הוכרזו הזוכים בפרס אריה הזהב בביאנלה בוונציה

בסוף השבוע, בטקס צנוע למדי, הוכרזו האדריכל הזוכה והביתן הזוכה מתוך שישים ושלושה הביתנים המציגים מזה כשבועיים בביאנלה השש עשרה לאדריכלות בוונציה. חבר השופטים הבינלאומי, המורכב מאנשי מקצוע מארגנטינה, ארה"ב, אוסטרליה, קנדה ואיטליה החליט להעניק את פרסי 'אריה הזהב' לאדריכל הפורטוגלי, זוכה פרס פריצקר לשנת 2011, אדוארדו סוטו דה מורה על השתתפותו בתערוכה 'חלל חופשי' ואת הפרס הלאומי לשוויץ על הביתן 'שווייץ 240 – סיור ביתי'.

לגבי הפרויקט של סוטו דה מורה, טענו השופטים בנימוקיהם שהצילומים שהציג "משקפים את הקשר המהותי שבין אדריכלות, זמן ומקום". הפרויקט, 'אור יום' מורכב למעשה משני צילומי אוויר שהוצבו זה לצד זה בהם נראה אזור בפורטוגל בו הסב סוטו דה מורה חווה עתיקה לבית מלון. שני הצילומים מראים את האתר לפני ואחרי העבודות. השינויים המזעריים, שכמעט ואינם מורגשים בצילומים, ממחישים את קנה המידה הקטן בו מעורב האדריכל במקרה הזה.

אליס בארץ הפלאות

על הביתן הזוכה של שוויץ, אמר חבר השופטים ש"הפרס הוענק על אדריכלות משכנעת ומרתקת שמחד יוצרת חווייה מהנה ומאידך מתמודדת עם נושאים קריטיים של קנה מידה בחלל הביתי". בהצגת הביתן, טענו אוצריו שפנים הבית נחשב לאדריכלות שגרתית ומוכרת לכל ולכן, ואולי דווקא בשל כך, הוא עדיין מהווה כארץ לא נודעת. לאחרונה, מופיעים במדיה האדריכלית יותר ויותר צילומים של חללי פנים של דירות שאינן מרוהטות. הצילומים הללו מסבים את תשומת הלב למהות האדריכלית ומכוונים את הדעת למעטפת הבית שלרב כמו מאבדת מחשיבותה. הביתן השוויצרי לקח על עצמו לחגוג את דימוי החלל נטול הרהיטים על ידי הקמת תפאורה תיאטרלית שכמו מציגה את אותו במערומיו אבל מאפשרת את הדגשת קנה המידה, הארגון והתפקוד של הבית.

התערוכה בביתן כמו הוסבה לארנביה של חדרים הבאים להדגיש את הבנאליות והתפלות של מרכיבי הדירות הנבחרים לרב בעיקר בדירות להשכרה. הכוונה היא לתפאורה אופיינית הכוללת לרב קירות לבנים ורצפת למינציה דמוית עץ. על מנת ליצור חוויה המשולה לזו של אליס בארץ הפלאות וגם כדי שהמבקרים יתנו עליהם את הדעת, יצרו האוצרים מערך של חדרים המחליף קנה מידה לסירוגין. לכאורה, הכל נראה רגיל ומוכר אך ככל שמתקדמים בתוך הביתן מבינים שיש פער בין המצופה למתרחש בפועל.

"בשוויץ רב הציבור גר בדירות שכורות ועובר כתובות לעיתים קרובות כך שאנשים רוצים ומצפים לסביבה סטנדרטית" אמר אדריכל ואוצר שותף אלסנדרו בוסהארד בסיור עיתונאי שנערך בביתן "במשך כמאה שנה, המעטפת הביתית כמעט ולא השתנתה. התכניות השתנו, הסגנון השתנה, אך פני השטח כשלעצמם – הקירות הלבנים ורצפת העץ – ממשיכים להישאר שם באפן עיקש למדיי. זה תמיד מתקשר עם מודרניזם. שוויץ מעולם לא נטשה את המודרני. זה כמו המשך מתמיד של הזרם האדריכלי המאפיין את המאה שעברה".

יחד עם שותפיו האוצרים, הם מאמינים שיש להעמיק את הדיון הנוגע לאדריכלות בנאלית ששוכרי דירות נתקלים בה בעולם כולו. באמצעות המשחק עם קנה המידה של מרכיבים שכמו אמורים, על פניו, להתעמעם על הרקע בו הם מצויים, הם מקווים דווקא להבליט אותם ולהעלות אותם לדיון. "רצינו להעלות את הנושא אל תוך הדיון האדריכלי. זה פשוט תן וקח, ואף אחד לא באמת שואל למה הקירות לבנים, או למה המפסקים נראים תמיד אותו דבר" אומר בוסהארד.

לקראת התערוכה יצרו האוצרים מניפסט הקורא ל'נדיבות הרוח' בגישתם של אדריכלים לעיצוב בין אם בנוגע לחללים ציבוריים או מתן שימת לב מיוחדת לפרטים בחללים פרטיים. "אנחנו מנסים למצוא את הנדיבות דווקא במרכיבים העקשניים ביותר של פנים הבית ולמצוא איכויות על ידי כך שנשחק עם אותם אלמנטים לפחות בדמיון" מסכם בוסהארד.