יזם העיצוב גיל רויטר ממליץ להסתכל בקנקן, להתמוגג מהפקות שער בועטות ולשים את היד על מהדורות האספנים שהופכות ליקרות המציאות
על VOGUE האיטלקי ורווח נקי: המלצת קריאה
אני לא פשיוניסטה. וגם לא מתיימר להיות כזה. מי שמכיר אותי, יודע שסקלת הצבעים שאני לובש, נעה בין כחול כהה לאפור כהה. ושחולצות משובצות זה הכי נועז שלי. אבל אני כן אוהב ומעריך אופנה. ואני שואב הרבה מאוד השראה מהתעוזה, הדרמטיות והצבעוניות של מותגי אופנה מובילים ומבוססים, כמו גם ממעצבים צעירים ובועטים. כמי שעוסק בעיצוב, אני מוצא קשר ישיר בין עולם האופנה לעולם עיצוב הבית. וכך, אני נהנה מאוד לבחון את האופן בו חיבורים לא קונבנציונאליים ואקספרימנטאליים של טקסטיל, צלליות ונפחים מעולם האופנה, יכולים לקרוא תיגר על עיצוב שמרני ופונקציונאלי, שאליו אנחנו מחויבים לעיתים תכופות בתכנון ובעיצוב פנים. במיוחד בישראל רווית הבז' והגרז'.
בנוסף לאוסף הספרים שלי, אני גם רוכש מהדורות מיוחדות של מגזיני עיצוב ואופנה. אלו הופכים במהרה לפריטי אספנים נחשקים ולהשקעה כלכלית ממש לא רעה. התחביב הלא מאוד אופנתי שלי, הוא לעבור על מדפי הספרייה ובזמן שאני עושה אבק, לקחת אתנחתא מהניקיון האובססיבי ולבדוק מה השווי העדכני של המגזינים שלי ב Ebay. לא שאני מתכוון למכור בקרוב. אבל תמיד טוב לדעת. פולני זה לגמרי אני.
מייד אין איטלי
מגזין ווג האיטלקי, נחשב לנועז ולמקורי מבין כל 23 המהדורות הבינלאומיות של חברת התקשורת האמריקנית 'קונדה נאסט'. כמה מהשערים וההפקות שהמגזין פרסם במהלך השנים, הפכו למבוקשים במיוחד בקרב אספנים וחובבי פרינט מושבעים. בניגוד למהדורה האמריקנית השמרנית ופופולארית יותר, מביע זה האיטלקי באופן נחרץ ובלתי מתחנף, עמדות פוליטיות. הוא מבקר את תעשיית האופנה ומתמודד לא פעם עם נושאים חדשותיים בוערים הקשורים לאיכות הסביבה, מלחמות, צרכנות, התמכרויות וחוסר שוויון חברתי. בעצם, מדובר בצעד בלתי שגרתי של המהדורה האיטלקית, שהשכילה להשתמש באופנה ובהפקות אופנה מקוריות ככלי לביטוי חברתי-כלכלי-פוליטי. זה בנוסף להיותה מנוע קריאטיבי ליצירת ויזואליה של פנטזיה בלתי ממומשת ואסקפיזם מחיי היומיום.
מי שהפכה את דפי המגזין למחולל תרבות אמיתי ומשפיע, הייתה העורכת המיתולוגית פרנקה סוזאני. היא כיהנה בתפקידה 28 שנה והלכה לעולמה בשנת 2016. סוזאני, נחשבה לאחת ממעורכות המגזינים המוערכות בעולם, שכן הייתה לה אג'נדה אמנותית חדשנית ולעיתים אף שערורייתית. היא קראה תיגר על התפישות המיושנות של תעשיית האופנה כקלת דעת ומיינסטרימית. "Fashion isn't really about clothes – It's about life" נהגה סוזאני לומר. שערים אייקונים והפקות אופנה מכוננות של המגזין האיטלקי, שנפרשו על פני דפים רבים, היו פרי של שיתוף פעולה יוצא דופן ופורה במיוחד בין העורכת לבין צלם האופנה האמריקני סטיבן מייזל.
