פאולה נבונה ללג'יט: "החלום שלי זה לעצב מלון בתל אביב"

מיד בתחילת השיחה עם פאולה נבונה עולה נושא שקרוב מאוד לליבה של מעצבת העל האיטלקייה והמאוד מוערכת. "כשאנחנו חושבות על עיצוב, יש לנו המון ציפיות לתעוזה, עניין וצבע. ואז, אנחנו מגיעות ל Salone del Mobile ולשבוע העיצוב של מילאנו ומגלות שהרוב נראה חום-אפרפר".

נבונה, שכמו תמיד לבושה גם הפעם בצבעוניות נועזת כששערה והתכשיט העצום שעל צווארה בולטים בכחול חזק, צבע אותו נזכיר בהמשך, מסכימה לגמרי. "חום-אפרפר" היא אומרת "או לכל היותר גוני אגוז" היא מוסיפה בחיוך.

"אני כאן כי אני רוצה לעשות את מה שהאחרים עושים אבל באופן שונה" היא מסבירה. "האחרים, משחקים על מינונים מאוד עדינים של שונות האחד מהשני, מה שלי מאוד קשה לקבל. אני חושבת שאנחנו מפספסים הרבה במחשבה על מה שאנחנו רוצים היום ומה אנחנו רוצים להיות מחר. האם אנחנו רוצים להיות בדיוק אותו דבר? לא נראה לי. יש כמובן דיונים על עניינים גדולים כמו קיימות, אבל שום דבר לא באמת יכול לתרגם את השינוי הזה אל תוך המוצר הסופי בצורה שתהיה חשובה ומשמעותית מספיק. זה הסיפור בעצם. אתן צודקות. הכל מאוד משעמם".

פאולה נבונה היא הכל חוץ ממשעמם. הפגישה איתה מתקיימת בסטודיו OTTO שבראשו היא עומדת ושאותו הקימה בשנת 2000. לפני 12 שנה, הסטודיו עבר לרובע טורטונה במילאנו, מיקום מרכזי ונוח במיוחד בזמן שבוע העיצוב. "אומרים לי שאנחנו בכתובת הזאת כבר 12 שנה אבל לי זה נראה כמו שלוש שנים" היא צוחקת. "12 שנה הם חיים שלמים. אפשר בזמן הזה לעשות המון ילדים ולמלא אוטובוס שלם" היא מוסיפה בהומור האופייני לה.

בזמן שאנחנו נפגשות, נבונה מציגה גם בתערוכה המסחרית Salone del Mobile וגם בשבוע העיצוב לא מעט פריטים חדשים. "עוד מאותו דבר" לדבריה. למרות שאת הרעש הגדול עשתה חברת התאורה Lodes עם גופי תאורה של נבונה, רון ארד ואחרים, סטודיו OTTO, בראשותה של נבונה, הציג גם ריהוט גן עבור MIDJ ו EXTETA, ספה חדשה לחברת BAXTER, שיתוף פעולה לרגל 20 שנה לספת Ghost של Gervasoni, שיתוף פעולה לייצור כלי אוכל עם Ethimo ועוד ועוד ועוד.

ברבים מהעיצובים הקיימים והחדשים של נבונה קשה לפספס את הכחול החזק אליו הא חוזרת שוב ושוב עד שהפך מזוהה איתה. בתחקיר קטן שעשינו, הסתבר שהיא אוהבת גוונים קרים של שמיים וים ובעיקר גוונים של הים התיכון שמזכירים את שורשי היצירה שלה ושל אנשי הסטודיו ושגורמים להם להרגיש כאילו הם קצת בחופש לאורך השנה כולה. 

