הפטנט הישראלי שהופך נייר כסף וניילון פצפצים לאקססוריז ובגדים

אחד הדברים שהכי מטריד היום אנשים בעלי מודעות גבוהה בעולם הוא תחום הקיימות, לאן אנחנו לוקחים את כדור הארץ, איך אנחנו יכולים להשתפר ובאילו אמצעים. מספיק לפתוח עיניים ואוזניים כדי להתחיל, למחזר בקבוקים, להפריד אשפה, לרכוש רכב חשמלי או היברידי, להפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים, הרשימה אינסופית וגם דיי קלה ליישום עבור רוב האנשים הפרטיים. הקשיים מתחילים כשמבקשים מתעשיות שלמות להתחיל לפתח מודעות סביבתית.

אלינור ואלון נתנאל, הבעלים של חברת Remeant, זיהו את הבעיה והפכו אותה לאתגר. בשנתה האחרונה ללימודי טקסטיל בשנקר, גילתה אלינור את החומר והחלה ליצור איתו. לקח זמן עד שהצליחה להפוך אותו לטקסטיל של ממש ולמצוא לו חברים (חומרים) נוספים שיוכלו להפוך גם הם לטקסטיל מן השורה. היום, שמונה שנים אחרי וכשהפטנט הרשום בקנה, הם בדרך לייצור תעשייתי.

כך התחיל הרומן עם הפצפצים

"בעצם מה שתמיד הטריד אותי זה מה אפשר לעשות עם חומרי אריזות שהן בעצם פסולת" מספרת אלינור על המחשבות הראשונות שהיו לה בנושא "בשנקר כל הזמן הסתובבתי עם הניילון פצפצים הזה והתחלתי לחקור אותו, היו המון ניסיונות. עיצוב טקסטיל זה תואר שמתנסים בו המון, תהיתי מה אפשר לעשות עם החומר וזה הביא אותי לגלות את רמנט / Remeant" היא אומרת.

הרעיון מאחורי השם Re-Meant הוא ייעוד מחדש לחומרים. בשונה מאנשים פרטיים שיכולים בקלות לשנות את הרגליהם, למפעלי פלסטיק וחברות יצרניות כמעט תמיד תהיה פסולת ממנה הם צריכים להיפטר והיא בדרך כלל מסתיימת בהטמנה באדמה. Remeant החליטו לתת לה חיים חדשים ולהשמיש את אותה הפסולת בתצורה חדשה – טקסטיל.

"הגעתי עם חתיכה של ניילון פצפצים שהפך לבד לתוכנית ACT שנקר." מספרת אלינור, "אחרי חצי שנה סיימתי את התוכנית וקיבלתי מהם גם מימון, לא לפני שהוכחתי את הפוטנציאל. בהמשך קיבלנו מימון גם מהרשות לחדשנות, הכל עזר לנו לפתח את הטקסטיל הזה." כמובן שלא הכל היה ורוד והיו גם קשיים וכשלים "היה קשה למצוא צבע שלא יורד על חומרים קיימים, למדנו לצבוע תוך כדי ייצור, החומר לא היה עמיד מספיק והיה קשה מאוד לעבוד איתו, הצלחנו להתגבר גם על זה."

בדרך לייצור תעשייתי

היום תוכלו למצוא באתר של Remeant פריטים למכירה ובמחירים לא בלתי הגיוניים. תהליך הייצור של החומר ושל פריטי האופנה נעשה בעבודת יד אך אלינור ואלון כבר נמצאים צעד אחד קדימה ומתכננים להפוך את הייצור עצמו לתעשייתי "הבנו בעבודה שלנו עם הרשות לחדשנות ולאורך הדרך שניתן להפוך את התהליך הזה לפס ייצור ובימים אלה אנחנו מחפשים משקיעים. אנחנו רוצים לייעל את התהליך לכדי תוצר תעשייתי." אומרת אלינור.

החומר עצמו אותו פיתחו במשך שנים, נאסף ממפעלים שונים שמייצרים פסולת פלסטית. הוא מגיע בדרך כלל שקוף ועובר תהליכים שונים של חימום וצביעה שהופכים אותו בסופו של דבר לבד, עמיד במים, קל משקל וקל לתפירה. מתנקה עם מגבון או אפילו במכונת כביסה אומרים ב Remeant. הניסוי שהחל בשנה האחרונה ללימודים בתואר הראשון הצליח להפוך למוצר איכותי, יקר ערך.

מנעליים ועד לג'קט

כשאנחנו מתעניינים מהו הפרויקט המרגש ביותר שיצרו עד כה הם מספרים כי הנעליים עם Nat-2 היו אבן דרך חשובה ומרגשת, נועה בן-משה מ style with a smile הכירה ביניהם לבין מותג הנעליים הבינלאומי ויחד הם יצרו נעליים מניילון פצפצים. פרויקט נוסף שהיה משמעותי עבורם היה הג'קט הראשון שיצרו בחומר "לראות את זה הופך לבגד, פריט יותר גדול מתיק ושמתלבש על הגוף, היה מרגש" אומרת אלינור ומוסיפה "ובאופן אישי ריגש אותי שהתחלנו לקבל פניות ממדינות שונות בעולם."

ליצירה מסוג זה יש כמובן גם מגבלות "אנחנו משתמשים בגודל הקיים של הגלילים ולא מייצרים במיוחד כדי להמשיך לעשות שימוש בפסולת, אם אנחנו מחברים כמה חתיכות, רואים את החיבורים, מה שדורש מאיתנו ממש לעצב את החיבור. מהשאריות אנחנו עושים קטלוגים, מנסים גם את הקטלוגים למחזר מקרטונים, כל מה שאפשר להשתמש שוב אנחנו עושים את זה, אפילו אורזים בחומרי אריזה קיימים" היא מספרת.

בעתיד הקרוב הם מקווים להתחיל לייצר ריהוט לבית ולחוץ ובהמשך כמובן להעביר את החומר הזה לייצור תעשייתי. החלום הגדול ביותר הוא שעם הפטנט שהגישו, כל מדינה תוכל לנצל את הפסולת שלה, להפוך אותה לטקסטיל ולמכור בענפים שרלוונטיים לה. לכל מדינה יש פסולת שונה ודרכים אחרות להתמודד עם הרי הפלסטיק והניילון שאנחנו מייצרים, ב Remeant נראה כי הצליחו להגיע לקצה חוט של פתרון עבור מדינת ישראל, עכשיו נותר רק לקוות שהאנשים הנכונים במדינה הזו יבינו את זה.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>