מייסד nendo מסתכל קדימה ואומר: "בא לי לעשות טעויות טיפשיות"

את המעצב היפני המוביל בעולם Oki Sato, המייסד והבעלים של סטודיו nendo, אנחנו פוגשות במתחם התצוגה החדש של המעצבת Paola Lenti במילאנו. שם, הוצגו Hana-arashi – קולקציית ריהוט החוץ שיצרו יחד וכן Whispers of Nature – התצוגה העיקרית של 'ננדו' בשבוע העיצוב השנה שהיא למעשה קולקציה יוצאת דופן שמקור ההשראה לה דווקא בתקופת הרגיעה שהביאה איתה הקורונה. 

הקריירה שלך בעצם התחילה כאן במילאנו.

"נכון. 'ננדו' נוסדה בזמן שביקרתי פה ב 2002, כך שזה כבר 22 שנה שאני חוזר לכאן. וואו, אני מזדקן. הייתי סטודנט אז. ראיתי כאן את כל העיצובים המגוונים ואת הרוח החופשית שלהם ולמרות שלמדתי אדריכלות, החלטתי שלא אתמקד רק בה, אלא שאני רוצה לעצב דברים שונים כמו עיצוב גרפי, עיצוב מוצר, רהיטים ועיצוב פנים. זו גם הסיבה שקראתי לסטודיו 'ננדו' שפירושו, מידול חופשי שמאפשר שינויים בצבע, צורה וקנה מידה.

"בשנה שאחרי, ב 2003, הצגנו ב SaloneSatelite ובשנה שאחריה, הצגנו את תערוכת fur:nature שהורכבה מרהיטים שעוצבו בהשראת הטבע. אז כבר התחלתי לפגוש אנשים כמו ג'ורג'יו קפליני (לחברת Cappellini) ומדלנה דה פדובה (לחברת De Padova) שפתחו דלתות עבורי וככה התחילה הקריירה שלי בעצם".

זה מדהים. מזל של מתחילים

"כן. מאחר ולא היה לי כסף בזמנו ולא יכולתי לשלוח את הפריטים שהצגתי למילאנו, סחבתי את הכל איתי. כשירדתי עם כל זה מהמטוס, לא יכולתי להיכנס עם הכל למונית כי הכבודה שלי הייתה גדולה מדי, אז הייתי צריך לנסוע הלוך וחזור כמה פעמים לשדה התעופה. בנוסף, גם עצרו אותי במכס כדי שאפתח את הקופסאות ואסביר מה יש לי שם. כשאמרתי להם שזה כיסא, הם אמרו שזה לא נראה כמו כיסא. ניסיתי לשכנע אותם וככה בעצם עשיתי את תצוגת התכלית הראשונה שלי מול פקידי המכס בשדה התעופה מלפנזה".

Rainy, Later Bloomy, מיצב של ננדו שהוצג בחנות הכלבו Le Bon Marche בפריז, 2020:

את סטודיו 'ננדו' למדנו להכיר מהפריטים הפשוטים לכאורה ומעוררי ההתפעלות שהוא מעצב מאז הקמתו. סאטו, העומד בראשו, נחשב כבר תקופה ארוכה לאחד המעצבים המשפיעים בעולם והוכתר לא פעם למעצב השנה. לארץ הוא הגיע לפני כשמונה שנים עם תערוכת רטרוספקטיבה בינלאומית שהושקה במוזיאון העיצוב חולון. היום, מונה הסטודיו קרוב ל 60 איש והוא מעצב הכל, החל מפריטי לבוש, דרך חפצים שימושיים או דקורטיביים ועד רהיטים, תערוכות ובתי מגורים. בקראט, ביזצה, בופי, בומביי ספייר, קסאמנייה, דריאדה, גלאס איטליה, קרטל, לאסביט, מורוסו, פומה, שיסיידו, סטארבקס ואחרים, הם רק חלק מהלקוחות שמולם עבד הסטודיו במהלך השנים.