כדי לסבר קצת את האוזן, סטודיו OTTO הרב תחומי עושה כמעט הכל, מאדריכלות דרך עיצוב פנים ועד עיצוב מוצר, גרפיקה, סטיילינג ודקורציה. מתחילת המילניום הוא חולש על שיתופי פעולה ומגוון רחב מאוד של לקוחות ופרויקטים בכל העולם. כאדריכלית, מעצבת פנים, מעצבת מוצר ומנהלת אמנותית, הגישה של נבונה ישירה, מלאת חזון, אקלקטית ומלאת תשוקה לטעמים ולצבעים כשהיא משלבת בווירטואוזיות בין מזרח ומערב על הטעמים, הסגנונות, העושר והמסורת של שניהם.

כשהיא נשאלת מה היא עושה כדי לברוח מהבנאלי והמשעמם, נבונה מסבירה שהפעילות במשרד שלה נחלקת לשניים. "יש כמובן את החלק שעוסק בעיצוב מוצר שבו אנחנו עובדים על עיצוב מוצרים שמיועדים לייצור. במקרה הזה, צריכה להיות לנו משמעת מסוימת שנתפסת בעיניי כנורמלית לחלוטין. אבל הטריק שלנו, הוא לנסות לקחת מהחברה שמולה אנחנו עובדים את הטוב ביותר ושם, בשוליים הצרים שעומדים לרשותנו, לנסות לשפר אותה עוד יותר. החלק השני של המשרד, עובד על מיצבים ועיצובי פנים, לרוב מאוד יוקרתיים".

עם כל ההצלחה שאת משמרת לאורך שנים, נראה שאת כנראה עושה משהו נכון

"כל יום קורה משהו חדש ומאתגר. גם כשאנחנו עובדים, אנחנו שומרים על אחוז קטן של כיף כמו למשל כשפרויקט מסתיים, אנחנו גם יודעים לצאת לבלות ולכייף. כשיש לנו פרויקט גדול וחשוב, כמו נניח מלון גדול, לשתי הקבוצות, האדריכלים והמעצבים, יש הזדמנות לעבוד יחד. המעצבים יכולים לעצב את הריהוט עבור המבנה והאדריכלים עושים את שלהם. יש לנו יופי של קשרים ואנרגיה טובה בין הצוותים".

זה בטח עושה אותך גאה

"נכון. מאוד קל ונעים לעבוד אצלנו. אנשים שמגיעים אלינו לא רוצים לעזוב. אני לא יודעת למה אבל הם נשארים לנצח".

ממה שאת אומרת, נראה שכולם מדברים הרבה ועושים מעט. איך הסטודיו שלך חושב או נערך לעתיד?

"נכון. כולם מדברים על מחזור למשל ואף אחד לא באמת ממחזר. אנחנו אוהבים לעשות שימוש חוזר בחלק מהפרויקטים שלנו. הנה, ממש עכשיו בשבוע העיצוב, אנחנו מארחים בשטח התצוגה שלנו את All'Origine, חברה איטלקית שמתמחה באיתור, איסוף, אוצרות ועריכה של פריטים ייחודיים מהמאה שעברה. הם מציגים 5,000 פריטים שרובם נאספו במרכז אירופה כך שהם לא מייצרים שום דבר חדש מה שמאוד נחמד.

"גם הסטודיו שלנו עוסק בפרויקטים מסוימים במחזור ושמירה על הקיים. בשנה שעברה למשל, עשינו פרויקט גדול מאוד ללקוח פרטי. זה לא קורה הרבה אבל כשזה קורה מדובר בלקוחות מאוד מיוחדים. האנשים האלה קנו טירה וחווה בטוסקנה. בנינו בית עצום ומכיוון שהם כבר קנו בלי סוף רהיטים יוקרתיים לא באמת היה לי מה למכור להם. אז מה שעשינו בעצם, יחד עם בעלת הבית, זה לצאת למסעות קניות בהם אספנו פריטים עתיקים מן המוכן מהגלריות היוקרתיות ביותר באירופה לצד ג'אנק שפשוט מצאנו ברחוב. בסופו של דבר, עשיתי את הפרויקט העצום הזה, בשטח 3,600 מ"ר, ללא יצור בכלל. את הכל קנינו מהמוכן".

