שבוע העיצוב ירושלים משקף את הדחף האנושי לקום ממשברים ולקוות לטוב

כשאני שואלת את אוצרות 'שבוע העיצוב ירושלים' מתי ואיך הן בחרו את נושא השנה 'התיבה', הן די מפתיעות בתשובה. "למרות ששבוע העיצוב מתקיים למשך שבוע בלבד, הוא למעשה פרויקט שנתי, וככזה אנחנו מתחילות לעבוד עליו כבר בסופו של שבוע העיצוב הקודם" אומרות האוצרות דנה בן שלום וסוניה אוליטסקי. "כך גם השנה, התכנסנו מיד עם נעילתו של שבוע העיצוב 'שקר וכזב', שהתקיים ביוני 2023, כדי לחשוב ולהגות את התמה של שבוע העיצוב 2024.

"הנושא הראשון שהעלנו היה 'מבול'. לא ידענו אז כמה נבואי ושחור הנושא הזה עתיד להיות. המקור לרעיון נבע בכלל מתוך איזו תחושה כללית של הצפה – שיטפון של אינפורמציה, עומס רגשי קולקטיבי ופרטי, עודפות, צרכנות מופרעת וריבוי של דעות. לצד זה, ליוו אותנו גם מחשבות קונקרטיות על משבר האקלים, עתות חירום ברמה העולמית ובכלל הידיעה שכבר הפכה רווחת שהנה אנחנו עומדים להכחד ועכשיו, כשהשלמנו עם העובדה הזאת, אפשר להתחיל לחשוב כיצד נתכונן לרגע, או מה אפשר לעשות כדי למנוע ממנו להגיע".

'שבוע העיצוב ירושלים' ייפתח מחר, יום חמישי לפנות ערב, ויימשך עד ה 26.9. עשרות תערוכות עיצוב, מיצבים, מיצגים ואירועים יתקיימו בבית הנסן ובמוסדות תרבות ברחבי העיר במהלך שבוע העיצוב. "השנה לראשונה, שבוע העיצוב יוצא מגבולות בית הנסן ומשיק סדרת אירועים ופעילויות שבהם סיורים ייחודיים, סדנאות, אירועים לילדים ולמשפחות, מפגשים עם מעצבים ויוצרות, ואירועי מוזיקה. דווקא המצב ותחושת הסולידריות הניעו אותנו להתגייס ולרתום את נכסי התרבות הירושלמים ואת האנשים הנפלאים שמניעים אותם לטובת מאמץ קולקטיבי לשימור ולהנגשת תרבות בעת הקשה הזו" אומרות בן שלום ואוליטנסקי. 

ואכן, האוטובוס האדום של עיריית ירושלים יעמוד לרשות האורחים וידלג בין האירועים השונים ומוסדות התרבות המשתתפים, שבהם: הספרייה הלאומית, מוזיאון ישראל, המוזיאון לאמנות האסלאם, המזקקה, ה״דוג׳ו״, המפעל, הצוללת הצהובה, תיאטרון הקרון, גלריית המקלט, ביתא מרכז לאמנות ועיצוב, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, סטודיו משלך, מוזיאון על התפר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, מרכז לאמנות ומחקר מעמותה ועוד. 

הנושא האקטואלי כל כך קיבל תפנית אחרי ה 7.10?

"בהחלט. היה לנו ברור שהזווית חייבת להשתנות. ככה למעשה החלטנו להפנות את נקודת המבט מעיסוק במבול עצמו לעיסוק בנקודת המבט מהתיבה המטלטלת אל עבר האופק".

איך סיפור התיבה מתקשר לאירועים שכולנו חווים כבר כמעט שנה שלמה? 