יש אנשים מלאומים שונים בצוות שלך?

"בזמן הקורונה, הרבה אנשים שאינם יפנים עזבו את יפן וחזרו למדינות שלהם. עכשיו הם מתחילים לחזור. הקורונה השפיעה מאוד על הסטודיו. לי, באופן אישי, זו הייתה תקופה מאוד מעניינת כי עד אז לא הפסקתי לרוץ ממקום למקום ולהיות מעורב באינספור פרויקטים עד שכבר הייתי מותש. ובתקופת הקורונה, לעומת זה, היה לי קצת זמן להאט ולחשוב על הדברים. בעצם, הודות לקורונה, אני יכול עכשיו להתחיל שוב לרוץ. אני לא יודע אם אני אמור להגיד את זה, אבל הרגשתי שבזמן הקורונה כל האנשים בעולם כולו עשו ודאגו לאותם דברים כך שמבחינתי נוצר חיבור גלובלי. זה אמנם היה משהו שלילי שלא צריך היה לקרות, אבל הרגשתי שכולנו באותה סירה ושזו חוויה מאוד מעניינת".

בעצם בתקופה הזו נוצרה התערוכה שאנחנו רואים כאן

"Whispers of Nature, נוצרה כתוצאה מהרגעים האלה שיכולתי לשבת בסטודיו ולשקף לעצמי את מה שעשיתי במשך עשרים ומשהו שנים. בזמן הזה הבנתי, ש'טבע' היא מילת מפתח חשובה עבור ננדו. העיסוק בטבע הוא נושא שנמצא בשורשי העיצוב של הסטודיו והוא נושא מרכזי באסתטיקה של היופי היפני וכך, כתולדה מניסויים שעשינו בסטודיו, ולא מתוך עבודה מוזמנת, נוצר הרעיון לחמש קולקציות שמקור ההשראה להן בטבע".

גם שיתוף הפעולה בין nendo והמותג Paola Lenti אינו מקרי. בדומה ל'ננדו', גם בפאולה לנטי נצמדים לאג'נדה סביבתית, מכבדים ערכי מורשת ומגלמים בפריטי העיצוב אסתטיקה תמציתית ומאוזנת שנרקמת מניגודים משלימים: בין עבר והווה ובין מסורות של קראפט וטכנולוגיה מתקדמת. כך, השיקו יחד בשבוע העיצוב של מילאנו קולקציה משותפת שעיצבו יחד תחת השם Hana-arashi – סופת פרחים.

איך נוצר שיתוף הפעולה עם פאולה לנטי ואיך הוא יצא כל כך צבעוני, מה שפחות אופייני לך?

"פאולה הראתה לי שאריות צבעוניות של בד רשת שנשארו מקולקציית רהיטי גן קודמות שלה ושאלה אם אוכל לעשות עם זה משהו. אמרתי שכן ותחלנו לחקור את הבד. הבנו שהוא עשוי מפוליפרופילן כך שכשחיממנו אותו הוא נמס כמו חתיכת גבינה וכשהוא התקרר שוב הוא נהיה מאוד נוקשה. המשכנו לעשות ניסויים שונים כמו חימום במיקרו, הרתחה, המסה וטיגון כדי להגיע למשהו חצי נוקשה שהוא בין הבד המקורי לבין פלסטיק. לבסוף, השתמשנו בטכניקת חימום בלחץ שהפכה את הבד לחומר בעל מרקם וצפיפות שהתאימו לנו".

כך התקבלה קולקציה צבעונית מאוד שכמו שחררה את סאטו מהמונוכרומטיות אליה היה רגיל במשך שני עשורים. הקולקציה, שעשויה כולה מאה אחוז חומר ממוחזר, כוללת שולחנות, פופים, גופי תאורה, שרפרף וכורסא.

בנקודה הזו, אנחנו חייבות לספר לסאטו עד כמה אנחנו אוהבות את האיורים שלו. מאז ומתמיד, כל עיצוב שלו, בין אם מדובר באטבי נייר או במבנה אדריכלי, מתחיל באיורים פשוטים לכאורה אבל מאוד חכמים ולרב גם מתובלים בקורטוב של הומור. בראיונות שנתן למדיה שונים, אמר לא פעם, שמה שחשוב בכל עיצוב זה קודם כל הסיפור ורק אחר כך הצורה, הצבע והחומר. וסיפור טוב, חייב להיות פשוט וכזה שאפשר לספר במדויק באופן שכל אחד יבין אותו. "אני עושה איורים גרועים" אמר "אבל כשאתה טוב מאוד באיור, אתה מרגיש שהעיצוב והרעיון טובים באותה מידה. אם האיור גרוע ועדיין אתה מתלהב, זה אומר שהרעיון שלך טוב ואתה מרגיש בטוח, כמו מגדלור שמוביל אותך בכיוון שאליו אתה רוצה ללכת".

כשאנחנו שואלות על אותם האיורים, הוא מספר שמתחילת דרכו כמעצב הוא אייר את אותם איורים. "זה תמיד אותו דבר. אני תמיד מתחיל בסוג כזה של איור, שהוא חלק חשוב מאוד בתהליך העיצוב שלי".

ואיך באמת מתבצע תהליך העיצוב עצמו?

"אני מתחיל עם האיורים ואז אנחנו ישר עוברים לייצור מודלים. אנחנו לא רק עובדים על מחשבים בסטודיו. יש לנו חלל וסדנה גדולים ואנחנו מייצרים מודלים פיזיים והדמיות ומשתעשעים עם חומרים. אנחנו משתדלים לעבוד עם הרבה מעצבים באותו זמן ולא להתמקד בקטגוריה אחת. כך יוצא שלפעמים יש לנו אדריכל שעובד על עיצוב מוצר תעשייתי והפוך. זה מה שמייחד את 'ננדו', לערבב בין קטגוריות שונות.

כשאנחנו שואלות את סאטו אם ביקר בישראל מאז תערוכת הרטרוספקטיבה שלו שהוצגה במוזיאון העיצוב חולון, מתפתחת שיחה מרתקת שלא ממש ציפינו לה. סאטו מתעניין במצב בישראל ואיך כל זה משפיע על סצנת התרבות והיצירה. אנחנו מסבירות לו שבתחושה שלנו, אנשים לא רוצים לשמוע על זה ושלא כמו בכל שנה, אנחנו מרגישות לא פופולאריות מה שמאוד מוזר. יחד ,אנחנו מגיעים למסקנה שכנראה לא מדובר בדעות קדומות או בלקיחת צד של מישהו, אלא בסיטואציה  כל כך מורכבת שאנשים לא יודעים איך להתמודד איתה.

כשאנחנו מספרות שכל עוד יש חטופים בעזה החיים לא באמת יחזרו למסלולם אבל שאנחנו בכל זאת מנסים לנצח בקרב על החיים, סאטו משתף שביפן, כשקרו אסונות כמו רעידת האדמה הגדולה שהתרחשה בינואר השנה, אסון הצונמי שהתרחש לפני עשר שנים או האסון הגרעיני בפוקושמה שקרה ב 2011, כולם התפנו לעסוק בשיקום ובנייה ואף אחד לא דיבר על תרבות. "לי באופן אישי, נראה שאלה החיים ושלא צריך לערבב בין הדברים. אנשים ביפן לא מבינים למה צריך למשל לבזבז דווקא עכשיו את כספי המיסים על תערוכת אקספו אוסקה הבינלאומית שתפתח באפריל 2025 תחת הנושא של עיצוב חברה עתידית. אנשים ממש נגד מתנגדים לקיומה אבל זה דיון אחר שצריך להיעשות סביב שולחנות אחרים לגמרי".

אז מה שקרה ביפן בינואר משתקף במה שעשית מאז?

