באמצעות טכניקות פירוק והרכבה וחשיפת הגוף הנשי, אני מבקשת לערער על הקִטלוג המוכר שאנו חווים ומשליכים כחברה על האדם, ובזאת לייצר פריטים שמהווים חוזק, עוצמה והכלה לכול."