אתם עובדים המון במזרח. זה ממש מעניין

"נכון. אני חושבת שהיינו רוצים להמשיך לעבוד אפילו יותר באסיה. רק בשנת 2023 עשינו 11 פרויקטים באסיה מה שמאוד שימח אותנו. עשינו שם הרבה עיצוב פנים למסעדות וחנויות אופנה למשל. בעצם עשינו כמה פרויקטים בסינגפור ועכשיו יש לנו חמישה פרויקטים בקואלה למפור. אני מרגישה שהאנרגיה נמצאת שם ולכן אנחנו מנסים להגיע לשם ככל שאנחנו יכולים".

מה את חושבת שיש במזרח שחסר במערב?

"אנרגיה, חזון, תזמון – הם עושים פרויקטים כמו שעון: מתחילים, עושים ומסיימים וחוזר חלילה. פה זה כמו סכיזופרניה. יש לנו למשל פרויקט יפהפה בפורטוגל. מלון עם גינה גדולה שממוקם בעיר עתיקה. אבל התחלנו לפני שלוש שנים. הם כל כך איטיים. תמיד יש איזשהו צידוק בירוקרטי שגורם לעיכובים. אז הייתה לנו פגישה איתם בדיוק לפני שבוע העיצוב במילאנו שבה הם הכריזו על עוד ארבעה חודשים של עיכוב. יוצא שהתחלנו לפני שלוש שנים וכבר יש לנו שנה של עיכוב. ממש נמאס לי מזה. אני רוצה לעשות דברים אחרים. אני מתחילה להשתעמם מהעבודה של עצמי כי כמה אפשר להתעסק עם זה. עובדים ועובדים ואז צריך לחכות ולחכות.

"באסיה, לעומת זה, אנחנו מתחילים פרויקט ואם הם אוהבים – הם אוהבים ואם לא אז משנים ואז מתחילים, עושים ומסיימים. כל הלך המחשבה שונה. פה, הכל בלתי אפשרי. מתקבל מצב שאפשר להשקיע איקס אחוזים של אנרגיה על העבודה עצמה ועוד חמישים אחוז של אנרגיה על בירוקרטיה. זו בהחלט עבודה נחמדה שאנחנו אוהבים לעשות אבל זו לא דת, בחייכם, אתם לא אוהבים – אל תעשו. זו לא מחלה שאם לא תיקחו את האספירין תמותו. בכל מקרה זה סיפור מסובך. אז אנחנו במצב סכיזופרני שבו מצד אחד, במזרח רצים כמו משוגעים וכאן, במערב, ישנוניים כמו משוגעים".

עם כל כך הרבה פרויקטים בקנה מידה שונים בכל העולם, יש כאלה שאת נקשרת אליהם במיוחד?

"כשאני מסיימת פרויקט, אני נוטה לשכוח ממנו. יש תהליך של היפרדות לטובת הפניית האנרגיה למקום אחר. אני תמיד מסתכלת על הדבר החדש והשונה שאני רוצה לעשות לטובת המחר ועל פרויקטים חדשים כמו עכשיו שאנחנו נמצאים במסע ומתן על כמה כאלה. האנרגיה תמיד מופנית לאופן שבו נארוז את הקונספט של הדבר הבא. ואז, כשאנחנו מקבלים את העבודה, זה מה שאני אוהבת, כי אנחנו עובדים עליו בצורה מאוד אינטנסיבית. ואז צריך לבנות את זה. לבנות באסיה זה טוב. לבנות כאן פחות".

אז מה צופן לנו העתיד בעצם?

"אני לא באמת יודעת. הייתי מצפה מהדור החדש שייתן לנו פתרונות טובים".

רגע לפני סוף הפגישה, כשהעוזר של נבונה מסמן שתם הזמן, אנחנו שואלות אותה איזה פרויקט היא הייתה רוצה לעשות שעדיין לא עשתה והיא לא מפסיקה להפתיע. 

"מלון נחמד ומרווח בתל אביב. אולי תוכלו לסדר לי משהו?".