11 הפרויקטים המעניינים ביותר במרכז האקדמי ויצו חיפה

בוגרי המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה מארבע המחלקות: אדריכלות, תקשורת חזותית, עיצוב אופנה וצילום, מציגים את תערוכת הבוגרים שלהם לשנת 2021 בסימן החזרה לשגרה בהשפעת הקורונה והלימודים הדיגיטליים. התערוכה כוללת פרזנטציות דיגיטליות, לצד אובייקטים פיזיים, תוך שימוש בטכנולוגיות וריבוי מסכים ומדיה. לראשונה, עבודות הבוגרים של מחלקת עיצוב האופנה הוצגו בתצוגת אופנה במרחב הציבורי, שנערכה אמש, בערב הפתיחה ותהא פתוחה לציבור לאורך כל ימי התערוכה.

"התערוכה הנוכחית מתמקדת בהיבטים החברתיים הקשורים להפרת השגרה." אמר אלון רזגור, אוצר התערוכה, מרצה בכיר וראש מעבדת מחקר טכנולוגית, "תערוכה זו שואפת לגעת בתפר שבין מצבים חריגים למצבים נורמטיביים. הראייה החברתית נותנת מענה לצרכים אנושיים תוך תיקון עוולות או הצבעה על דרך חיים אפשרית אחרת, דרך לגיטימית. ההתבוננות ב'משקפיים החברתיים' מובילה בסופו של דבר להציע פתרונות שבאמצעות העיצוב והאדריכלות יביאו אותנו לחיות בעולם טוב יותר" הוא אומר.

המחלקה לאדריכלות

HI-BRID | Re-use of employments centers post covid 19

יהל ברקוביץ | בהנחיית פרופ' אדר' אירית צרף נתניהו

מגפת הקורונה שינתה את הדרך בה אנו חיים, עובדים ומשתמשים במרחב סביבנו. מגמות בעולם העבודה המשתנה בקצב מהיר הואצו אף יותר, ביניהן שינוי הולך וגדל של מודל העבודה המסורתי: ממשרד במתחם מוגדר – לעבודה היברידית המשלבת עבודה מרחוק. הפרויקט עוסק בשימוש מחדש של מבני משרדים שחלק גדול מהם התרוקנו, ומציע מודל עבודה חדש הנקרא 'SITE'. מודל SITE הינו במהותו מרחב היברידי רב-תכליתי, המשלב עבודה ומגורים כחלק ממערך החיים בשילוב פונקציות נוספות. מודל זה מתייחס לאופי העבודה בעידן החדש: שיתופית, דינאמית ומייצרת אינטראקציות בין אנשים.

בדו Inn | התיישבות קבע לחברה נודדת

נוגה קריסטל | בהנחיית אדר' אמיר שהם

קריסטל בחרה את החברה הבדואית כמקרה בוחן לקונפליקט בין קבוצת מיעוט שמבקשת לשמר ערכים מסורתיים, לבין מדינת ישראל, מדינה מערבית, מתקדמת, בעלת מערכת חוקים סדורה. אחד החסמים המרכזיים בפתרון הסוגייה הוא מדיניות תכנון ופיתוח שתפיסותיה שונות מעקרונות התכנון המקומי בכפרים.

בפרויקט היא מנסה לתת מענה אדריכלי להתיישבות הבדואית, בצורה שתואמת את אורחות חייה, מתייחסת לסביבה הקיימת ולחוקי התכנון והבנייה של המדינה. בתוך כך, הא ניסתה לקיים הסדרה במקום של התיישבות כפרית חקלאית בצורה שמצופפת את שטח המחייה שלה ונותנת בסיס טוב לחיבור לתשתיות, תוך התחשבות בפריסה המרחבית וההתארגנות החברתית שלה.

מרחב דמוקרטי

נוי ויניק | בהנחיית פרופ' אירית צרף נתניהו

מרחב דמוקרטי הינו מרחב המאפשר התקהלות, הפגנת דעות ואמונות תוך מימוש חופש הביטוי וההתארגנות, מרחב המאפשר השתנות ומגוון פעילויות. הפגנות מבטאות באופן הבסיסי ביותר את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי. המרחבים הקיימים בחיפה אינם מזמינים או מאפשרים התקהלות מאסיבית.

ויניק בחרה בגן הזיכרון, המרכז האזרחי של חיפה. הגן ממוקם על התפר שבין העיר התחתית לשכונת הדר, משקיף על קרית הממשלה ומתבונן לחורבות ואדי סאליב, תוך שקנה המידה שלו מאפשר התקהלות מאסיבית. הגן הינו חלק מהציר החיפאי המחבר בין הר לים ועובר במוסדות הציבוריים המצויים בעיר כיום שלאורכו סביבה מנוכרת ומדירה. המרחב הזה הוא גם ובעיקר של האזרח. הפרויקט מציע איזון שיאפשר את מימוש הזכות להתקהלות מאסיבית בחיפה, ויצירת מרחב דמוקרטי רעיוני ומעשי.