"הסיפור עוסק בכיליון. אבל לצד זה, במידה רבה גם ביצירה, בפעולות עיצוב ומלאכה הנושאות באחריות האנושית לאסוף ולשמר ובפעולה שמצילה וגם מפיחה תקווה. מלאכת העיצוב מציעה מגוון של מיומנויות להתמודדות ותגובה בזמן אמת, לפתרון בעיות מורכבות, להצלה ושימור החיים. בכל עת, ובפרט בעתות משבר, עבודת העיצוב נוגעת לא רק בתוצרים יישומיים, אלא גם ביצירה של נקודות מבט חדשות, תיווך ושימור של ידע תרבותי ורוחני".

אתן מקשרות את שבוע העיצוב באופן ישיר למה שקורה במדינה או שרק באופן מטפורי?

"השבוע הזה היה ונשאר אירוע עיצוב מלא פעילות וחדוות יצירה. הוא פחות פסטיבלי מבשנים קודמות והעבודות השנה מורכבות ומעמיקות בנושאים שבהם הן מתעסקות. בשנה לא פשוטה זו, אנחנו שמות דגש מיוחד על האופן שבו שדה העיצוב יכול להשפיע, לסייע ולתמוך במציאות איתה אנו נאלצים להתמודד כחברה. המעצבות והמעצבים המשתתפים השנה לא חוששים להכניס את עצמם למקומות קשים בכדי להחזיר אלינו את הטוב. בין אם מדובר בפרויקטים העוסקים באופן ישיר בעיצוב למצבי קיצון, דרך עבודות העוסקות בהלך הרוח העכשווי ועד עבודות המציעות כלים להתמודדות ולחוסן רגשי".

איך הגיבו המעצבים לנושא? 

"היום, דווקא בעיצומו של מבול, שבוע העיצוב מפנה את מבטו אל התקווה. המעצבים המשתתפים מתרכזים בעשייה ומעשי יצירה הנוגעים ביסודות שאיתם נרצה לבנות את העתיד, עת יִיבשו המים".

מי המשתתפים ומה הם מציגים בעצם?

"מעל 100 יוצרות ויוצרים, מוסדות תרבות שותפים ומוסדות אקדמיים לעיצוב ואמנות מרחבי הארץ. כל אלה יציגו כ 85 עבודות עיצוב שנוצרו ונערכו מחדש בזמן מלחמה, בעת אובדן, בעין סערה, ורבות מהן נשענות על חומרים מקומיים. מאות תשובות העונות בדרכן על השאלה מהי תיבה? כיצד היא משמרת? על מה היא שומרת? לאן היא שטה? איך נראית תקווה, וממה היא עשויה". 

בהקשר הזה, איך בניתן את תמהיל המציגים?

"תהליך העבודה על שבוע העיצוב מתחיל בכתיבה ופרסום של קול קורא ליוצרות ויוצרים להגיב לתמה השנתית הנבחרת. כשאנחנו בוחרות את ההצעות שימשיכו איתנו להגשמה, חשוב לנו קודם כל שיהיו איכותיות, רלוונטיות לנושא ובעלות הקשר ברור לעולם העיצוב. מעבר לכך, אנחנו מקפידות לוודא שיש איזון מגדרי, וכחלק מהאג׳נדה שלנו אנחנו בוחרות מציגים ומציגות מגוונים, גם מבחינת תחומי העיסוק וגם מבחינת הוותק שלהם בעולם העיצוב. לכן תמיד תמצאו בשבוע העיצוב, מציגים זה לצד זה, מעצבים ותיקים, מרצים ופרופסורים, יוצרים צעירים וסטודנטים ללא היררכיה. מעבר לכך, אנחנו מגייסות מידי שנה גם אוצרים צעירים לתערוכות נושאיות ויוצרים שאנחנו בוחרות על סמך הפעילות האקטואלית שלהם בתחום בשנה שחלפה שאיתם אנחנו מפתחות עבודות מיצב גדולות סביב התמה השנתית".

באיזה אופן התיבה מעסיקה אמנים ומה היחס בין עבודות קיימות שמצאתן לבין עבודות שנוצרו במיוחד?

