חיימה חיון ללג'יט: "הקריירה שלי היא חקירה מתמשכת"

אני מתחילה את הריאיון עם חיימה היון באיחולים לבביים. הרבה זמן רציתי לראיין את המעצב והאמן הספרדי והנה, לרגל חגיגות 25 לסטודיו שלו, אני נענית בחיוב. "תודה רבה" עונה לי חיימה היון. "לחשוב על 25 שנות מסע של הסטודיו מרגיש סוריאליסטי אבל גם משמח מאוד. הדרך שלי תמיד אופיינה בפריצת גבולות בין דיסציפלינות שונות של עיצוב ואמנות בדרכים פחות צפויות. עם השנים, הבנתי שהתפקיד שלי מתפתח, שאני לא רק מעצב שיוצר חללים וחפצים, אלא שאני מספר סיפורים באמצעות צורות, חומרים וצבעים".

חיימה חיון, 50, הוא מעצב ואמן ספרדי שזוכה להערכה בינלאומית בזכות הסגנון היצירתי וכתב היד המזוהה אתו שמתפתח עם השנים. במשך שני עשורים וחצי, העבודה הנועזת והצבעונית שלו המושפעת רבות מהמסורת והפולקלור הספרדי ומנקודת המבט השובבית שלו, מתבצעת במדיה שונים והיא מוצגת בגלריות, מוזיאונים וחנויות יוקרתיים ברחבי העולם. המחויבות העמוקה של חיון לאומנות מחד ולחדשנות מאידך, יצרה שיתופי פעולה רבים עם מותגים גדולים וההישגים שלו זיכו אותו בפרסים בינלאומיים נחשבים.     

איך זה מרגיש לעצור לרגע ולהסתכל על מה שעשית עד עכשיו?

"במבט לאחור, הקריירה שלי היא חקירה מתמשכת של מסורות, פולקלור ואמנות בינלאומית, אבל תמיד עם טוויסט שובב. בעצם מדובר במציאת שמחה בתהליך ובקריאת תיגר כנגד מוסכמות העיצוב. אני מקפיד ללכת בדרך יצירתית שמאפשרת לי לשלב אומנות עם פנטזיה. כל פרויקט, בין אם זה מיצב, ריהוט או ציור, משקף את הרצון שלי להחדיר דמיון ורגש לחיי היומיום.

"כיום, אני רואה את עצמי כמי שמגשר על הפער בין אמנות ועיצוב ובין פונקציונאליות וסיפור. יום השנה לסטודיו הוא חגיגה של המסע הזה – תזכורת לחשיבות להישאר סקרן, להיות שובב ולאמץ אתגרים חדשים עם כל יצירה".

כשאני שואלת את חיון על החגיגות, הוא מציין שהשנה הזו ציינה אבן דרך עבורו ועבור הסטודיו. "המיצב ברחוב פיקדילי, בחנות המסורתית כל כך Fortnum & Mason, לרגל שבוע העיצוב של לונדון בספטמבר, היה רק ההתחלה שלה. בעצם יצרנו מיצב אמנות ששינה את חלונות הראווה והאטריום של החנות האייקונית ושיקף את 25 שנות המסע האמנותי שלי באמצעות תפאורה נועזת שכללה מבחר יצירות משמעותיות, כולל יצירות עכשוויות העשויות מקרמיקה, זכוכית, ברונזה ועץ.

עוד על המבט לאחור, תחת הפריזמה של עתיד מוצרי היוקרה, תאר חיון בסדנה שהתנהלה במסגרת שבוע העיצוב בלונדון. "לאורך השנים אתגרתי את עצמי המון. ניסיתי למשל לשמר טכניקות קיימות ולעבוד עם מגוון חומרים כמו פורצלן, טרה קוטה וברונזה. למרות שאני עובד גם עם מותגים מאוד גדולים, כולם יודעים שאני פחות קורא בריפים ושאני תמיד מחפש לחזור לשורשים. אני ממש אובססיבי לאומנות ולתהליכי ייצור וכשאני עובר בין הדיסציפלינות אני תמיד לומד משהו על צורות וצבעים".