"בתקופות של האסונות הקודמים, היה מאוד קשה לדבר על עיצוב. אני חושב שזה כי עיצוב מקושר לחברה ותרבות ולדרך שאנחנו מתקשרים. ברור שאנחנו ממשיכים לעצב דברים אבל האופן שבו אנחנו מנסים לתקשר עם אנשים מאוד עדין, צריך להשקיע בזה הרבה יותר אנרגיה".

אז זה השפיע על היצירה שלך?

"כן. הייתי אומר שכן. אני חושב שזה השפיע על הרבה מעצבים יפנים. אני לא רק חושב למשל האם זה בסדר לעצב דברים כיפיים? אלא גם, איך לעצב דברים לעתיד? איך לעצב דברים לחברה? אז כן, בוודאי, זה השפיע מאוד".

כשאתה מסתכל קדימה, אתה מנסה למצוא איזון נכון יותר בין מה שקורה לבין העיצוב?

"כן, אני חושב שכן, אני מאוד סקרן לגבי דברים חדשים עכשיו ומנסה לחפש דרכים חדשות לעיצוב. עיצבתי באותה דרך במשך עשרים ומשהו שנים ואני מחפש שינוי בעצמי. כמובן שאמשיך לפתח דברים עם 'ננדו' אבל, מצד שני, אני מנסה לחשוב על דרכים חדשות לעצב דברים כי לא חקרתי כיוונים אחרים עד עכשיו. אני עם 'ננדו' מאז שאני סטודנט ולכן לפעמים אני חושב לעצמי אם אוכל לעשות משהו שהוא לא 'ננדו', אולי לשחק עם צבעים או חומרים או אולי להתחיל עיצוב מצבע, לא יודע".

איך אתה יכול לשנות גישה אחרי עשרים שנה?

"זה לא שאני רוצה לשנות, זה משהו שאני רוצה לעשות במקביל ואני רוצה באופן מסוים לעשות יותר טעויות. כי כשאני 'ננדו' זה קשה מאוד לעשות טעויות. אני צריך להיות 'ננדו'. אבל בא לי גם לעשות טעויות טיפשיות. זה יכול להיות מאוד מעניין לעשות משהו כזה ואז להביא את זה ולבדוק תגובות בסטודיו".

אולי אתה מרגיש ש'ננדו' זה עוד מאותו דבר ודומה למה שקיים בשוק

"זה נכון שיש כל כך הרבה מידע היום בהשוואה ללפני עשר וחמש-עשרה שנה והשיווק כל כך חזק עכשיו. כשעבדנו עם מותגם בעבר, זה היה יותר כמו עסק משפחתי והבעלים היו מיישמים פרויקטים כי הם אהבו אותם ולאו דווקא בגלל שהם יימכרו. זה היה יותר פשוט. אבל היום נכנסים יותר ויותר אנשי עסקים, ושיווק וטווחי מחירים שצריך לעמוד בהם ולוחות השראה ולוחות זמנים. אז זה נכון שהבריפים נראים מאוד דומים אחד לשני ורוב הלקוחות עובדים עם אותם מעצבים".

וזה מחזיר אותך בעצם ל Whispers of Nature

"נכון. זה די מסוכן הייתי אומר וזו אחת הסיבות למה אנחנו מציגים את מה שאנחנו מציגים כאן במילאנו – פרויקט שמכניס אפס כסף או אפילו גורם להפסדים כספיים. זה מדבר על איך אנחנו מכניסים בעצמנו אנרגיה ועושים שינויים שישפיעו על קהילת העיצוב. זה חשוב מאוד ואני חושב שזה צריך לבוא מהחברות עצמן שאמורות לפעול ולהשקיע בשוק העיצוב. אני חושב שפאולה לנטי היא אחת כזאת, כי קולקציית Hana-arashi היא פרויקט עם אמירה חזקה שלטווח ארוך תיתפס בעיני כהשקעה עבור המותג. אם מותגים לא יסגלו לעצמם נקודות מבט נבדלות, השוק ילך ויתכווץ די מהר".