"כמעט ואין עבודות קיימות שאנחנו מוצאות והן מוצגות כפי שהן בשבוע העיצוב. מרבית העבודות הן עבודות חדשות שעוברות תהליך של מספר חודשים שבו אנחנו מקיימות עם היוצרים דיאלוג לדיוק ופיתוח הרעיון. את התוצרים המוגמרים אנחנו רואות למעשה רק במהלך ההקמות, כשבועיים ולפעמים שבוע בלבד לפני הפתיחה. 

"סיפור התיבה הוא אולי הטקסט הכי גרפי במקרא, יש בו המון אלמנטים חזותיים מובהקים שהפכו עם השנים לסמלים לאומיים, חברתיים ופוליטיים, גם ברמה בינלאומית. התיבה, המבול, זוגות החיות, הקשת וכמובן היונה, שגורים במערך הסמלים איתם אנחנו מתקשרים כחברה. לכן, ברגע שהתחלנו להסתכל סביב, ואיתנו גם היוצרות והיוצרים, גילינו שהתיבה נמצאת בכל מקום. מאימוג׳יז בווצאפ, דרך מוצרי מזון ועד ליישומי דפוס לאומיים כמו שטרות ובולים. הסמלים הללו מוטמעים גם כמילים ודימויים בספרות ובשירה, בקולנוע ובטלוויזיה ובמרחב הציבורי. גם הציווי לבניית התיבה המקראית, אליו התייחסנו כאל הוראות הרכבה קדומות, העסיקו את היוצרים השנה ולא במקרה, במיוחד בהקשרים של עיצוב למצבי קיצון. קיבלנו גם המון הצעות לאוספים מגוונים וטייקים על איסוף, אירכוב וקיטלוג בהקשר של שימור שהיוו עניין עבור היוצרים וגם עבורנו – מחשבות על מה נכניס לתיבה ומה נשאיר מאחור וכמובן המון מחשבות על עקירה ונדודים".

תארו בקצרה 2-3 עבודות מרתקות שמייצגות יפה את נושא התערוכה אבל מתקשרות גם עם מה שקורה בארץ בימינו.

"השנה אנחנו מארחים את חנות הפופ-אפ הביקורתית של המותג Con אותו מפעיל המעצב והיזם ניל כהן. במהלך השנה האחרונה הוא השיק פרויקט מחווה יחד עם מסעדת 'האחים' לטובת ישובי העוטף. החנות 'שלם שלום' נוצרה במיוחד עבור ״התיבה״ ומציעה ציוד מלא לקראת המבול הבא עלינו לרעה, וכן אביזרים למקרה של הגירה או הפלגה מענגת לטובת הימלטות קלה מהמציאות. מחומרי ניקוי ועד לפריטי אופנה שנוצרו במהדורות מוגבלות ומסמנים בשנינות רבה את המתח שבין צרכנות הישרדותית לחיי מותרות ברוח התקופה הנוכחית בישראל. כל רווחי החנות יתרמו לפעילות העוסקת בשיקום החברה הישראלית בעקבות המלחמה.

"במסגרת תערוכת ספרים 'מראה מקום', בשיתוף רע – בית מלאכה לצילום', יוצג הספר הטרי ״ניר עוז – פרחי גאולה ואבל״ שיצא לאור זה עתה. אלון בוטבול ועדן סבח, בוגרים טריים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ויוצרי הספר, העבירו את שנת הלימודים האחרונה שלהם בין המילואים לספסל האקדמיה. במסגרת אחד הקורסים, הם הבינו שהתמונות מניר עוז שנחרטו בראשיהם חייבות להפוך לספר. הניגוד בין החי והמלבלב לבין השקט והריק בקיבוץ הניעו את השניים לפעול וליצור מעין ״מגדיר״ שמטרתו לשמר מעט מן הקיבוץ שעתיד להיהרס ולהיבנות מחדש. במובן הזה הם פעלו כסוכני שימור של תרבות, נרטיב חברתי וזכרון. 

