על אהבה בימי קורונה או איך לוקחים יחד אחריות ומסתכלים קדימה

הפעם, אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף או אולי לצאת בהצהרה מרגשת. בימים קשים, כשחוסר הוודאות והחשש מהלא נודע, בכל הרמות והמובנים בחיינו, משתלטים על כל חלקה טובה במחשבות ובמעשים של כולנו – זה המקום בו נמדדים ההדדיות, הפירגון והיכולת של כולנו לתמוך ולהיות ערבים זה לזה.

עדיין לא רשומים לניוזלטר של LEGIT? זה הזמן להקליק

לחץ ותמיכה

ככל שעוברים וחולפים הימים, מגיעים לתיבת הדו"אל שלי, עוד ועוד מיילים מחברות וארגונים המבקשים את תמיכתנו כמערכת מדיה. אנשי הסלונה דל מובילה למשל, מבקשים כל עזרה בהפצת המידע לגבי היריד. כאות תמיכה, הם קבלו מאתנו במתנה, סט של באנרים עם תאריכים מתוקנים, המופיעים ממש כאן באתר.

מותגי עיצוב אירופאיים, שטיפה פחות רלוונטיים אלינו, שולחים מיילים עם בקשה להפיץ את המידע לפיו הייצור, ההפצה ואספקת הסחורה נמשכים כרגיל (בכפוף להוראות ולתקנות הבריאות בארצם) וכי אין בכוונתם להפסיק כל פעילות, או לפחות לא בינתיים. הלחץ המשתמע מהמיילים האלה, הוא לא רק טבעי אלא גם מובן וברור.

מושיטות את היד

כגוף מדיה, מערכת לג'יט, גאה להיות חלק מהתעשייה ומסצנת היזמות, האדריכלות והעיצוב בארץ, וכן גאה מאוד בקהל הקוראים הנפלא שלנו, המורכב מאנשי מקצוע וחובבים. כגוף, שצריך להחליט מתי ואיך לשאת את הבשורה, אנחנו לא מקלות ראש בדברים ובהחלט חשות במלוא האחריות המוטלת עלינו.

זו בדיוק הנקודה, שבה אנחנו קוראת לכולם, יחד אתנו, לחזק ולהתחזק, לשנס מותניים, להושיט ידיים, להרים את הראש ולהסתכל קדימה. כמי שבאמת מאמינות בזה, נשמח, בימים כאלה, לבחון דרכים משותפות לקדם ולעזור למי מחברינו שיחפוץ בכך.

לא לפחד כלל

ולמה כל ההקדמה הארוכה? כי ממש השבוע, פרסם מרקוס פיירס, העורך הראשי של dezeen (ומי שלא הגיע בשבוע שעבר לארץ בשל ביקור מקדים באיטליה), ריאיון מאלף עם כוהנת הטרנדים, לי אדלקורט. "נגיף הקורונה יוביל למיתון בשיעור שלא חווינו בעבר" אמרה לו אדלקורט "אבל הוא יהיה כזה שבסופו של דבר, יאפשר לאנושות לאתחל את הערכים שלה".

המשפט הזה של אדלקורט מאוד מעניין ובעצם מעורר לא מעט מחשבות. איך מתוך כל הרע הזה יצא, בסופו של דבר, גם משהו טוב? אבל הגלגל, ככה מסתבר, ממשיך להסתובב תמיד, והמציאות בשפל תמיד מעוררת שאיפות וכוחות חדשים להגיע לפסגה.

האטה בצריכה

לפי אדלקורט, מגפת הנגיף, שהתפרצה בדצמבר האחרון בסין, כבר יוצרת האטה בצריכה ולצד זה, סביר מאוד שיהיו לה השלכות תרבותיות וכלכליות נרחבות מאוד. אנשים, כך לדבריה, ייסעו הרבה פחות ויצטרכו להתרגל לחיים עם פחות רכוש ביחס למה שאנחנו רגילים היום. כל זה, יקרה באפן טבעי, ככל שהנגיף ישבש את האספקה הגלובלית ואת רשתות התחבורה.

ואולי זה דווקא טוב

באותו יום בו עלה הריאיון עם אדלקורט, ראיינתי את העורך והאוצר (וגם החבר הקרוב) יובל סער. יובל, שעבר לגור תקופה בלונדון, נאלץ לוותר על הגעתו לארץ בשבת הקרובה בגלל הגבלות הבידוד החדשות המוטלות על הישראלים המגיעים מחו"ל על ידי משרד הבריאות. כך יצא, שפרויקט הביאנלה לעיצוב שייפתח בקרוב במוז"א ושעליו עבד בשנה וחצי האחרונות כאוצר ראשי, ייאלץ להגיע אל הישורת האחרונה ואל הפתיחה החגיגית בלעדיו. כששאלתי אותו איך זה מרגיש, התשובה שלו הייתה די מפתיעה. 

