צילומי על מטרידים ממחישים את חוסר השוויון הגלובלי בין מעמדות

לאחרונה, צצו ברשת צילומים מטרידים למדיי. לא כאלה שרואים כל יום ובטח לא כאלה שניתן להתעלם מהם. הצילומים מדגישים את הפער העצום הקיים בעולם כולו בין המוני מעוטי היכולת, דיירי שכונות העוני, לבין העשירים, המעטים הרבה יותר, הגרים במרחק מטרים ספורים ונהנים מפארקים, צמחייה, סביבה עירונית מסודרת, שפע, ניקיון ומה לא. יש, מסתבר, מי שדואג לכך שאותם פערים לא ייראו ולא יחשפו. אך יתכן שלא עוד.

ג'וני מילר (Johnny Miller) הוא צלם, פעיל חברתי ועיתונאי שגר ועובד בקייפטאון שבדרום אפריקה. לאחרונה, קיבל הכרה בינלאומית, כשפרסם את יצירתו הפרובוקטיבית משהו 'סצנות בלתי שוויוניות'. תוך כדי עבודה, חקר מילר את חוסר השוויון בין אוכלוסיות ואזרחים מסביב לעולם. זאת במטרה, בין היתר, להקים ארגון להפצת מידע ותכנים חדשותיים הנשענים על מודעות חברתית ומופקים בשיטות חדשות, בהן שימוש ברחפנים.

"חוסר שוויון ברקמה החברתית שלנו לרב מוחבא מעין הציבור עד כדי כך שממש קשה לראות אותו בעין אנושית בעת השוטטות על פני הקרקע" כותב הצלם והעיתונאי ג'וני מילר במניפסט שלו על היצירה "גבולות וחומות ויזואליים, כולל המבנים בעצמם שלעיתים ממש נושקים זה לזה, מונעים מאתנו, הציבור הרחב, את החשיפה לניגודים הקיצוניים הקיימים כמעט בכל עיר מוכרת בעולם".

ביצירה, 'סצנות בלתי שוויוניות' עושה מילר שימוש בצילום מלמעלה כדי להמחיש את ההיסטוריה החוזרת על עצמה בדרך חדשה. הצלקות הנטועות ברקמה האורבאנית, הבולטות כל כך בראייה ממעל, עשויות, לפני הכל, לייצר תגובות של הפתעה ופליאה. מסתבר שאמירה כמו "לא ידעתי שזה נראה כל כך גרוע" שגורה בפיהם של מי שנחשפים לצילומים לראשונה ויתכן אף שבפי קוראי שורות אלה.

"הצילומים חושפים גם את ההשלמה שלנו עם שלילת זכויות אזרחיות" מציין מילר "נראה, שכולנו חיים בשכונות ולוקחים חלק בכלכלת שוק שמחזקים את חוסר השוויון יותר ויותר. אנחנו מרגילים את עצמנו לשגרה הזו ותופסים את הסביבה הבנויה בערים בהן אנו חיים כמובנת מאליה. ואז, אנחנו נדהמים להבחין בפחונים ובמבנים מטים ליפול שכמו ניצבים בשורות ישרות וסדורות כשהם תחומים בגדרות, בכבישים ובפארקים של העשירים שמספרם קטן הרבה יותר מזה של מעוטי היכולת. כל אלו מדגישים איך הפך הטבע של חוסר השוויון לסיסטמתי באזורים גיאוגרפיים שונים".

על פי משנתו של מילר, למרבה הצער, המצב הקיים הוא לא עניין אורגני אלא עניין מתוכנן ומכוון של שלילת זכויות בסיסיות של חלק מהאזרחים. באמצעות הצבתו של גורם לא אנושי כמו רחפן המשייט בשמיים באמצעות שלט רחוק, הנע מעל אותם אזורים, מתאפשרת ההגעה אל אותן נקודות מהן ניתן להשיג מבט על שקודם לכן נשמר לשלטונות ולעשירים בלבד. הרחפן כמו מרחיק את הצלם ואת המתבוננים בצילומים הן פיזית והן מנטאלית מהבעיה ומייצר ניתוח של אותו מבט מרוחק.

"למעשה, אפן הצילום הזה, מאלץ אותנו להתמודד עם האתיקה של הייצוג כמו גם עם הבמגבלות (והחופש) של השימוש בטכנולוגיה בעת ייצור הדימויים המצולמים" מסביר מילר "המדיום גם מעלה שאלות כמו עד כמה רחוק צריך הרחפן להיות מהקרקע כדי להגיע לאותו גובה "אתי"? למי צריכה להיות הגישה לחלל האוויר ולטכנולוגיית הרחפנים? האם צילומים המופקים מרחפנים הם בהכרח שונים באפן קיצוני מאותם דימויים או מפות מודפסות המופקים על ידי גוגל?".

כדי שלא נטעה, מבקש מילר להדגיש שיצירתו המצולמת 'סצנות לא שוויוניות' היא לגמרי תולדה של פעילות של התרסה. "אני מתריס כנגד הממשל במדינות השונות שלא לשמור את חלל האוויר כאזור של העשירים ובעלי הכוח. אני מתריס כנגד הצורך לבקש אישור גישה, רשות והתר קודם להצגתם של דימויים שאינם נוחים לצפייה. ואני מתריס כלפי מבני הכוחות המסורתיים המשמרים את אי השוויון המסתתר כל כך טוב מכל כיוון אפשרי פרט לזה הנראה ממבט על. אם הצילומים מעוררים תחושות לא נעימות של פחד, ייאוש או המחשה מטרידה של שותפות לדבר פשע – כן ייטב. זו בדיוק הכוונה שלי" הוא מסכם.