"התערוכה, המתפרשת על שתי הגלריות הראשיות של בית הנסן, נקראת 'גאות ושפל', והעבודות המוצגות בה נוצרו ברובן תוך כדי המלחמה וכתגובה להלך הרוח הקולקטיבי והפרטי שנע כבר שנה בין ייאוש ותקווה. 'דגלים עגילים', סדרת עבודות של הצורפת רקפת כנען, נולדה במסגרת 'יומן עגילים', פרויקט אינסטגרם מתמשך. לצידה, מוצגת עבודה אינטראקטיבית המבוססת על צמד פוסטרים עכשוויים של קולקטיב הסטריט-ארט החיפאי BROKEN FINGAZ ו-Unga שתלויים ברחובות הארץ והעולם ממש בימים אלה. העבודה, המביעה במדויק את התנודה שבין תקווה לייאוש בימים אלה, התעדכנה לכבוד שבוע העיצוב לכדי גלויות מבויילות ותציע למבקרים לשלוח אגרות שלום לקרובים ורחוקים. קבוצה נוספת של מעצבים ויוצרים שהתאגדה בתקופת המלחמה יצרה פנזין אקטואלי בשם 'פריסת שלום' והפיצה אותו ברחבי הארץ עד איזורי התכנסות החיילים בעוטף. חברי הקבוצה יפעילו את מערכת הפנזין כל השבוע ויזמינו יוצרים בפרט ואנשים בכלל להתערב ולהשתתף ביצירת גליון עיתון יומי אקטואלי שיופץ בבית הנסן וברחבי העיר. 

"אי אפשר שלא להזכיר גם את פרויקט 'השדכן' שמחבר בין מעצבים ואמנים למוזיקאים ואנשי סאונד הפועלים בעיר ירושלים. אלו ייצרו יחד תיבות תהודה של פסקול תקופתי. במסגרת הפרויקט תוצג העבודה 'הדים' המבקשת להשמיע את הצלילים שייצר יגב בוכשטב ז״ל, שנקטעו בברוטאליות בשבי חמאס. יגב נחטף ב-7 באוקטובר מביתו שבקיבוץ נירים ולאחר כמה חודשים מת בשבי". 

האם היו מחשבות שניות לגבי קיום שבוע העיצוב ומה תפקידו של שבוע כזה, אם בכלל, בתוך הקשר כללי כל כך כאוטי?

"אנחנו מאוד מאוד גאות במהדורה השנה, על אף הכאוס וחוסר הוודאות שהורגשו היטב גם בתהליך העבודה על האירוע. יכולנו לנקוט בכל מיני עמדות אל מול המצב אבל בחרנו לשים את הזרקור על המבט קדימה. ככה יצרנו אקלים פורה של יוצרים ויוצרות שאפשר יצירה בתנאי סביבה ומצב רוח מאתגרים, סוערים ועצובים – מקלט זמני שבו אפשר ורצוי לפעול, מקום ששומר על משמעות של תרבות ויצירה שהיא אוויר לנשימה לכל כך הרבה מאיתנו, על אף שבעתות משבר כל מה שאינו דחוף מאבד משמעות. עצם היצירה, בסיפור המקראי כמו גם היום, הוא דחף אנושי לפעול בעת חירום. כל אחת ואחד מאיתנו הרגיש השנה את הדחף הזה, אולי מכיוון שכל פעולה היא התנגדות לחוסר האונים אל מול עוצמת ההרס והאובדן.

"קיווינו שכשנגיע לרגע הזה המציאות כבר תהיה אחרת. שנוכל לדבר על הטראומה במבט לאחור ולהתחיל להשתקם. שהחטופים יחזרו לחיק המשפחות, העקורים לביתם והחיילים חזרה לגבולות בטוחים. לצערנו, אנחנו עדיין במוד המתנה כואבת, ממשיכים להילחם על ערך החיים, ומחפשים מהיכן לשאוב תקווה".

ניהול כללי בית הנסן: חבר רן וולף.
עד: 26.9
כל הפרטים: כאן.