"ברור שזה מבאס" הוא אמר לי "וברור שהייתי רוצה להיות שם כשזה קורה. אבל אם אני לוקח רגע צעד אחורה ומסתכל על כל האירועים האלה כמכלול, אני מזהה בזה אפקט שמבהיר לי שהדברים נמשכים גם בלעדיי ושיש עליות וירידות ושזה בסדר גם להאט לרגע את הקצב ולהסתכל על דברים מבפנים ומבחוץ".

יש משהו בהפסקה הזו

כשאמרתי ליובל בשיחת הוואצאפ שזה בדיוק מה שקראתי באותו בקר שאמרה אדלקורט, אנחנו מפתחים קצת את הנושא והוא מוסיף ומסביר שיש משהו בהפסקה הבלתי יזומה של הקצב המטורף הזה של החיים, שמחייבת להתבונן פנימה באפן רציני ומעמיק הרבה יותר מאשר בסיטואציה רגילה. "פתאום אני מסתכל על מה אני עושה, איפה אני משקיע את הזמן, אחרי מה אני רודף, מה יותר ופחות חשוב, מה האיזון שנכון לי בין עבודה, משפחה, חברים ושלומות פיזית ונפשית. מהבחינה הזו, זו פריווילגיה עצומה לעשות רגע סטופ, בחסות נגיף הקורונה, ולחשוב מה אני עושה ומה אני רוצה לעשות".

מאושרים יותר?

בריאיון עם אדלקורט, היא ממשיכה וטוענת, שהמיתון ילמד אותנו איך להיות מאושרים עם פריטים פשוטים, עם גילוי מחדש של פריטים אהובים מפעם או עם קריאה של ספר ששכחנו. עם זה, הנגיף מראה לנו גם איך למיתון יכולות להיות גם תועלות סביבתיות. "אם מתבוננים על שמי סין, רואים בברור, איך הפסקה של חודשיים בייצור, פשוט ניקתה את האוויר ואפשרה לאנשים לנשום שוב. זוהי רק דוגמה לאפן שבו ההאטה שגורם הנגיף, עשויה לייצר סביבה טובה יותר".

בהמשך, התייחסה אדלקורט לביטולי האירועים הגדולים בעולם ואמרה שמארגני האירועים הציבוריים הגדולים צריכים לחשוב בחודשים הקרובים על דרכים חדשות לתקשר ולמסור את המידע. "למרבה הצער, באסון כזה אין תרופה מיידית. אבל נצטרך להרים את השברים ולהתחיל הכל מהתחלה ברגע שדברים יחזרו לשליטה".

תקשורת בשלט רחוק

בהקשר של מציאת הדרכים לתקשר, פורסם אתמול מאמר נוסף ב'דזין' שדיבר בדיוק על זה. לעת עתה, וככל שמגבלות ההתכנסות ילכו ויחריפו, נצטרך כולנו להפוך את הקושי להזדמנות על ידי כך שנמצא חלופות מקוונות ונהפוך את הפעילות שלנו ליותר ויותר ויראלית. זוהי בדיוק ההזדמנות שלכם, הקוראים שלנו, אנשי הסצנה והתעשייה, לבחון יחד אתנו דרכים יצירתיות לקדם ולהתקדם יחד איתנו ובאמצעותנו. 

באותו מאמר ב'דזין' נכתב גם, שאותה מידה בה בתי ספר ואוניברסיטאות עברו להיות 'חכמים' – כלומר כאלה המאפשרים לימוד מהבית, גם סטודיו של מעצבים ברחבי העולם מגלים עכשיו איך זה לעבוד כצוות בשלט רחוק, כל אחד מביתו. "החל מיום שני הקרוב, אנשי הסטודיו שלי יעבדו מהבית ונמשיך לבדוק את הדברים בהמשך בהתאם להתפתחויות" אמר המעצב רוס לאבגרוב. "הדבר החיובי שיוצא מהסיטואציה, זוהי ההזדמנות הנדירה לניסוי רציני של עבודה מרחוק ושל בדיקת היכולות המקסימליות של הכלים הדיגיטאליים המצויים ברשותנו לטובת פרודוקטיביות מרבית ותקשורת בזמנים בהם התנועה מוגבלת" אמרו במשרד עיצוב אחר.

יש תקווה

אז מה המסקנה בעצם? נראה, שמה שלא יהיה, אחרי כל רע יש גם טוב. אפילו ממש טוב. ושגם בתוך הפחות טוב – אפשר לראות הרבה נקודות אור. אנחנו כאן בכל אפן. ואם, בדרך כזו או אחרת, אנחנו יכולות לסייע למישהו – יותר מנשמח. הנה אנחנו מושיטות את היד באהבה. בהמון המון אהבה.