הכניסה מותרת מגיל 18 ומעלה: סיור פרטי במנהרות מועדון ה'פוסיקט'

המטרה המקורית היתה לכתוב על תהליך העיצוב מחדש של מועדון ה'פוסיקט'. המועדון השנוי במחלוקת נסגר לאחרונה, ובימים אלה משנה את פניו, בדרך להפיכתו לבית לעשייה חברתית. אז כמו כתבת רצינית עשיתי תחקיר, קבעתי פגישה, והגעתי עם לפטופ. עד כאן, התאמה מלאה בין הציפיות למציאות. ואז נכנסתי בשערי מועדון ה'פוסיקט' ומצאתי את עצמי בהרצאה בנושא נשים בזנות בישראל שהעבירה עו"ד ניצן כהנא, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות,  לתלמידי מכינה. מאותו הרגע ועד שדרכתי מחוץ למועדון, שום דבר לא היה כפי שהוא נראה בהתחלה.

סטטיסטיקה של זנות

הנה כמה נתונים: על פי הסקר הלאומי על תופעת הזנות, 14,000 עוסקות ועוסקים בזנות במדינת ישראל. 95 אחוזים מהם נשים, 5 אחוזים גברים, טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. 3,000 מתוכם קטינים. 5.5 הוא מספר הלקוחות הממוצע ביום רגיל. 

מתברר שהרבה מהנתונים מוטים, היות והראיונות עם נשים בזנות נעשו בנוכחות הסרסור שלהן, שהעמיד את נוכחותו כתנאי לקיום הריאיון. בואו נגיד שנוכחות מעסיק בריאיון, על אחת כמה וכמה כשהוא סרסור, עשויה להטות את התוצאות בקצת יותר מאשר "טעות סטטיסטית". ועדיין, גם מול הסרסור שלהן, 76 אחוזים מהמרואיינות ענו כי הן היו מעוניינות לצאת ממעגל הזנות, באם היתה להן אפשרות.

כשיזמי חברת JTLV רכשו את השטח עליו ניצב מועדון ה'פוסיקט' והחליטו להפסיק את פעילותו, קרה דבר מפתיע. חלק מהנשים שהועסקו במועדון, תבעו את היזמים על פגיעה במקור ההכנסה שלהן. אבל למה זה מפתיע בעצם? מי מאיתנו לא היה מתקומם אם היו סוגרים לו יום בהיר אחד את מקום העבודה? היזמים החליטו בתגובה לתמוך באותן נשים, ולממן עבור המעוניינות הסבה מקצועית. אז יש לנו בסיפור יזמי נדל"ן, שמתכננים לבנות מגדלי יוקרה על קו החוף של תל אביב, שסוגרים מועדון חשפנות שפועל בשטח האתר, ותומכים ביציאת המועסקות במקום ממעגל הזנות. ואלו רבותיי חומרים לסיפור מעולה. 

לרקוד עם דמעות בעיניים

חזרה לביקור שלי. יקיר שגב, היזם החברתי שלקח על עצמו את פרויקט 'קמות מההריסות' ("איך נהיים יזם חברתי? קודם כל צריך שלא יהיה לך מקצוע, וצריך ללמוד באוניברסיטה משהו, שלא יהיה מה לעשות אתו". אני רושמת לפניי), שואל אם ארצה את הסיור המלא או החלקי. זה מייד שם אותי בפוזיציה של מבקרת במוזיאון או רוכשת פוטנציאלית של פנינה נדל"נית. אני כמובן בוחרת בסיור המלא, ובעוד טוויסט בעלילה, מקבלת אוזניות ונעזבת לנפשי על מרפסת המועדון, מול הים.

באוזניות קול נשי נעים מציע לי להתחבר לים ולרחש הגלים, אני מתפתה ומתמסרת. זה יעלה לי ביוקר. כמו האדס אל השאול, הקול מפתה אותי ומושך אותי בעדינות מטה מטה לממלכה שלו. הסיור במנהרות ה'פוסיקט' עדיין לא פתוח לציבור, ואני קיבלתי הצצה ראשונה. זה נשמע כמו מכבסת מילים כשמדובר במועדון חשפנות, ובאמת במהלך הסיור 'התכבדתי' והצצתי דרך חורי הצצה למופע פרטי מדומיין, שכבר לא מתרחש. הסיור העמיד אותי מאחורי דלתות מראה, רגע לפני העלייה למופע שלי. אחר כך, הוא העלה אותי במדרגות לולייניות אל מאחורי הקלעים, והושיב אותי מול מראה בחדר האיפור של הפרפורמריות.

הקול הוביל אותי דרך חדרי ה VIP, והבר העליון. שמעתי מוזיקה מרקידה, ועם כוס משקה ביד, ירדתי במדרגות מפותלות לחדר המנהל הנוצץ. שם הוסבר לי בנועם, שאם אי פעם חלמתי לעלות על במה, זה המקום להתחיל בו. אחרי הפגישה המשכתי לחדרי התבודדות מעופשים, שכמו במוזיאון שעווה, הזמן עצר בהם מלכת, גם הריח.

במנהרת הזמן

אם כבר עצרנו את הזמן בואו נחזור 44 שנים אחורה. המבנה העגול, שכבר שנים נחשב לפיל לבן באחד הלוקיישנים האטרקטיביים על חוף הים של תל אביב, נחנך ב 1975, כסניף של כלבו שלום. המבנה, שתוכנן על ידי האדריכל יעקב רכטר ז"ל, כלל שני מפלסים נוספים של מסעדות וחנויות, ואת בית קולנוע 'שחף'. בכיכר כולה פעלו סך הכל כ 200 בתי עסק.

לקראת סוף שנות השבעים, השתלטו על הכיכר גורמים פליליים. הסניף של כלבו שלום נסגר, ובקומות התחתונות החלו לפעול בתי-הימורים. ב 1982 נפתח במבנה 'מועדון הקולוסיאום' המיתולוגי. הוא הביא אמנם כדורי דיסקו מנצנצים ואמנים מחו"ל, ובשנותיו הטובות נהרו אליו בליינים מכל הארץ, אבל הכיכר עצמה נותרה נטושה.

בסמוך לסגירתו בסוף שנות ה 90, נסגר גם בית הקולנוע, ועריית תל אביב הפסיקה את ההתקשרות עם חברת התחזוקה של הכיכר. שלמה להט אפילו צוטט כאומר שהיה מעדיף, שטיל סקאד יהרוס את הכיכר.

טיפ טיפה אירופה

בשנת 2012 נפתח במבנה העגול מועדון החשפנות ה'פוסיקט', על ידי איש העסקים קובי מזרחי. מזרחי הבטיח שואו ארוטי ברמה אירופאית. מופע קברט, שימשוך זוגות לבילוי משותף. בפועל, המקום באמת עבד עם רישיון של עסק קברט, אבל חמש שנים מאוחר יותר נשלל הרישיון ונגד מזרחי נפתח תיק בחשד למתן שירותי מין. התיק נסגר מחוסר ראיות.

JTLV הוקמה ב 2013, במטרה ליזום פרויקט נדל"ן, הכולל את הריסת כיכר אתרים ובניית מגדלים במקומה. אנשי העסקים, שעומדים בראש השותפות, חברו לאדריכל הבריטי נורמן פוסטר, שיחד עם אדריכל אבנר ישר יצרו תכנית למגדלי מגורים, מלונאות ומסחר. כחלק מהתוכנית, יבוטל המפלס המוגבה משדרות בן-גוריון, ומפלס הכביש יעלה לגובה השדרה. חשיפת התוכנית הובילה למחאה ציבורית, בעקבותיה הוגשו עתירות, ונקבע כי היו פגמים באישורה. בסופו של תהליך, אושרו 25 קומות ושימוש מגורים של עד 70 אחוזים. חברת JTLV החליטה, שלא לחדש את חוזה השכירות של מזרחי, ומועדון ה'פוסיקט' נסגר בתחילת השנה. ככה הגענו עד הלום.

כמו באגדות

"בשנים הקרובות המקום יוקדש לפעילות חברתית. זה יהיה מרכז חינוכי, שקבוצות יעברו בו סיורים וסדנאות, ויקבלו תוכן בנושא שינוי חברתי. זה יהיה גם בית לעשייה חברתית. עמותות וארגונים ייפגשו פה לטובת הכשרות ושיתופי פעולה. יפעל כאן בית מדרש חברתי, בו ינסו לפצח אתגרים חברתיים בנושאים שונים. הקומה למטה תוקדש להכשרות של אוכלוסיות בסיכון. מטבח לימודי יעניק לתלמידים תעודת שף, ובכיתת המחשבים ילמדו תכנות. עכשיו יש לנו במטבח קורס לילדי עובדים זרים ובכיתת המחשבים קבוצת נשים לומדת לבנות אתרי אינטרנט". והנה אני מתחילה להבין איך 'נהיים' יזם חברתי. מדובר בתמהיל מדויק של ניצוץ בעיניים, כריזמה, ומשנה חברתית סדורה. ובכל אלו יחד טמונה הסיבה בגינה בעלי JTLV לא יכלו לסרב לשגב, כשפנה אליהם עם הרעיון.

איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?