המחלקה לאופנה

טרחא / طرحه

לורין אנטון | בהנחיית אהרוני שאול, מוחין מור יוסף מרינה

במהלך חיינו אנו מתעצבים על-ידי הורינו, החברה, גיבורי תרבות, כמו גם מחוויות שאנו חווים המטביעות את חותמם על אישיותנו. החברה ממנה באה אנטון, היא חברה מסורתית, פטריארכלית שמצרה את צעדי האישה, מחפיצה אותה לעיתים עד כדי השפלה ומקדשת רכושנות כלפי גופה. הנושא שלה בודק את מעמד האישה בחברות ערביות מסורתיות ומה מידת הנזקים הפסיכולוגיים, הנפשיים והפיזיים שחווה האישה, שכל רצונה הוא להרגיש בעלות על עצמה ועל גופה. בקולקציה בודקת אנטון את הדיאלוג בין האקט החברתי המסורתי והגברי, שמטרתו לכסות ולהצניע את האישה, לבין האינטימיות, החופש ובעלותה של האישה על איבריה.

Transitions

לי נוני | בהנחיית לוי קובי, מוחין מור יוסף מרינה

עידן הראווה הפוסטמודרני מותח את גבולות המציאות. עומס ויזואלי וריבוי המסרים חסרי התוכן משבשים את יכולתנו להבחין בין קיים ללא קיים, בין נכון ללא נכון והמציאות הופכת לנזילה. נוצר היפוך בו המרחב הווירטואלי שאינו קיים ואינו מוחשי משפיע, משנה ומעוות את חיינו הפיזיים. בתהליך המחקר עסקה נוני  בצורותיו השונות של ‘עיוות׳. מעיוות גוף, גרוטסקה, מופעי ביזאר ועד לעיוות סאונד תמונה ותודעה. את הקולקציה היא יצרה בשני מרחבים, המציאותי והווירטואלי, והתאונות הנוצרות ביניהם 'מעברים לא חלקים'.

היא צילמה פריטים קיימים אותם ועיוותה אותם בעזרת כלים דיגיטליים באופנים שונים. לאחר מכן היא יצרה אותם במציאות בניסיון לשמר את איכויותיו של העיוות הדיגיטלי. בדגמים ישנם מרכזי כוח אשר חורגים מגבולות ההיגיון, משבשים את הסדר המקובל ונוצרת התפרקות של דפוסי מחשבה מובנים.

undefined

מאיה אבראהים | בהנחיית אהרוני שאול, מוחין מור יוסף מרינה

מטרים ספורים מגדר ההפרדה העומד בין ישראל לסוריה, נמצא הבית של אבראהים. היא תושבת מג׳דל שמס שברמת הגולן על הגבול. הגבול שהפך להיות חלק מממנה ומהזהות שלה, הפך אותה ואת משפחתה לאנשים ארעיים שאינם מצליחים לבנות את היסודות שלהם. גדר מערכת היא הגבול הפיזי בין שתי המדינות, גבול שמשפיע על הזהות והתרבותיות של החברה שלה. "אני שייכת לדור שלא חווה מלחמה אמיתית, אך חווה חיים שבהם הוא חושב, מתנהג וחולם בשתי שפות ובשתי תרבויות." היא מסבירה, "בקולקציה אני מבקשת לבטא כיצד גבולות משפיעים עלינו כאינדיבידואליים וכחברה. משבר הזהות היוצר חוסר שייכות, ארעיות ועולם ערכים מפוצל, אל מול כמיהה וניסיון לחיות את ההווה תוך כדי שימור התרבות וההיסטוריה."

מחלקת תקשורת חזותית

משחק מחשב 'Blue Bow's Story' ('סיפורו של פפיון כחול')

אנדריי לייריך | בהנחיית לילי ואילן

משחק מחשב בז'אנר action platformer בנוי בתלת ממד על מנוע משחק unity. המשחק מבוסס על ההיסטוריה של הכפר לידיצה בצ'כוסלובקיה. הכפר נהרס כליל בקיץ 1942 על ידי הצבא הגרמני\נאצי. אוכלוסיית הגברים מעל גיל 15 הוצאה להורג והנשים נשלחו למחנה הריכוז רוונסברוק. מתוך 98 הילדים, 13 ילדים נלקחו ע"י הנאצים לעבור גרמניזציה, חינוך מחדש לתרבות ואידאולוגיה הגרמנית. שאר הילדים נהרגו בתאי הגזים במחנה המוות ליד חלמנו. כל הבניינים בכפר נשרפו והושמדו עד היסוד. המשחק מספר את סיפורה של ילדה קטנה עם פפיון כחול שמחפשת את הוריה בזמן שהגרמנים תוקפים את הכפר. סיפורה של הילדה הוא בדיוני לחלוטין. חלק מהאירועים במשחק מבוססים על הסיפורים של הניצולים.

