פחות מחודש לנעילת התערוכה: ריאיון עם מלכת הנשף יערה קידר

כשדלתות מוזיאון העיצוב בחולון נפתחו והמבקרים הראשונים הגיעו ל'נשף', התערוכה החדשה באוצרות יערה קידר, מעבר לקולות ההתפעלות וההשתאות שנשמעו מכל עבר, היו גם לא מעט אנשים שלחשו לעומדים לידם כי זה מסוג התערוכות שבשבילן נוסעים לחו"ל. היו גם כאלה שלא התביישו להזכיר שזה מרגיש כמו ה'מט גאלה' במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ודבר אחד אנחנו יכולים לומר לכם בוודאות – אף אחד מהם לא הגזים.

תערוכת 'הנשף' שתינעל בשבוע הבא בחולון מרהיבה, קסומה, עוצרת נשימה ומעוררת השראה. יש בארץ הקטנטונת שלנו פרויקטים רבים מתחומי יצירה שונים והם טובים, יפים, מרתקים אבל הפרויקט הזה הוא ברמה בינלאומית, עוצמתי, חשוב ובעיקר משהו שלעולם לא תשכחו.

זה הזמן לטוס לחולון

"זאת התערוכה המושקעת והיקרה ביותר שהיתה לנו" פותח דני וייס מנכ"ל המדיטק את מסיבת העיתונאים, "ההחלטה להתחיל לעבוד עליה התקבלה בזמן הקורונה ולא ידענו מתי היא תוכל להיות מוצגת ולמרות זאת, המשאבים שהושקעו בה, הקריאייטיב, הכישרון, התקציב, כולם חסרי תקדים" הוא אומר. האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, מיה דבש, מגיבה דווקא למי שמוכן לטוס לחו"ל בשביל התערוכה הזו ואומרת "שאנשים יתחילו לטוס לחולון במקום לחו"ל, זה יותר קרוב."

התערוכה 'הנשף', מתפרשת על פני כל חללי המוזיאון ומציעה חוויה חלומית ומלאת פנטזיה, שמחברת בין ההיסטוריה המערבית של שמלות הנשף, לבין עיצוביהם של יוצרים ישראלים מובילים בתחום לאורך השנים. התפאורה שסביב השמלות המוצגות היא ככל הנראה זו שתשלים את החוויה ותהפוך אותה לבלתי נשכחת עבורכם, עם סאונד ייחודי שיצרו במיוחד עבורה איציק כהן מג'אנגל סאונד, תאורה מדויקת בעיצוב עמיר ברנר, ניהול אמנותי וקריאייטיב שאין מילים לתארו של שמואל בן שלום, ועוד פרטים רבים ויפים שתגלו כשתגיעו לנשף.

על כל אלה ניצחה באצילות מלכת הנשף. זו שהגתה את הרעיון, הביאה אותו למוזיאון העיצוב בחולון, חקרה כל רעיון ואספה כל פרט, האוצרת והיסטוריונית האופנה יערה קידר. "גם ניסים לוקחים קצת זמן" היא מצטטת את הפיה הטובה מתוך הסרט סינדרלה בהתרגשות, רגע לפני פתיחת דלתות התערוכה, "וזה באמת נס." היא אומרת, "כשיצאנו לדרך עם התערוכה, לפני 3 שנים, לא מעט פעמים שאלו אותי למה דווקא אופנה ואסקפיזם, למה אסקפיזם חשוב? אבל אז הגיעה שנת 2020, ומשם כבר לא היה צריך להסביר. לצערי כמובן, אבל לפחות, נדמה לי שעכשיו, התערוכה הזו מגיעה בתזמון נכון. לאורך ההיסטוריה, אחרי משברים, מלחמות, מגיפות – כמעט תמיד הגיע הצורך לשכוח את מה שהיה, לחגוג את מה שאפשר, ובעיקר להסתכל אל העתיד." מהמקום שבו אנחנו עומדים כעת, נראה כי קידר ממש צפתה את שעתיד לבוא.