עדיין לא מנויים לניוזלטר של לג'יט? זה בדיוק הזמן להקליק
ניתוחים פלסטיים וסרטי אימה
אחד מהגיליונות שנחשבים עד היום למדוברים ביותר ולפריט אספנות נדיר, הוא זה של חודש יולי 2005 Makeover Madness. מדובר בהפקה מצמררת ואבסורדית במיוחד, עם ביקורת נוקבת על פולחן הניתוחים הפלסטיים. ההפקה, צולמה בקליניקה פרטית בכיכובה של הסופר מודל דאז לינדה אוונג'ליסטה. לצדה, הופיעו דוגמניות מפורסמות נוספות. הסיטואציות הביזאריות, בהן צולמו הדוגמניות במיטב מחלצותיהן על שולחן הטיפולים ובעת הזרקת בוטוקס, הצליחה להשאיר חותם רב שנים על התופעה הפופולארית. בחיפוש האחרון שלי ב Ebay, המגזין נסחר היום בעלות של 325 פאונד. לא רע בהתחשב בעובדה שרכשתי אותו בזמנו ב 5 אירו. ממש נדל"ן של מגזינים.
העיסוק בגוף ובשיבוש האידיאל האופנתי הנשי של הצגת דוגמניות במידה אפס על שערי מגזינים, קיבל ביוני 2011 תקדים חיובי ורב משמעות. כזה שסחף אחריו את עולם האופנה כולו. על שער המגזין, הופיעו לראשונה שלוש דוגמניות למידות גדולות שהציגו פרופורציות בריאות ומקובלות יותר של מידה 42 ומעלה.
בין השערים וההפקות שהפכו לחשובים ומעוררי מחשבה היה גם הגיליון השחור, ה Black Issue, של חודש ספטמבר 2008. הגיליון, רלבנטי מאוד גם היום, במיוחד לאור מחאת ה Black Lives Matters. הוא הציג דוגמניות שחורות בלבד מתוך מטרה לקדם את מעמדן בתעשיית האופנה ולבטל את האפליה הנוגעת לצבע עורן. המגזינים, שעל השער שלהם כיכבו נעמי קמפבל, ג'ורדן דאן, ליאה קבדה וססלי לופז, נמכרו בארה"ב ובאנגליה תוך 72 שעות. גם מגזין זה נמכר כיום באלפי שקלים.
באוגוסט 2010 הועלתה הפקה מרשימה בשם The Latest Wave בעקבות דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, שנחשבת לאסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה. על השער, הופיעה הדוגמנית האמריקאית קריסטן מקמנאמי כציפור קורמורן מת. ההשראה הייתה בעלי חיים ימיים. ליוויתנים, דולפינים, דגים ועופות שנפגעו מהדליפה וגססו.
במהדורה עוצמתית ודרמטית במיוחד של חודש אפריל 2014 Cinematic, ששואבת השראה מסרטי אימה אלימים רווי תכנים גראפיים קשים, יצא המגזין במניפסט חברתי מכונן. המניפסט, הדגיש את החובה המוסרית האזרחית של כל אחד ואחת מאיתנו לעמוד לצד נשים שסובלות מאלימות מבן זוגן, לגנות את התופעה ולעקור אותה משורשי החברה.
עדיין לא רשומים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק
ממשיך דרכה
מי שקיבל את המושכות בינואר 2017 לערוך את המגזין ולהיכנס לנעליה הגדולות ונטולות הפחד של פרנקה סוזני, הוא עמנואלה פרנטי. בעברו, הוא היה עורך המהדורה האיטלקית של מגזין הגברים GQ. פרנטי, המשיך את המסורת האמנותית של קודמתו בתפקיד, תוך שהוא משלב בין עולם יצירתי ועשיר לבין נושאים רלבנטיים בתרבות העכשווית.