אפליקציית 'תְּשׁוּקָתֵךְ'

דבורה פרידמן | בהנחיית רונית יזרעאלי ובת דזבלי

נושא המיניות, בפרט בעולם הדתי, סובל משתיקה. נושא המיניות מופקר, בגלל תחושת אי הנוחות, ומביא לכך שנשים ונערות דתיות צריכות להתמודד לבדן עם שאלות וחששות. 'תשוקתך' הנה אפליקציה לשיח פתוח על מיניות בריאה לאור היהדות, שמציעה גישה נטולת פחד ותחושות אשמה בקרב החברה הדתית. מרחב זה מאפשר שיח נעים ומכבד לטיפוח חייהן האינטימיים של נשים ונערות, מבקש להוריד את מעטה הבושה באמצעות חינוך מיני ונותן מענה אינפורמטיבי וקהילתי רגיש, מתוך החיבור לאמונה והלכה.

מחלקת צילום ואמנויות המסך

השלג לא יורד כאן | דמיטרי (דימה) ניקיטין

השלג לא יורד כאן הוא סרט קצר שמעלה שאלות על זהות, דת, חברות וההרכב החברתי החשוב ביותר – משפחה. בשנת 2012, ארבעה חברים בני 16-17 עולים מרוסיה ואוקראינה לארץ ישראל לבד ללא בני משפחה. כל מה שיש להם זה 1000 דולר בכיס ומיטה מתנפחת אחת לכולם בדירה שכורה בחיפה. לכל אחד מהם יש חלומות משלו אך המטרה זהה: לקיים חיים בארץ זבת חלב ודבש. קניית אוכל ראשונה בסופר ישראלי, סיגריה ראשונה, אהבה ראשונה – כל זה מתרחש בשכונת הדר המיוחדת. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של דימה, אחד מארבעת החברים. דרך ארבעה מכתבים לאנשים הקרובים אליו ביותר, הוא מנסה להבין האם הבחירה לעלות לארץ ישראל הייתה נכונה. הסרט מלווה 'ווייס אובר' ברוסית ושילוב של צילום תיעודי הלקוח מהארכיונים של אותם עולים חדשים, יחד עם צילום אמנותי-עלילתי.

יהיה טוב | מישל בוגינסקי

בפרויקט נוצר חיבור בין עבודת וידאו לבין חלל המיצב בו היא מוצגת, כך שהגבולות מיטשטשים בין מרחבים, דרך בחינת אמות המידה של תרבות גבוהה מול נמוכה. העבודה יוצרת הצפה חושית ומציעה באמצעות העודפות – מציאות חדשה סביב ההגזמה התרבותית. המרחב ההטרוטופי בא לידי ביטוי באיסוף כפייתי של חלקי תרבות המתנגדים או מתחברים יחד לכדי אמירה אחת דרך הסיפור האישי של מישל.

גוף מקבל סמכות בתוך כלום | גיא גלסברג

בגוף הצילום קיימת מהות של מגע. אור נוגע בחומר הרגיש לו, ותגובתו מתממשת בדימוי שמופיע על גבי סרט או נייר, שבהמשך מתקבע במגע עם כימיקלים. בנקודת הזמן הנוכחית, מגע בשביל גלסברג הוא הכל והוא כלום, הוא אמיתי ומזויף, הוא רגיש ואכזרי, הוא מפחיד ונהדר. בעבודתו הוא חוקר ומשחק עם אפשרויות ההופעה השונות של מגע וזיכרון בגוף הצילומי על ידי יצירה בטכניקות שונות, מסורתיות וחדשות. בטכניקות אלה הוא נע בטווח השליטה שלו בדימוי הסופי, משליטה מוחלטת בתהליך כולו, ועד עבודה בחושך, במצב של עיוורון כלפי התוצר, עד לאחר שמתקבע. המרחבים בהם הוא פועל נעים בין הבית בו גדל לבית בו הוא חי כיום בחיפה, המשמש לו גם כסטודיו וחדר חושך. ארכיון תצלומים משפחתי שצילם סבו לפני ואחרי עלייתו ארצה מגרמניה משמש לו כהשראה וכגשר לתנועה בזמן – בין עבר להווה, בין ברלין לחיפה, בהתכתבות עם חמישה דורות. בתקופה שבה המציאות מתנדנדת בין הנמצא למומצא, מוטלת בספק האפשרות לתפוס או לאחוז במשהו אמיתי. הקיים והבלתי-נראה מתרחקים זה מזה, עד כדי חוסר מימושו של מפגש.

פתיחה: 28.7.2021 | נעילה: 15.8.2021 | התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בהתאם להנחיות של משרד הבריאות. תערוכת המחלקות לארכיטקטורה, תקשורת חזותית ואופנה ברח' הגנים 21, חיפה. תערוכת מחלקת צילום בבית הגפן, רח' הגפן 2, חיפה.