סינדרלה אמיתית

"התערוכה ״הנשף״ מוקדשת לכוח של אופנה לקחת אותנו לעולמות אחרים, למסעות בזמן, לחלום לרגע קצר על מקום שבו הכל אפשרי, ולו ללילה אחד. היא כאן כדי לשאול שאלות, וגם להאיר זרקור על האופנה שפועמת כאן בישראל." מסבירה קידר ומשאירה אותנו ממש ללא מילים אחרי המסע שלנו בתערוכה. כשאנחנו מנסים למצוא אותן כדי להסביר לה את ההתרגשות, היא בעצמה לא מצליחה להפסיק לחייך ואומרת שהיא מתרגשת כל כך להגיע לרגע הזה ולשמוע את זה.

כמות התודות היא אינסופית ותוכלו לראותה במלואה בחללי התערוכה השונים אך קידר כן מציינת שני עמודי תווך חשובים. "ויקטור בלאיש, המעצב האמנותי, הקוסם כמו שקוראים לו כאן במסדרונות – הלוחש לבובות, הפסיכולוג של הבדים והפסל של החלומות. ושמואל בן שלום, המנהל הקריאטיבי שעיצב את כל חללי התערוכה תוך מחשבה על חוויה בלתי נשכחת. הדיאלוג בינינו נולד בניו יורק, והחזון, היצירתיות והדמיון שלך הפכו 'לנשף', דף נייר ושברי מחשבות הפכו למציאות מוחשית ואמיתית."

"יש משהו בעבודה על תערוכה שהוא מאוד בודד" היא מספרת, "החלק הראשון והמרכזי של האוצרות, של המחקר, של המחשבות הוא לבד בחדר. אין לך כל כך אינדיקציה למה קורה ואם את מדמיינת או הוזה, ואז כשנכנסים עוד אנשים לתהליך הם כאילו נכנסים לתוך הקפסולה הזו וזה יצא עוד יותר קפסולה בגלל תקופת הקורונה. אנחנו יכולנו להמשיך לעבוד אבל אף אחד לא ידע מה אנחנו עושים ואז פתאום מגיע הרגע הזה שזה הופך להיות של כולם ואמיתי וזה מרגש ממש" אומרת קידר ושוב ההתרגשות מציפה אותה.

למי את הכי מחכה שייכנס לתערוכה?

"למשפחה שלי והילד שלי. המשפחה היתה צריכה להיות רחוקה ממני בתקופה הזו במיוחד בחודשים האחרונים, הם פשוט לא ראו אותי."

מה היית מצפה שיקרה לאנשים כשהם נכנסים?

"יש כאן הזמנה למסע, והתערוכה בנויה כמו מסע, לחוויה שמאפשרת לך באמת להתנתק לכמה זמן שתרצי מהעולם בחוץ ולהתמסר לזה ממש ואני חושבת שיש כאן שילוב של הדברים שהם חשובים לי, מעבר ליופי ולאסתטיקה ולאופנה, יש רגש ויש גם הזדמנות ללמוד. אני בהכשרתי היסטוריונית של אופנה ואני מכניסה את זה לתוך הסיפור אבל דרך העיניים שלי, לתוך הנשף."

כשיוצרים חושפים את היצירה שלהם והיא מורכבת, זה תמיד מעניין לשמוע איזה חלק הם הכי אוהבים בה, למה הם הכי מתחברים. במקרה של קידר ו'הנשף', לא הצלחנו לבחור בעצמנו ולכן לחלוטין הבנו אותה כשגם היא לא הצליחה "זה קשה, אני חייבת להגיד שחשבתי שיהיו לי פייבוריטים אבל אני כל פעם נכנסת ורואה איך כל חדר יש לו את הסיפור שלו, את העולם שלו, הקינוחים, הנעליים, שמלת הסיבים האופטיים, המסדרון, הפינה של שחר אבנט, באמת אין לי. זה נוצר כחוויה כוללת, אפילו כשאנחנו יושבות פה על מדרגות הכניסה לנשף ואני מסתכלת על הלוגו באנימציה כאן, זה כל מה שרציתי."

זה מסע שאתם רוצים לצאת אליו

מסע התערוכה מחולק לחמישה חלקים. חלל הכניסה של המוזיאון מציג שחזור של דגמי השמלות והגזרות הכי פופולאריים ומשמעותיים בכל תקופה ותקופה, החל מהמאה ה-18 ועד לשנות ה-80 של המאה העשרים, שנוצרו כולם בבד כותנה גולמי במיוחד לתערוכה, על ידי מוני מדניק, מעצב ומרצה בכיר בשנקר. בדרך לגלריה העליונה מוצגים מסכים בהם מוצגת סצנת הנשף מתוך הסרט 'הברדלס' 1963, סרט מופתי של לוקינו ויסקונטי,  המספר את סיפורה של משפחת אצולה סיציליאנית ושיאו בסצנת נשף בלתי נשכחת.

