ריאיון עם הקרמיקאית עדי ניסני על אוכל, אמנות ומה שביניהם

אתם יושבים במסעדה, המלצר מתקרב אליכם ובידיו המנה המיוחלת. אתם מסתכלים על המנה, טועמים אותה, לפעמים אפילו מצלמים אותה, אבל כמה מכם הקדשתם תשומת לב לצלחת עליה היא מונחת? החוויה שלנו לא מסתכמות במזון שאנחנו צורכים, התחושות והזיכרונות שממשיכים איתנו הלאה, נארגים ממכלול דברים, ולכלים, בהם מוגשות לנו המנות השונות, משקל רב. מאחורי כל צלחת תמימה צרור החלטות ומחשבה עמוקה, החל מהמקום שהיא תופסת על שולחן האוכל ועד הצליל שהסכו"ם יפיק כשהוא יפגוש את הכלי. כדי לבחון את הנושא, ישבנו לשיחה עם עדי ניסני, אחת הקרמיקאיות הבולטות בתחום, עם שנים של ניסיון בתכנון ועיצוב כלים למסעדות הכי מדוברות.

מאז ומעולם התעניינה ניסני באוכל ואמנות. בצעירותה, ציירה ובישלה, ומאוחר יותר, החלה גם לעבוד בענף המסעדנות. עם כל האהבה, כשהגיע הרגע לבחור מסלול לימודים, ידעה מיד שקולינריה זה לא בשבילה. "כשעבדתי במסעדות ראיתי איך השף והמטבחים עובדים ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה את החיים האלה; להיות כל היום במטבח ולעמוד על הרגליים. זה לא הצליח לי, בסוף בחרתי עבודה יותר קשה. במטבח זה מהיר יותר ונגמר ובקרמיקה, מדובר בתהליכים שנמשכים ונמשכים זמן רב". דרך הקרמיקה היא הצליחה לשלב בין שתי אהבותיה הגדולות; ההחלטה ללכת לכיוון הזה נחתה עליה לפני כעשרים שנה, כשבמקום עבודתה חיפשו כלים חדשים ליין. השף, חזר עם קאראפים עבודת יד שלא תאמו כלל את סגנון המקום ובתגובה, ניסני, שהאמינה שיש ביכולתה ליצור משהו יותר טוב שידייק את אופי המקום, הלכה ונרשמה לחוג קרמיקה. "תוך שבוע-שבועיים הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ונרשמתי ללימודים". כיום, אם תבקרו באחת מבין המסעדות המובילות בארץ, כנראה שתתקלו בכליה של ניסני.