כבר בספטמבר 2017, הציג פרנטי על השער הנושא את הכותרת Bacio, נשיקה של ארבעה זוגות, ביניהם גם זוג גברים גאה ואמיתי, שאינם דוגמנים. לאחר מחלוקות רבות, איטליה הייתה המדינה האחרונה באיחוד האירופי שהעניקה הכרה משפטית ואזרחית לזוגות מאותו המין. השער היה סמל לניצחון על דעות חשוכות וקבלה של מיניות פלואידית ומגוונת במדינת המגף.
בחודש פברואר האחרון, רגע לפני שהייתי צריך להיכנס לבידוד ועוד חשבתי שיתקיים שבוע העיצוב באפריל, ביקרתי במילאנו. שם, פגשתי את חברתי הטובה מרב שגרה בעיר. מרב הפכה לבלדרית המגזינים שלי. וכך, בכל פעם שיוצאת מהדורה מיוחדת, אני מכניס אותה לכוננות ומבקש ממנה להתפקד בדוכן העיתונים הקרוב לביתה. אז רגע לפני משבר הקורונה, זכיתי לאסוף ממנה את אחד השערים של חודש ינואר 2020 (היא קנתה את כולם ונתנה לי לבחור). זו הפעם הראשונה שהמגזין הגלוסי החליף את ההפקות הנוצצות באיורים של שבעה אמנים מוכרים. השימוש בעולם האיור היה מתוך מטרה להיות ברי קיימא ולהפחית בהפקות הבזבזניות של המגזין, שפוגעות בכדור הארץ ודורשות משאבים רבים ולא תמיד נחוצים.
הפורמט האיורי חזר על עצמו גם בחודש יוני האחרון, שמוקדש לעולם החדש שילדים צריכים להתמודד איתו פוסט קורונה. .פרנטי ביקש משמונה ילדים בגילאים 2-10 לאייר את השער שמהדהד את קולקציית פרה-סתיו 2020 של חברת האופנה שאנל.
כתבות קשורות בתחום
בלי מילים
כשפרנטי העלה באינסטגרם שלו את השער הלבן ונטול הדימוי של גיליון חודש אפריל 2020, הייתי חסר מילים. לא קורה לי הרבה, אני מודה. הלוח החלק ומלא המשמעות, שהגיב למשבר וירוס הקורונה ולאסון הלאומי שפקד את איטליה, הצליח לרגש אותי. הוא ביטא בצורה מושלמת את הלך הרוח של התקופה האחרונה. תקופה שלגמרי תיחקק בדפי ההיסטוריה. זו הפעם הראשונה מאז נוסד המגזין בשנת 1964, שהשער נותר עירום מדימויים. הצבע הלבן, כפי שפרנטי הסביר, מסמל לידה מחדש ודף ריק שיש על כולנו למלא בסיפור חדש שעומד להתחיל.
המגזין היכה גלים והפך מיידית לפריט אספנים מבוקש. וניחשתם נכון, מרב ציידה את עצמה במסכה, כפפות והמון סטייל, עטה על דוכן העיתונים ורכשה מגזין אחד לה ומגזין אחד לי. אני באמת רק מחכה לרגע שהקורונה תהיה מאחורינו ונוכל כבר להיפגש!!! חייב להתחנף ולפרגן לה בארוחה שווה על ההקרבה שהיא עושה עבורי…
אני ממליץ בחום להעביר את הזמן הפנוי בצפייה בנטפליקס בסרט Franca: Chaos and Creation. מדובר בסרט דוקומנטרי ואינטימי במיוחד על חייה ופועלה של האישה העוצמתית והחריפה ומערכת היחסים עם בנה פרנצ'סקו קרוציני, שגם ביים את הסרט.
אולי יעניין אותך גם...