הגלריה העליונה מציגה את 'הנשף המודרני – קוטור ישראלי' ומעניקה הצצה לתעשיית אופנת הערב בישראל. אלמנטים מתוך הדגמים האייקוניים שהוצגו בגלריה התחתונה זוכים כאן לפרשנות עכשווית בשמלות של המעצבים המובילים בישראל. אלון ליבנה עם שמלות שנלבשו על ידי ליידי גאגא וקייטי פרי, שמלת המטבעות של שי שלום שנתפרה מ-15 אלף מטבעות גרוש רקומים בעבודת יד, שמלות הטול הצבעוניות של שחר אבנט, שמלת הכלה של נינט טייב בעיצוב ויקטור בלאיש וגדי אלימלך.

משם תמשיכו לחדר החשוך בו מוצגת שמלת סיבים אופטיים של עידית ברק בה תוכלו לבהות דקות ארוכות מבלי לשים לב לזמן ומיד אחריה, חלל המסדרון המעגלי שמציג את גלגוליה התרבותיים השונים של נעל סינדרלה, על ביטוייה הנשיים והגבריים באמצעות מודלים שהודפסו במדפסת תלת ממד והוצבו על ציר זמן, כדי לאפשר להציג היסטוריה של דמיון: כיצד 'נראתה' נעל סינדרלה בעיני רוחם של ילדים ומבוגרים בתקופות שונות – מהמאה התשיעית בסין ועד למחשבות על סינדרלות עתידניות.

החלל האחרון הוא של מעבדת העיצוב ובו מוגשת 'המנה האחרונה' במסע התערוכה, 'חדר הקצפת והכובען המטורף' בו התמקדו בקינוחים המוגשים בדרך כלל בסוף הנשף. החדר מפגיש בין עבודותיהם של הכובען מאור צבר ושל הקונדיטור אלון שבו, שעוצבו במיוחד עבור התערוכה. חמישה עשר כובעי קינוחים שעוצבו בהשראת קינוחים אהובים ונוסטלגיים לצד תצוגת פסלים של עשרים ושלושה מגדלים המורכבים מכ-6,500 מקרונים, מאה עשרים ושתיים עוגות חתונה, עוגות קומות ועוגיות אישיות, שפוסלו בעבודת יד מ-500 קילו של סוכר, אבקת שקדים, וגם מלט וקלקר.

קו ישראל-ניו יורק

יערה קידר היא אוצרת, מרצה והיסטוריונית אופנה, בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בעיצוב אופנה בשנקר, תואר שני מ NYU באוצרות ומחקר אופנה ודוקטורנטית במחלקה ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. היא אצרה את התערוכה "ז׳ה טם, רונית אלקבץ" במוזיאון העיצוב חולון, שהוכתרה על ידי הוואניטי פייר לאחת מ-15 התערוכות החשובות בעולם ב-2018, התמחתה במכון התלבושות של המטרופוליטן וכיום מרצה במוסדות תרבות שונים בישראל וארה״ב. לפני שנה וחצי חזרה לארץ עם משפחתה לאחר שמונה שנים בניו יורק, רגע לפני ובלי שום קשר למגפה שפרצה בעולם.

"כשהתחלתי לעבוד על התערוכה עוד חייתי בניו יורק, זה היה קצת אחרי רונית אלקבץ אבל הרעיון עוד הסתובב לי בראש כמה שנים קודם" היא מספרת, "יצאתי לעבודה לפני שלוש שנים, לא ידעתי איפה זה יהיה וההחלטה לחזור היתה בתחילת 2020, לפני כל הבלאגן. התערוכה היתה אמורה להיפתח לפני קצת יותר משנה, אבל נדחתה כמו הרבה דברים אחרים."

התגעגעת לארץ אחרי שמונה שנים בניו יורק?