כשהיון נשאל בסדנה איך הוא לא מאבד את עצמנו בין כל הדברים שהוא עושה, הוא השיב שגם אנשי הרנסנס, כמו לאונרדו דה וינצ'י למשל ועם אלף אלפי הבדלות, ידעו לעשות המון דברים. "ברגע שיש קונספט, רעיון, סיפור או שפה – אפשר לעשות הכל ואפשר דרך זה לתקשר עם אנשים. כך למשל סדרת הפסלים הפונקציונאליים שעשיתי לקסינה שהם בעצם מגשים ושולחנות הגשה. זה גם יפה, גם עשוי טוב וגם מציע דרך חדשה להסתכל על דברים מוכרים".

כשחיון מתבקש בסדנה לדבר על המשחקיות שמאפיינת כל כך את העבודה שלו, הוא אומר שמשחקיות היא לאו דווקא הומור, אלא דרך ללמוד איך לא לקחת את עצמך מדי ברצינות וקצת לנסות לשבור את החוקים כי שם טמון כל הכיף. ולבסוף, כשהוא נשאל לגבי הנסיעות הרבות שלו ומה היה ממליץ למעצבים צעירים, חיון קושר את הדברים זה בזה. "כשאני נוסע, אני תמיד רוצה ללמוד על התרבות המקומית ואז אני חוזר עם טכניקות מסורתיות ומטמיע אותן ואת הרשמים שלי בעבודות. לסטודנטים אני מציע, למרות ההשפעות החיצוניות שקשה להתעלם מהן כמו המדיה החברתית, להיות כמה שיותר הם עצמם, להסתכל על המקורות, הפולקלור והייחודיות שלהם. מאוד קשה היום לצעירים להשפיע על העולם, ולכן אני תמיד מציע להם לא להתעצל, להסתכל פנימה ולמצוא שם את הסגנון שלהם".             

מה היה החזון העיצובי שלך בתחילת הדרך כשחשפת לעולם את המיצבים 'בארוק דיגיטלי ים תיכוני' ו'הקרקס שלי'?

"בעיקר להשתחרר משפת העיצוב המקובלת וליצור יקום ויזואלי חדש המשלב מסורת עם פנטזיה מודרנית. הרעיון היה לאתגר את הגבולות שבין אמנות, עיצוב ופרפומנס ולהכניס משחקיות ורגש לאובייקטים פונקציונאליים. במיצב 'בארוק דיגיטלי', רציתי לחגוג את המורשת האירופאית ולמזג בין אלמנטים עשירים של בארוק לאסתטיקה דיגיטלית עכשווית. רציתי לבחון מחדש צורות היסטוריות, כמו עקומות מקושטות ומוטיבים קלאסיים, ולדמיין אותם מחדש באמצעות חומרים וטכניקות מודרניות בשילוב הומור וחיוניות.

המיצב 'הקרקס שלי', לעומת זאת, היה תגובה ישירה שלי לרצון להתרחק מעיצוב נוקשה ותעשייתי. זה היה מיצב גחמני נודד שבו הרהיטים קיבלו אישיות בדומה לאמנים בקרקס. הקולקציה עוצבה באופן שובבי ותיאטרלי והזמינה אנשים לראות עיצוב כמשהו חי, משמח ובלתי צפוי.

"מבחינתי, שני הפרויקטים מגלמים את אהבתי לאומנות ולסיפורים שמטרתם ליצור אובייקטים שחורגים מהתפקוד שלהם והופכים לחלק מנרטיב גדול יותר. באמצעות שתי העבודות האלה, קיוויתי להצית מחדש תחושת פליאה מחפצים יומיומיים ולגרום לעיצוב להיות נגיש, אישי ומלא משמעות".

בזכות הסגנון יוצא הדופן שלו, הפך חיון למעצב מוכר שמושך לא מעט תשומת לב, מציג בתערוכות ומקבל הזמנות עבודה מחברות ולקוחות גדולים וידועים. את ההצלחה המהירה הזו הוא מייחס לאותו טשטוש גבולות בין עיצוב ואמנות. "גם התמיכה של מותגים כמו BD Barcelona Design, שנתנה לי פלטפורמה לפיתוח קולקציות רהיטים יצירתיות, הייתה חשובה מאוד" אומר חיון. "זה פתח את הדלת לשיתופי פעולה עם חברות ידועות אחרות, כמו פריץ הנסן, בקאראט וסברובסקי. במקביל, העבודה שלי התחילה להופיע בתערוכות ברחבי אירופה ואסיה, מה שהניע עוד יותר את הקריירה שלי והגדיל את הנראות שלי בעולם האמנות והעיצוב.

"זו הייתה סינרגיה מושלמת. מותגים העריכו את הסגנון הנועז והנרטיבי שלי, ומוזיאונים וגלריות ראו את הערך האמנותי בעבודתי. ההתקדמות וההתרחבות המהירה של הקריירה שלי, ניזונה לא רק מהזמנות עיצוב, אלא גם מההכרה ביכולת שלי ליצור חוויות סוחפות שמעוררות רגשית את הצופים ומשתמשים".

מה התוכניות שלך לחודשים הקרובים?

"הסטודיו יצר עיצוב פנים לחברה חדשה שנפתחה בסוף אוקטובר בתאילנד. ובנוסף, אני מתמקד עכשיו בתערוכת האמנות שלי שנפתחה בתחילת דצמבר בגלריה 'מינדי סלומון' שבמיאמי".

התשובה שלך מראה שאתה ממשיך לדלג בין עיצוב ואמנות גם עכשיו. אז מה אתה יותר, מעצב או אמן?

"אני מעדיף לא להגביל את עצמי ולא להיות מתויג תחת שום תווית יחידה. העבודה שלי קיימת בצומת של הדיסציפלינות האלה שהגבולות ביניהן נזילים ומטושטשים. אני מאמין בחופש לחקור מדיה רבים מעיצוב מוצר ועד מיצבים אמנותיים בקנה מידה גדול מה מאפשר לי לבטא את הרעיונות שלי בדרך הוליסטית יותר. 

"לפעמים, אני מרגש כמו מספר סיפורים שמשתמש בחללים, חפצים וציורים כדי לעורר רגשות ולהעביר אנשים לעולם שובב ומלא דמיון. העיצוב נותן לי את המסגרת ליצור יצירות פונקציונאליות בעוד שהאמנות מספקת לי את החופש להתנסות ללא תכתיבים ואילוצים. בשבילי, שני התחומים ניזונים זה מזה וזה מה ששומר על המסע היצירתי שלי מרגש ומשמעותי".

איך הרקע הספרדי שלך משפיע על העבודה?

"אין ספק שהמורשת התרבותית העשירה של ספרד, המאופיינת בצבעים תוססים, במרקמים ובאומנות מסורתית, משמשת מקור השראה מתמשך עבורי. כמי שגדל מוקף ביופיו של הים התיכון, אני שואב השראה מההקשרים ההיסטוריים והנופים המגוונים שלו. החיבור הזה משפיע על הבחירה שלי בצורות שובבות בעיצובים שלי ובגוונים עזים המשקפים את הרוח התוססת של התרבות הספרדית".

איך נראה יום שגרתי בסטודיו שלך?

"בסטודיו יש שגרה יומיומית אבל לי קצת פחות. אני נוסע הרבה כך שסדר היום שלי משתנה לעיתים קרובות. עם זאת, כשאני בסטודיו, אני נהנה מסדנאות שאנחנו עושים, משיחות עם אנשי הצוות שלי, מארוחות ובילוי משותף. אנחנו דנים ועובדים על פרויקטים ובמקביל, אני גם מתמסר לציור".

איך אתה מדלג בין עיצוב מוצרים קטנים יחסית למיצבי ענק?

"הקפיצות האלה הן ההיבט המרתק בתהליך היצירה שלי. אני ניגש לכל פרויקט מתוך הבנה שעקרונות הליבה של העיצוב נשארים עקביים, בין אם אני עובד על כלי קרמיקה קטנטן או על מיצב אמנותי עצום".

מה המסר שאתה שואף להעביר דרך העיצוב שלך?

"אני שואף להעביר מסרים של חיבור ודמיון. כל יצירה נועדה לעורר תגובה רגשית ולהזמין את הצופים והמשתמשים לעסוק לא רק באוביקט, אלא בנרטיב הרחב יותר שעומד מאחוריו". 

מהו הרגע המספק ביותר בעבודה שלך?

"הניצוץ הוא תמיד רגע קסום ביותר. אותו רגע שבו אתה מדמיין את הסיפור שעומד מאחורי הפרויקט".