אמנות הפיתוי בין האדם ומזונו

עיצוב עוסק בדברים היום יומיים שמקיפים אותנו ואוכל הוא צורך בסיסי וקיומי, אך גם מלווה בחשקים ואמוציות שונות. התערוכה שנפתחת היום במוזיאון העיצוב בחולון, מנתחת את תרבות האוכל העכשווית, היחסים שבין האוכל לאדם ותפקיד העיצוב בהם. "עבור מעצבים אוכל הוא חומר גלם ממשי וסימבולי יחד. מצד אחד, יותר ויותר מעצבים מעורבים בשלבי המחקר, הפיתוח והעיצוב של תעיית המזון. מצד אחר, יש המתייחסים אל מזון כאל חומר גלם תרבותי או כאל נייר לקמוס לדרך בה חברה מתנהלת. הם מגיבים לדפוסיי צריכת המזון ומביעים דעה לעיתים אף בביקורתיות", מסבירות האוצרות דנה בן שלום וליאורה רוזין. "התערוכה 'אוכל' בוחנת את היחסים הבסיסים ועם זאת הסבוכים בין בני האדם למזונם, ואת התפקיד המורכב של פרקטיקת העיצוב במשוואה. היא שואפת לחשוף את אסטרטגיות הפיתוי השונות המופעלות הן בעולם עשוי יד אדם והתחקות אחר מעגלי הציד השונים בשרשרת המזון. בתערוכה זו יוצגו מאות יצירות ועבודות שיעוררו ויסעירו את הבטן והראש".

חוויית האוכל אינה מסתכמת בחוש הטעם, למעשה, אנחנו מפעילים את כלל החושים שלנו בזמן האכילה. הצורה והצבע שיש למאכלים משפיעים על המשיכה או הדחייה שלנו כלפיהם, הסאונד שאנחנו משמיעים בביס, הריח לבדו אחראי על שמונים אחוז מהטעם ועד מרקם המזון שאנו חשים כשנכנס לחלל הפה ופוגש את הלשון. הגלריה התחתונה מקבלת את פני המבקרים ושמה זרקור על הרכיב הכי אלמנטרי, המים. גוף האדם מורכב מכ-70% מים והם לוקחים חלק משמעותי בתהליכים שונים בצריכת המזון שלנו; החל מגידול המזון ועד השטיפה והבישול של חומרי הגלם. בנוסף, המים הם דוגמה מצוינת לדרך בה עיצוב יכול להשפיע על הנחשקות ולהפוך מוצר בסיסי שכזה למסחרי. המים השקופים נמכרים בבקבוקי פלסטיק דומים אך שונים ועיצוב אריזתם משדר ערכים מסוימים ומייחד מותג כזה מאחר.

במעלה המדרגות האולם מתחלק לשני גוונים על פי תיאוריית הקטשופ והחרדל, שילוב גוון אדום שגורם להתרגשות וממלא באנרגיה והצהוב המזוהה עם תחושות אושר, חמימות ונחמה. התערוכה עוסקת ברבדים שונים של פיתוי, חשקים אל מול צרכים, משיכה ודחייה, איפוק, שימור ושחרור ובחלל מוצגות עבודות שנוגעות בחוויה החושית של המשתמש שבאה לידי ביטוי בעיצוב האוכל כמו גם באריזתו. צורות הפסטה הרבות שקיימות בשוק שנעטפות על ידי רטבים שונים, עיצוב הגרפי של אריזות המזון שמשדרים לנו מסרים מסוימים ומושכים אותנו לרכוש אותם או תחליפי בשר חדשניים שמקבלים את צורת המזון המוכר והידוע וכך מתווכים ומצמצמים על הפער.    

בין העבודות, חמישה פרויקטים בשיתוף חממת פיס לאמנות ועיצוב ביניהם חומוס ספקולטיבי של סטודיו REDDISH, שיטת בישול בסלסלות אש בוערות של שחר קדם, איה בנטור ובילי רכב בוחנים את תנועות הבישול בהכנת הקוסקוס על ידי אלגוריתם של זיהוי תמונה, אפקט רובינזון של מאיה בן דוד ואורי בן צבי שמציעים אלטרנטיבה תיירותית חדשה במטעים חקלאיים, ואחרונים, דן פרץ ונטשה בוגוסלבסקי עם 'אוהלו II' שמתעד את יופיים של זרעי מורשת עתיקים.

לתערוכה המרכזית מתלוות שתי תערוכות נוספות שמשלימות אותה ומעניקות נדבך נוסף על היחסים שבין האדם למזונו. אחת מהן היא תערוכת 'צבועים', אותה אצרה ליאור חרמוני מנהלת ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב ועוסקת בצבעים והשפעתם על הצריכה שלנו. מה הטעם של צבע? זו לא תגלית חדשה שאנחנו אוכלים עם העיניים, כבר מתחילת האנושות הסתמכנו על צבע בליקוט המזון ואנחנו מפרשים צבעים באופנים שונים; צבעים מסוימים נתפסים כבריאים יותר, חמוצים או בעלי מתיקות גבוהה יותר. מניפת גווני חלמונים, משקה פפסי או עדשים צבעוניים נטולי צבע, חומרים חדשניים מקליפות תפוזים, אריחים מקליפות ביצים, וגלידה זוהרת בחשכה. לאורך המסדרון ההיקפי מוצגות עבודות שחוקרות את קשת הצבעים; מזון חסר גוון, דרך צבעוניות פנטסטית ובלתי טבעית, צבעים על האריזה שמרמזים על תכולתן ומקורם של צבעי מאכל בטבע ובחי.

החלל האחרון, שמשלים את התערוכה, הוא מעבדת העיצוב שמציעה טעימה אל העתיד. תערוכה חושית אינטראקטיבית באוצרותה של טליא ינובר, בוחנת אילו מזונות נצרוך ב-300 שנים הבאות. פטריות, אצות וחרקים עשויים להיות חלק מהתפריט היומיומי שלנו, הצעות הגשה למנות העתיד מוצגות על שולחן האוכל של קולקטיב 'זמנתובה'. עבודתן של רותם נחום והילה שמיע היא מבט ספקולטיבי על מחסור גדול במרכיבי תזונה, שיאלץ אותנו להעשיר את חוויית האכילה דרך ריח, כשטעמי מתוק, מר, חמוץ ומלוח מתורגמים לניחוחות.

התערוכה מציעה מבט מקיף ומקורי על הנושא שלכאורה כולנו מכירים, צורכים ואוהבים, מעוררת שאלות על השפעתו על התרבות שלנו והעתיד העומד לבוא.

אוכל FOOD, מוזיאון העיצוב חולון, נעילה: 14.10

רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם