המתכונים והסיפורים: Cookbook משפחתי לאגדת העיצוב הצבעונית
בביקורנו האחרון בפריז, בעוד אנחנו מסתובבות בין הביתנים של תערוכת Maison&Objet, נכנסות ויוצאות, מתרשמות מהחומרים החדשים ומאלו שחוזרים לאופנה, הצבעים הבוהקים משכו את עיננו ונכנסנו לביתן של חברת מיסוני.
"מיסוני מציגה דרך חפה מטעויות להתלבש ולחיות" נכתב בעמוד הפייסבוק של החברה האיטלקית, שהחלה את דרכה בתחום האופנה והתרחבה בעשרים השנים האחרונות לתחום הטקסטיל לבית. למעשה, MissoniHome היתה בעבר החברה T&J Vestor שהוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי שתי משפחות טוראני (Torrani) וג'למיני (Jelmini). בסוף המאה ה-20, הפכה לחברת הבת של מיסוני בהנהגתה של רוזיטה מיסוני, שנולדה בשם רוזיטה ג'למיני ואיחדה את שתי המשפחות.
האישה הזו, קטנה וחייכנית, הקימה ביחד עם בעלה אוטביו את אמפריית הטקסטיל הצבעונית לפני שישים וחמש שנה. היום, היא בת 87 וכשהיא נכנסת לפתע לביתן התצוגה בתערוכה. אנחנו לא מבזבזות רגע וניגשות אליה מיד. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשות אותה. במילאנו, בשנה שעברה, ישבנו איתה לשיחה ארוכה בה היא סיפרה לנו על עבודתה, הדרך שבה היא בחרה וההקמה של מיסוני הום. "אופנה ובגדים נשארים לזמן קצר, ריהוט נשאר למשך שנים" היא אמרה לנו אז והמשיכה לספר על תחילת הדרך עבור מיסוני הום "מיד בתום השנה השנייה, התחלנו לראות חיקויים בכל מקום וחיקויים הם הומאג', זה אומר שאתה צריך להמשיך ליצור".
הפעם, אוחזת מיס מיסוני בידה מה שנראה כאוצר ומספרת לנו עליו בעיניים נוצצות, מלאות התרגשות. "זהו ספר הבישול של משפחת מיסוני" היא אומרת בעודה פותחת את הספר ומתחילה לספר. חמש עשרה דקות היא עומדת איתנו באמצע הביתן של מיסוני בתערוכה בפריז, מדפדפת בדפי הספר, מצביעה על התמונות ומתכונים ומספרת את היסטוריית המשפחה. "הנה אוטביו ואני, היינו כל כך צעירים" היא אומרת על תמונה בה הם נראים בשנות העשרים לחייהם "וזו אנג'לה וזה וויטוריו והנה גם לוקה" היא מצביעה על ילדיהם בשנים שונות בחייהם "והנה תמונה של כל המשפחה, תראו כאן, אלו הדודים והבני-דודים והנה אנחנו על הדשא והנה אנחנו בטיול משפחתי" היא מספרת.
משפחת מיסוני חיה חיים של צבע. מעבר למהפכה שהם יצרו בעולם האופנה והבגדים הסרוגים, הם מכתיבים דרך חיים שהפכה במהרה לבלתי נפרדת מעולם העיצוב לבית. השילוב של אלו ביחד עם היותם משפחה איטלקית מכובדת גורם לספר הזה להראות כל כך מובן מאליו. כשאנחנו שואלות איך משיגים את הספר, כי גם אנחנו רוצות את פיסת ההיסטוריה הזו, היא צוחקת ומגלה לנו שהיא בדיוק באה מחנות הספרים, שם היא קנתה את העותק הזה "רציתי לתת מתנה לחבר פה בתערוכה אבל אפילו לא היה לי עותק משל עצמי".
מהעוזר שלה שעומד לידנו ומחכה לה, ניתן להבין כי הם ממהרים לאיזה מקום, אבל זה לא ממש מפריע לה ונראה שהיא נהנית לעלעל בדפי ספר המתכונים המשפחתי ולהעלות זיכרונות יחד איתנו כאילו לא היינו זרות מושלמות. היא גאה. במשפחה, במה שיצרו ובהיסטוריה הענפה שהספר הזה אוצר בתוכו.
איך לא חשבו על זה קודם? אנחנו שואלות את עצמנו בעודנו ממשיכות להתהלך בין ביתני התערוכה, נרגשות וגם קצת מאוהבות באישה מעוררת ההשראה הזו.