סודה סטרים, שביל העצמאות ושכונת עין כרם – סטודיו צעיר להכיר!

מתי נולד הסטודיו ומה היה החלום?

המשרד בגרסתו הנוכחית נפתח ב-2014 מתוך חיבור בין הסטודיו של נתי אולך (Ollech studio) לסטודיו של תמי אולך לרר (TOL Architecture), כך נולד השם Ollech+Tol. לשני המשרדים היו חלומות ליצור אדריכלות משמעותית, ובסופו של דבר, כזוג עם שני משרדים באותו המקצוע, החיבור היה מתבקש. לאורך השנים הראשונות חיפשנו הרבה אחרי פורמט מתאים כי פחדנו לערבב זוגיות עם העבודה, אבל כל הזמן נמשכנו לעבוד יחד. אחרי הרבה עבודה מצאנו את המקום שלנו במשרד משותף, בלי לדרוך אחד לשני על האצבעות ועם פירגון ותמיכה הדדיים. אנחנו באמת מאמינים ביכולת שלנו להגיע יותר רחוק יחד.

איך מסתדרים עם מעצבים אחרים?

אנחנו מחלקים את הפרויקטים בינינו כך שלכל פרויקט יש שותף מוביל שמנהל את התכנון ולוקח את ההחלטות. הצוות כולו מעודכן בתהליכים של הפרויקטים הפעילים במשרד ואנחנו מקיימים דיונים תכופים והתייעצויות באופן שוטף. מצד אחד ההפרייה ההדדית והביקורת חיוניים מאוד, מצד שני פרויקט צריך מוח אחד שייתן את המילה האחרונה בשביל לוודא שכל הפרטים שבדרך מרכיבים פרויקט אחד שלם ושהם עובדים בקשר ישיר עם הרעיון המופשט הראשוני. גילינו שזה המבחן של היצירה.

משפצים את השכונה

מה הפרויקט הכי מגניב שעשיתם ואיך קיבלתם אותו?

אנחנו עובדים עכשיו על שדרוג המרחב הציבורי של עין כרם בירושלים. עין כרם הוא כפר עתיק מתוייר מאוד שסובל מהזנחה ארוכת שנים. הרשות לפיתוח ירושלים פנתה עלינו בכדי שנתכנן את המרחב הציבורי בלב הכפר, הפארק, הוואדי והרחובות המשיקים להם, ואנחנו נפעמים כל פעם מחדש מהזכות שנפלה בחלקנו לתכנן מקום כל כך מיוחד. לגמרי במקרה עד לפני כמה חודשים גרנו בכפר בעצמנו. במשך כמעט שנתיים חיינו את המקום והילדים היו במסגרות שם כך שאנחנו מכירים את הקהילה, המרקם והמורכבויות לעומק. בדיעבד מסתבר שלהיכרות הזאת אין תחליף והיא מעניקה לתכנון רבדים רבים ושליטה גבוהה במרחב.

מה היה הפרויקט הראשון שלכם ועל מה אתם מצטערים בו?

אפשר לומר ששביל העצמאות בשדרות רוטשילד בתל אביב היה הראשון שלנו שהתחיל והושלם בפורמט המשותף. הרעיון שאיתו זכינו בתחרות היה שונה מאוד מהביצוע, לטוב ולרע, וזה נבע בעיקר מהעבודה עם הגורמים השונים בעירייה, כמו אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) שמאוד התעסק בצד הטכני והתפעולי ובתחזוקה לאורך השנים הבאות. חבל שבסופו של דבר לא היתה קצת יותר העזה עם העיצוב מצד המערכת, גם אם זה הופך את התחזוקה לקצת יותר מורכבת. השביל הסופי הוא מאוד עדין לעומת ההצעה שלנו שהיתה יותר נוכחת במרחב אבל במבחן התוצאה זה פרויקט שהעירייה גאה בו ואנחנו מקבלים עליו ביקורות מאוד טובות, ואם הלקוח מרוצה אז אפשר קצת להרגיע עם הביקורת העצמית.

נרשמתם כבר לניוזלטר של לג'יט? זה הזמן לעשות זאת >>

חלומות, שאיפות ומעוף

מה החלום המקצועי הכי גדול שלכם ומה אתם עושים היום כדי להגשים אותו?

שהיצירה שלנו תהיה משמעותית בעולם. בשביל זה אנחנו ניגשים לכל פרויקט עם חרדת קודש ומשתדלים לא להיכנס לפרויקטים שאנחנו מרגישים שאין בהם את מרחב העבודה הדרוש כדי להפוך ליצירת אומנות.

מה בחיים לא תעשו?

בתור משרד צעיר אנחנו עדיין לומדים איזה פרויקטים כדאי לקחת ואיזה לא. בשאיפה שלנו לא ניקח פרויקט בלי הבנה עמוקה עם הלקוח ובזה אנחנו משתכללים לאורך הזמן.

איזה יתרון יש לסטודיו צעיר על פני סטודיו ותיק?

הכי בנאלי: אמונה ומעוף. הספקנו לצבור ניסיון קונקרטי משמעותי וגם לקבל קצת כוויות בחיינו המקצועיים אבל אנחנו לא נותנים לזה לקבע אותנו לצורת מחשבה מגבילה. הרצון לעשות משהו חדש, לגלות ולפרוץ הוא שמניע אותנו.

כשאמנות בועטת הופכת לקלאסיקה

מהו נאום המעלית שלכם?

היום המשרד כבר מכיל ארבעה אנשי צוות והם חלק בלתי נפרד מהיצירה אבל אנחנו, כמייסדי המשרד, באים מעולמות הפוכים, נתי ירושלמי, דתי וימני ותמי תל אביבית, חילונית ושמאלנית. זה מייצר אצלנו פתיחות, יצירתיות ומגוון גם בבית וגם ביצירה. כל קני המידה מעסיקים אותנו וזכינו לגעת בכל התחומים, מעיצוב עירוני, דרך אדריכלות, עיצוב פנים, מוצר ועד לגרפיקה. בנוסף על הבעירה הראשונה שמניעה כל פרויקט, עם השנים הבנו שהדרך לתוצר סופי מלוטש, מה שהוא לא יהיה, דורשת מיומנות גבוהה ודחפנו את עצמנו להמשיך להשתכלל ולהתמקצע. למדנו לנתב את הקפדנות שלנו ולהשתמש בה כל הדרך, לא להרפות עד שמגיעים לתוצר הכי טוב שיש.

את מי אתם מעריצים?

נתי: רנזו פיאנו, גדול הדור של האדריכלות. האדריכלות של פיאנו היא צנועה ומרהיבה בו זמנית. היצירה שלו מתעסקת בפרטים ובטכנולוגיות בנייה בעוד שהצורה הכללית פשוטה, והוא בולט ביכולת שלו לבנות שכבות רבות ומורכבות ולדבוק ברעיון אחיד. אני יכול לזהות בניין שלו מקילומטרים.

תמי: הסופר פיודור דוסטויבסקי. הבן אדם עשה אמנות בועטת והפך לקלאסיקה. כמו שכתב קורט וונגוט ב'בית מטבחיים חמש': "כל מה שיש לדעת על החיים נמצא ב'אחים קרמזוב' של דוסטויבסקי". מדהימה אותי היכולת שלו לבנות עולם עשיר, לייצר מהלך ומתוכו להוביל לתודעה באופן עקיף וזה מעסיק אותי מאוד באדריכלות. איך לעשות בדיוק את זה אבל בכלים מרחביים בלי מילים.

פיצוחים

צבע, חומר או מהות, מי הכי חשוב ומי הכי פחות?

תהליך יצירתי עובר מהמופשט אל הממשי, מהכללי אל המפורט. ללא המהות המופשטת, יהיה קשה מאוד לחבר חומרים וצבעים ליצירה שלמה, כי אין להם שורש משותף שיכול לחבר ביניהם ועיצוב זה בראש ובראשונה מלאכה של חיבורים.

כל הצבעים יפים, אבל המהות היא מה שיכול להפוך חומר וצבע ליצירה, ולכן: מהות > חומר > צבע. מעניין יהיה לשמוע מישהו מנתח את זה אחרת.

מהו לקוח חלומי?

לקוח שמעריך אדריכלות ועיצוב, רוצה לממש אותם בפרויקט שלו ומעריך אותנו בתור אנשי מקצוע.

מה החלק האהוב עליכם ביותר בתהליך העבודה?

הפיצוח. הרגע הזה שמתגבש הרעיון והוא מנוסח במילים ובצורה. הדמיון מתחיל לפרט ולפתח ובינתיים ההדמיות מקבלות פנים וברור לנו שזה זה.

מה הכי הייתם רוצים שנדע על הסטודיו שלכם?

מה שמעסיק אותנו זה עיצוב גבוה והשאיפה למצוינות.

תארו את הסטודיו במשפט בן 6 מילים בדיוק

ימני-שמאלני, מקומי-עולמי, רוח-חומר

את השילובים המדויקים והעדינים הם יוצקים לתוך הפרויקטים שלהם, שמקבלים אופי ייחודי בכל חלק וחלק והופכים להיות חלק מהם. את הפרויקטים המלאים תוכלו לראות באתר שלהם או לעקוב אחריהם באינסטגרם.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>