שלום מילה א': ריאיון חגיגי עם אמנית המילים ויקטוריה חנה

תחילת שנת הלימודים אומנם עמדה בספק רב עד הרגע האחרון אך תמיד מאופיינת בחגיגיות, חולצות לבנות, ריח טרי של עפרונות ומחברות וילדים שהתבגרו ועולים כיתה. לכבוד כל אותם ילדים המתחילים ללמוד את קריאת וכתיבת השפה העברית, הזמנו לריאיון את האמנית ששמה במרכז יצירתה את האות, הצליל והשפה העברית הקדומה.

למי שלא מכיר, ויקטוריה חנה היא אמנית, יוצרת, מוזיקאית ופרפורמרית ירושלמית שפרצה לפני שנים מספר לחיינו עם שירים וקטעים מצליחים כמו 'שיר האלף בית', 'אורייתא' ו- '22 אותיות'. השפה העברית, האותיות והצלילים זורמים בדמה ולאחרונה הרבה מהעשייה שלה מאופיינת בפרויקטים מוזאליים בהם היא משלבת בין היצירה החומרית לסאונד.

"אחד הפרויקטים האחרונים שלי, היא יצירה שיצרתי למוזיאון היהודי בפרנקפורט. אדם נכנס לחלל סגור, מרכיב אזניות, שוכב ומביט בתקרה. בחרתי שעל התקרה יופיע קמע עתיק, קמע הגנה לילד ותוך כדי שהסאונד נשמע גם האותיות נגלות בתקרה והחוויה נכנסת לגוף".

בנוסף, כחלק מהתערוכה "אמנות מכשפת" במוזיאון ארץ ישראל, בה ביקרנו כשנפתחה, צפינו ביצירה של חנה שלוותה בהפקתו המוזיקלית של רן שמטוב. ביצירה זו היא מזמינה את הקהל להתיישב מסביב להקרנת וידאו של קמע עתיק מאוסף ביל גרוס בו נגלות לאט האותיות ונחשפים המשפטים בזמן שקולה הייחודי נשמע באזניות.

"העבודה עם אותיות היא מאוד פלסטית", היא מספרת לנו. "אות היא צליל שהוא רטט שאותו מרגישים בגוף. כל החושים שלנו מאוד מעורבבים. לפעמים כשרואים תמונה יפה, הקולות שלה גם נשמעים בתוכנו, או כששומעים פסקול של סרט אפשר גם לראות תמונות. חוויה נעימה באוזן יכולה להיות גם מאוד נעימה בגוף. זה כיף לחבר את החושים ביחד בצורה אורגנית. כשאתה מכור לסאונד ומרגיש אותו, הוא נכנס לתוך הגוף שלך; למשל כשהבן שלי הגדול נולד הוא היה בפגייה, מסביב היו אורות של ניאון ומכשירים וצלילים של מכונות. אני לקחתי את הצלילים ושרתי איתם, התייחסתי לזה כליווי. אנחנו מוקפים בסאונד של עצים, ציפורים ומכוניות ולא שמים לב אליו אבל אם כן נשים לב, יפתחו לנו עולמות מדהימים. אנחנו יכולים לגלות כל כך הרבה קסם והשראה בעולם הזה, קסם מוזיקלי, חושי וויזואלי, אבל במקום זה אנחנו דוחפים לעצמינו שטויות כמו חדשות ואסונות".

"אם אנחנו מדברים באמת על תחילת שנת הלימודים, אני אוהבת לראות שדווקא ילדים אוהבים את היצירה במוזיאון ארץ ישראל, הם לא רוצים לעזוב את האוזניות. זה מרגש שילדים מאזינים לטקסטים קדומים והם נכנסים להם למערכת, אין כאן רצון לקחת אותם לקנות קולה קולה", היא עוקצת. "אני רוצה לייצר להם את האפשרות לשמוע טקסטים בלי שמנסים לקחת מהם משהו, להפך, אני רוצה לתת להם את האפשרות להכיר את השפה העתיקה הזו, שירגישו אותה בגוף".