הגאוניות של סנטרל פארק היא שהוא סופג את הצפיפות המסיבית המקיפה אותו – את העיר ניו יורק על 8.4 מיליון תושביה. גג, יכול לספוג את הצפיפות של האנשים בבניין ביחס דומה להפליא ואם נצליח למצוא דרכים לגרום לאנשים להיות מעורבים בפארקים וב'כפרים' האנכיים האלו, אנחנו יכולים לשנות את הדרך בה אנו חיים. תארו לעצמכם שעם הזמן, הרגולציות של העיר והבנייה יפתחו תמריצים שיגרמו לנו לרצות לחבר פארקים מגג בניין אחד למשנהו. אולי אפילו ועדי הבניינים יוכלו לפקח על ההרחבות האלו כמו הדרך בה הם מפקחים על תקנות הבניין והנדל"ן. שני בניינים יכולים לנסח הסכם ביניהם לגבי השמשת שני הגגות לחלל פתוח אחד משותף, כמובן כאשר העיר תיתן את הסכמתה לגשר שיחבר ביניהם גבוה מעל לרחוב. אם זה יקרה, זה יהיה תלוי בחירה של ועדי הבניינים לחבור לשכניהם והבחירה עשויה להיות מבוססת על משתנים רבים: אוריינטציה, סוג הקהילה בבניין, אינטרסים של הועד, הזדמנויות הנדל"ן.
בקומת הקרקע, כאשר האוכלוסייה המקומית מגיעה לצפיפות מסוימת, היא דורשת משאבים ספציפיים. אם בניין המאכלס מאה משפחות מצדיק כלכלית השקעה בצמחייה ירוקה, בניית דק ובריכת גג, אולי שלושה בניינים עם מאה משפחות מצדיקים מרכז קהילתי ועשרה בניינים מצדיקים בית ספר. סופרמרקט קטן היום על פינת הרחוב משרת אזור של ארבעה בלוקים סמוכים. אם ארבעת הבלוקים האלו יהיו מחוברים דרך גני הגגות, אולי זה כבר יצדיק באותה הצורה סופרמרקט על הגג. פתאום, עם רעיון כזה, אנו יכולים לדמיין צמיחה אורגנית שבה גגות הבניינים יהיו מחוברים אחד לשני באמצעות רצף של אינטרסים משותפים או החלטות קהילתיות המייצרות אינטימיות, חללים פתוחים שנוצרו ועוצבו בכדי להיות משותפים.
בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה, כשאנחנו חושבים על גגות, אנחנו חושבים רק על חללים במרחב הפתוח. בואו נניח לרגע שכל בניין נתון, בציר זמן נתון, יצמח לגובה בסופו של דבר בצורה אנכית (אחרי הכל, ככה זה עובד כבר שנים). כיום, רוב הבניינים בעיר ניו יורק מייצרים שינויים תכנוניים רק במידת הצורך, וכתוצאה מכך העיצובים עקביים ונראים כאילו יוצרו על פי נוסחה: בניין משרדים עם שטח קמעונאי בקומת הקרקע, מגדל מגורים עם שירותים על הגג, שטח מעורב עם משרדים בקומות התחתונות ויחידות דיור מעליהם. מה שאני רוצה לדעת הוא, מה יקרה אם נשבור את הנוסחאות הקבועות האלה בערך בשליש הדרך למעלה, ונציג פרויקטים ציבוריים: ספריות, חללי תצוגה, מוזיאונים, מרכזים מסחריים. המבנים המכילים את התוכניות הללו יהיו שונים בתכלית מן המגדלים המקיפים אותנו היום, וכאשר יסודרו יחד בנוף העירוני הם יציגו הזדמנויות רבות נוספות לקשרים האורגניים שאנחנו מחפשים. כאן, אנחנו יכולים להתחיל לדמיין את התחום הציבורי נכנס ממש לתוך חיינו ובתינו, יחד עם הפארקים על גגות הבניינים שילכו ויתרחבו בצורה אנכית.
היו תיאוריות רבות לאורך ההיסטוריה לגבי העיר העליונה, ורוב סרטי המדע הבדיוני והספרים מתארים אותה כשטח עבור ה'אדונים' בכדי שיוכלו לשעבד את התושבים תחתיהם. אבל זה לא חייב להיות כך. כפי שאני רואה את זה, הכל יכול להתחבר תוך כדי הבדלה בין סוגים של פעילויות שהם מציעים, כך שישלימו האחד את השני, לא יתפשרו אחד על השני. פנטזיות ציניות של חברה מפולגת עשויות להישמע ולהוות קווי מתאר מסקרנים, אבל אני לא אניח לחושך, לחוסר איזון ולשימוש לרעה בכוח לעמוד בדרך החזון הזה לעתיד.
אין לנו סיבה להאמין שמשהו כזה לא עומד לקרות וזאת מכיוון שאנחנו חייבים ליצור את הסביבות המשותפות האלה כדי לפצות על אלה שאיבדנו בדרך. באופן אישי, אני משוכנע שהמציאות המוצעת כאן אינה רחוקה מאתנו – נוכל להגיע אליה בחמישים השנים הקרובות, הייתי אומר – במיוחד כשאני מבין כמה השינויים דינאמיים ומהירים כשמדובר בבנייה ובפיתוח עירוני. במהרה נוכל לשוב ולראות ערים מתרחבות בצורה אופקית, אבל בדרך אחרת. אין זה אומר שסביבות עירוניות יפסיקו לגדול באופן אנכי, במקום זאת, הן ייהנו מסוג חדש של צמיחה, כזו שאינה תלויה במכוניות, בתנועה ובתחבורה ציבורית אלא כזו המוגדרת על ידי קשרים טבעיים שנעשו מבחירה. החיים והעבודה יהיו הרבה יותר קהילתיים, בניינים אפילו יעסקו זה בזה, מקומות בטוחים ואינטימיים יתגלו למשחקים כאלו ואחרים – ושריקה אימהית תישמע מאיזו מרפסת.
*הטור תורגם מאנגלית
ערן חן
המנהל המייסד של ODA ניו יורק, אשר מאז הקמתה בשנת 2007, התפתחה במהירות לאחת מהחברות המוכרות ביותר בדורה. יצרה לעצמה מוניטין של עיצובים דמיוניים ומעוצבים כמו הספרייה הלאומית של ישראל, רחוב 44 מזרח (ניו יורק), מגדל המגורים הדק ביותר במנהטן, 123 מלרוז, מיליון מטר מרובע של פיתוח למגורים – אחד הגדולים של ברוקלין, והאנטרס פוינט דרום, אשר יהיה פרויקט הדיור המוגן הגדול ביותר בניו יורק ב-40 השנים האחרונות. הפרויקטים עטורי הפרסים זכו לשבחים על אחריותם החברתית ועל תרומתם לחדשנות חיים עירוניים עכשוויים, והוצגו בהרחבה ברחבי העולם, כולל פרסומים ב:New York Times, New York Post, New York Daily News Crain’s New York, New York Magazine, Wallpaper, Architectural Digest, Interior Design, The Real Deal, The Observer, Dezeen, Designboom, and Archdaily.
הוא סיים ההצטיינות את התואר באדריכלות בבית הספר לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים, שם הוא מכהן כיום כמרצה אורח. הוא מעביר הרצאות לעיתים קרובות בפורומים של עיצוב ופיתוח כאחד, כמו גם בבתי ספר לאדריכלות ברחבי העולם. לפני הקמת ODA, שימש חן כמנהל ב- Perkins Eastman NYC.