"מבחינה עיצובית ותכנונית יש פה כמה אתגרים. אנחנו רוצים לאפשר לארגונים לעבוד פה, ובמקביל להביא קבוצות לסייר וללמוד. אנחנו רוצים להכניס אור ואופטימיות, אבל לא לאבד לגמרי את הסיפור. איך מנכיחים את העבר ובו בזמן מייצרים חלל מזמין ונעים לעשייה? יש גם את מגבלת הזמן והתקציב. השיפוץ צריך להיות חכם וצנוע, על מנת שיהיה מהיר, זול ואפקטיבי. אנחנו לא ניכנס להשקעות משוגעות. כדי לא לעצור את הפעילות, השיפוץ יעשה בחלקים", ממשיך שגב.

הבורדל של גולדה מאיר

למשימה המאתגרת גויסה המעצבת רקל שוורץ, מנכ"ל ובעלים של סטודיו 'Seviva' בבוסטון, שבעצם גייסה את עצמה. "יום אחד היא הופיעה פה ואמרה שהיא רוצה לעצב את המקום", מספר שגב. בכלל, הוא מוצף בתמיכה ותגובות חמות, שמפתיעות אותו בעוצמה שלהן. כמי שכבר היה מעורב בלא מעט יוזמות חברתיות בעבר, הוא לא זוכר שפגש מעורבות רחבה ועמוקה כל כך קודם. זו למשל הסיבה, שאני יושבת בתוך חלל בעל אופי בורדלי, מוקפת וילונות כהים, קירות מחופים מראות ושיש שחור. אבל על המראה מאחוריי תלוי ציור צבעוני של גולדה מאיר. "זו תרומה!", מסביר לי שגב, משועשע מחוסר האוריינטציה שלי.

אין יותר מה להסתיר

המקום פועל כרגע באופן חלקי ובמרץ ייסגר לשיפוצים. "האתגר המשמעותי ביותר, שעומד בפניי בפרויקט הזה, הוא להבין איך לצמוח מתוך זיכרון, תוך מתן מענה לצרכים המרחביים של התכנית החדשה", משתפת שוורץ שמגיעה לביקורים תכופים בארץ.

"כדי להנכיח את העבר, נקטתי בכמה גישות שונות. שימוש מחודש בעמודי הריקוד לצורך תליית אמונות או סימון הרצפה היכן שהיו הקירות, העמודים, הבר ורכיבים מבניים משמעותיים אחרים. אני תמיד מתרגשת מפרויקטים של שימוש חוזר, אדפטיבי, שמפיח חיים חדשים בחלל קיים. המשימה בפרויקט הזה משכה אותי במיוחד, ואני אסירת תודה להיות חלק ממנו. יש כאן הזדמנות להראות את הכוח של עיצוב להיות בעל השפעה מיטיבה על החיים".

'Seviva', שם הסטודיו שבחרה לעצמה שוורץ, מגיע לא במקרה מהשפה העברית. שוורץ מאמינה שהמילה 'סביבה', מצליחה לתפוס את הדואליות ההכרחית בין התחשבות בעבר, לבין החזון לעתיד. הדואליות הזו מעסיקה אותה בכל עבודותיה. לכן לא מפתיע שהצעד המשמעותי ביותר בעיניה בדרך להפיכתו של המבנה למרחב חיובי, הוא הסרת הוילונות האטומים שמקיפים אותו. השקיפות החדשה תייצר חיבור בין המבנה לסביבה, ותיתן תוקף למצב החדש: אין יותר מה להסתיר. "מועדון החשפנות חסם לחלוטין את כל החלונות, ולא אפשר חדירת אור או נוף לים. העיצוב החדש יפתח את כל החלונות, יכניס אור טבעי, אוויר ויופי".   

נסגור שזו רק ההתחלה

בעוד שלוש-ארבע שנים, התוכניות הנדל"ניות יבשילו, והמבנה ייהרס כליל. "אני חושב שאם נעשה עבודה טובה בשנים שנהיה פה, נוכל לקבל שטח אחר ולהמשיך את הפעילות".  

הסיור שעברתי פלט אותי בחזרה לכיכר אתרים, אחרת. הכיכר היתה שטופת שמש, הים כחול מושלם, אבל הכל היה נראה כמו תפאורה של סרט, שמסתירה אמת מטרידה. ירדתי לחוף להסדיר נשימה. כרגע המקום נמצא בהרצה. במרץ הוא ייסגר לשיפוצים, עד הפתיחה הרשמית במאי 2020. לסיור עוד יתווסף חלק שידבר על התקומה. לכל אחד מגיעה הזדמנות נוספת. שגב מבטיח שיהיה לו סוף אופטימי.