"מאוד, תמיד. אני חושבת שמהרגע שנסעתי התגעגעתי וגם כל הזמן הייתי על הקו, תמיד עשיתי פרויקטים במקביל כאן, אם זה תערוכות והרצאות שאני עושה, כל הזמן הייתי בין לבין. עשיתי תואר שני והתמחות שנתיים במטרופוליטן ובאיזשהו שלב החיים על המזוודות נהיו לי מאוד מאוד קשים ונורא התגעגעתי למשפחה שלי. המחשבה היתה שנחזור לארץ ואני אהיה על הקו פשוט לכיוון ההפוך, אני אסע לניו יורק, אבל אז הגענו לכאן וזהו. בשנה הזו התחלתי את הדוקטורט שלי בתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית ואת הנשף."

ועכשיו את מתגעגעת לשם?

"מאוד! כל הזמן. עוד לא הספקתי לחזור, מהרגע שכן אפשר היה לטוס הייתי כבר פה כל כולי. הכי אני מתגעגעת למטרופוליטן, לחברים, למשפחה, לחברים שהפכו להיות משפחה ולעיר, לחיים בה."

איך החיים שלך השתנו בתקופה הזו?

"זה עשה לי טוב, באמת יכולתי להיות יותר ממוקדת, לרכז את האנרגיות שלי במקום אחד. לנצל את הזמן הזה כדי לחלום עוד, החזרה עשתה לי טוב, אני בגעגועים אבל שמחה שאני כאן."

ווילונות שיודעים לרגש

תוך כדי שיחה, קידר נקראת לגלריה העליונה כדי לקבל כמה החלטות אוצרותיות חשובות בנוגע לטקסטים שמוצגים ליד כל שמלת נשף ושמביא אותנו לחלל הכניסה העליון שבתערוכות אחרות נותר פעמים רבות ללא התייחסות. הפעם, הוא חלק מהמסע.

"זו לא התגשמות חלום, זה התגשמות חלומות ברבים, כי מעצם זה שמיה דבש האוצרת הראשית של המוזיאון אפשרה לתערוכה הזו להתפרש על כל החללים ושאין פה אף חלל שלא נלקח בחשבון, אפילו איפה שאנחנו יושבות עכשיו, בפביליון בכניסה לגלריה העליונה, אין פה פרט שלא נלקח בחשבון בעיצוב של התערוכה. הספסל שאנחנו יושבות עליו, הווילונות בכל המוזיאון, שדרך אגב ניתנו בחסות של Orgon, מהרגע שהם נתלו משהו קרה לסאונד, משהו קרה לאינטימיות."

כשתתהלכו בין חללי התערוכה תבינו. הווילונות המדוברים עוטפים את הקירות ומייצרים חלוקה בין חללים, כשאפילו רגע הכניסה לגלריה העליונה ירגיש לכם כאילו שאתם על בימת תיאטרון. המוזיקה שמתנגנת בכל מקום ומלווה גם את הריאיון עם קידר, תצלול איתכם אל מחוזות הדמיון שלכם ותראה לכם את החלומות של כל מי שידו היתה ביצירת התערוכה הזו. "הטלפון לא מפסיק לצלצל, אנשים לא מפסיקים לרכוש כרטיסים" מבשרת לנו דבש, האוצרת הראשית של המוזיאון, בעודנו יושבות בפביליון. "מיה איזה כיף לנו" אומרת לה קידר בחזרה בהתמוגגות.

עכשיו כשאת כאן, את חושבת שיש דברים שאפשר להגיד ולעשות בניו יורק שפה אי אפשר?

"אני חושבת שהתפקיד או המקום של אופנה במוזיאונים ובתרבות באופן כללי הוא יותר מובן מאליו בניו יורק מאשר כאן. כשאני התחלתי לעשות כאן תערוכות והרצאות הרבה פעמים אמרו לי 'למי זה ידבר?' 'איך יבואו אנשים?' 'את מי זה יעניין?' אבל אנשים מצביעים ברגליים. בניו יורק המקום הזה הוא הרבה יותר ברור ומובהק. תערוכה כמו שהיתה של רונית אלקבץ והתערוכה הזו אולי נתנו את המוחשיות לזה שיש מקום  לאופנה בתוך המוזיאון, שאופנה זה מקום שאפשר ללמוד ממנו על תרבות ועל חברה והיסטוריה ומגדר, הכל פתוח משם, מבחינתי לפחות."

אם היו נשפים היום, מה היית לובשת?

"מה שאני לובשת הערב" היא צוחקת ומתייחסת לערב הפתיחה של התערוכה, "אני לובשת שמלה מוזהבת, הרבה זמן לא לבשתי שום דבר מפונפן כזה ונראה לי שהערב הזה הוא גם הזדמנות להיות קצת בפנטזיה."

את עובדת על פרויקטים נוספים כרגע?

"אני עובדת על הדוקטורט שלי, על הרצאות חדשות ובראש יש איזה נבט של רעיון לתערוכה אבל זה מאוד ראשוני."

כך נראה עתיד האופנה

איך הגעת לשילוב של אופנה והיסטוריה?

"למדתי עיצוב אופנה בשנקר ועבדתי כמעצבת כמה שנים, ואז הרגשתי שהלב שלי נמצא במקום שהוא רוצה להבין את התפקיד ואת המשמעות של אופנה בחיים שלנו, לא ידעתי שאני אלך לאוצרות אבל ידעתי שאני במקום שרוצה לחקור. כשהתחלתי לכתוב היה לי בלוג ואז נהייתי עיתונאית במעריב ואני זוכרת שמה שהיה חסר לי זה ה'לגעת', העולם של העיצוב אופנה אפשר לי לגעת בבדים ולהרגיש את זה בתלת ממד, לחוות את זה והכתיבה היתה רק כתיבה וחיפשתי את העולם שבאמצע. כשמצאתי את האוצרות פתאום שני העולמות נפגשו ואמרתי אוקיי, זה הדבר, זה מה שרציתי לעשות."

תוכלי לספר לי על שני אנשים מעניינים שאת עוקבת אחריהם וממליצה לנו גם?

"תמרה יובל ג'ונס היא המנטורית שלי כבר המון שנים, מאז שהיא היתה ראש החוג לאופנה בשנקר והעשייה שלה אז והיום היא מופלאה מבחינתי, מרגשת, מלמדת, היא עומדת להוציא ספר אז מבחינתי היא אחת הנשים החשובות ואני מוסיפה גם את איילה רז, היא לימדה אותי בשנקר ומאז שמרנו על קשר. היא גם היסטוריונית של אופנה, כתבה את הספר 'חליפות העתים'. אלה שתי נשים שהחלק שלהן בחיים מקצועיים שלי מאוד מהותי ומכונן."

כהיסטוריונית את עוסקת רבות בעבר של עולם האופנה, לאן את חושבת שהוא הולך בעתיד?

"אני חושבת שהוא הולך למקום חכם יותר, טכנולוגיה תסייע לייצור חכם יותר, לצריכה יעילה יותר. אני מקווה שזה ייתן את האותות של זה בקרוב כי שינוי צריך לקרות. וגם שאפשר יהיה להנות יותר מאיטיות מאשר ממהירות. אני חושבת שיש הרבה מאוד חלקים בעולם האופנה שמתייחסים עכשיו לטכנולוגיה חכמה של הגנה מפני בקטריות, הגנה על הגוף, לשם לדעתי זה הולך."

יש לך המלצת צפייה לתת לנו?

"הסדרה דאון טאון אבי זו סדרה שאני תמיד שמחה להתחיל אותה מחדש, את כל העונות. זו סדרה מדהימה גם ברמת התסריט והבימוי, גם דיוק היסטורי בתלבושות שתמיד משמח אותי, אפילו שלא בהכרח זה תמיד מה שאני מחפשת, אבל אני ממליצה עליה מאוד, בכל זמן."

מתי ידעת שיקראו לתערוכה הנשף?

"מההתחלה. אני בדרך כלל קודם נותנת שם לתערוכה ומשם ממשיכה, ככה אני עובדת."

את מי את מזמינה לנשף?

"את כולם. אני חושבת שהיא כל כך מלאה ושלמה מבחינתי ומגוונת ומרובדת שאני חושבת ומקווה שכמעט כולם ימצאו משהו להנות ממנו בתערוכה הזאת."

ואנחנו מצטרפים לקידר, לכו לראות, להרגיש, לשמוע ובעיקר להתרגש. בין אם אופנה תמיד היתה חלק מהחיים שלכם, לבין אם מעולם לא חשבתם שתוכלו להתחבר אליה. זה יהיה מקום מצוין להתחיל את הרומן הזה.

נעילה 8/1

להזמנת כרטיסים >>