שבוע האיור ייפתח בסוף השבוע בתל אביב: קבלו סיור מקדים ושיחה צפופה

אין כמו להתקשר לאנשים ממש עסוקים, רגע לפני שהם מוציאים לפועל פרויקט ענק ולגזול מהם זמן יקר. יובל סער הוא חבר וקולגה ולכן אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות להטריד אותו בשבוע בו נפתח שבוע האיור שהוא עצמו יזם. מכיוון שמדובר בעיתונות חוקרת פתחתי בשאלה נשכנית.

יש המון אירועים בתקופה הזו (רשימה חלקית: שבוע האנימציה, פרינט סקרין, PHOTO IS:REAL, בתים מבפנים – מ.כ) והבייביסיטר שלי התעשרה באופן לא פרופורציונלי. למה שלא תחלקו את זה לאורך השנה כמו שעושים לי באשראי?

"לפני שלוש שנים, עשינו את שבוע האיור בספטמבר והיה גל חום מטורף באותו שבוע עם סופות אבק. העבודה האינטנסיבית, התרכזה בשיא החום של אוגוסט וכולם היו בחופש. בשנים האחרונות, שבוע האיור מתקיים באמצע-סוף נובמבר. אני מניח, שכמונו, כולם מחכים לסוף החופש הגדול ולאחרי החגים ואז מחשבים את הזמן שצריך לקדם את האירוע. גם אם תלכי לחודשים מאי ויוני, תמצאי הרבה אירועים. במקרה שלנו, מכיוון שיש הרבה סטודנטים שלוקחים חלק באירוע, חשוב לנו שהוא יקרה במהלך שנת הלימודים האקדמית".

אז מה מייחד את הקהל של שבוע האיור?

"הקלישאה תהיה שזה לכל המשפחה מגיל שלוש ועד הסוף, אבל אני אגיד לך מה מבדל. יש לנו שבע מאות משתתפים, רובם מאיירים ורובם למדו תקשורת חזותית. כל יום, במשך ארבע שנות לימודים, הם תלו על הקיר עבודות שאמורות לדבר לאנשים. יש ביצירה שלהם, בבסיס שלה, משהו תקשורתי. בפסטיבל אמנות כזה או אחר, לא בטוח שאני מצפה להבין את העבודות, לא בטוח שהאמן רוצה שאבין. דבר שני, אנחנו רואים איור בכל מקום, כל יום. מהוראות ההפעלה של איקאה דרך אריזות לשוקולד, פתיחים לסדרות, סרטים ותמרורים. זו שפה שאנחנו רגילים אליה ביום יום. גם זה מבדל".

ולמה דווקא בתל אביב?

"אני נולדתי בתל אביב ואני חי בתל אביב".

אז זה בגללך?

"זה בזכותי ובזכות עיריית תל אביב והמחלקה לאמנויות של עיריית תל אביב".

מה מייחד את האירוע השנה משנים קודמות?

"קודם כל, זה שבוע האיור הכי גדול עד עכשיו. סך הכל, יש שמונים תערוכות עם שבע מאות מאיירים. בשנה שעברה, היו חמישים ולפני שנתיים שישים ככה שאני לא אומר שלגדול זו בהכרח השאיפה שלנו. אבל אני לא כל כך מכיר אירועים כאלה בעולם, זה קיים יותר בעיצוב, באיור לא ממש.

"אני חושב שההבדל השני הוא ההתפתחות. בשנים האחרונות, אנחנו מוציאים קול קורא לתערוכות שנה מראש. הדרישה היא לייצר תערוכות עם קונספט אוצרותי במיוחד לאירוע. אנחנו רואים שהזמן הזה מאפשר להשקיע יותר. כל שנה יש מנעד מאוד רחב של נושאים, אני חושב שהשנה, מאוד בולט העיסוק ברוח הזמן. נושאים חברתיים, דור ה Y ודור ה Z, נשיות ומי טו, אוקיינוסים, נוסטלגיה, תערוכה על כסף. במקביל ליוזמות הצעירות, יש אירועים חשובים ומאיירים מובילים שרואים בנו פלטפורמה להצגה של העבודות שלהם".

ואיך אתה מספיק ללוות את כולן?

"אני המנהל האמנותי והאוצר הראשי, אני לא מתערב בכל תערוכה. קחי לדוגמא את התערוכה של מירב סלומון ב P8. במקרה הזה, כל מה שאני צריך לעשות זה לא להפריע. יש מקרים אחרים, שבהם אני מלווה ושואל, מגיע לסטודיו, מציע ומנסה לכוון מבחינת תכנים. גם הלוקיישן הוא גורם חשוב. יש הבדל בין תערוכה שתציג לבד לבין תערוכה באירוע כזה שמתחרה בתערוכות אחרות".

נכנסתי לאתר ואני מודה שיש משהו בעושר הזה שמציף אותי

"זה ככה בכל מקום בעולם כשאת מגיעה לאירוע בסדר גודל הזה. אני לא רוצה אלף תערוכות כי אף אחד לא ירוויח מזה, אבל בגלל שלכל אחד יש טעם אחר, גיל אחר, ימים ושעות אחרים, יש מקום וערך למגוון הרחב".

אז איך אתה מציע לגשת לזה?

"המקבצים הם הדרך הכי נוחה לראות תערוכות (הכוונה למקבצים של תערוכות שמרוכזות ברדיוס מצומצם ומאפשרות סיור רגלי ביניהן – מ.כ). השתדלנו ששעות הפתיחה במקבצים יהיו דומות. יש מקבץ ביפו העתיקה שהכל יכול להיות ברגל, יש בקריית המלאכה, יש בציר רוטשילד מאברהם הוסטל ועד למעלה, ועם עוד קצת הליכה מגיעים למקבץ המקרר והחשמונאים. ברגע שאתה בוחר אזור ובודק שהשעות מתאימות זו התחלה טובה. הדרך השנייה, היא לפתוח את עמוד התערוכות, לבחור איור אחד שתפס את תשומת הלב שלך ומשם להתחיל. אופציה שלישית, לבדוק אם יש גלריה שאתה מכיר או שראית בה בעבר תערוכות שמצאו חן בעיניך".

יש תערוכה שקרובה ללבך במיוחד או שכולן היו בנותיך?

"בגלל שזה אירוע ציבורי ולא פרטי שלי, אני לא עושה מה שבא לי. אנחנו מנסים לתת ייצוג לכמה שיותר סגנונות ולמאיירים מכל הארץ. אני מפריד את הטעם האישי שלי, כי הוא לא רלוונטי. רלוונטי האם יש פה מבחינה אמנותית ערך, התכווננות, תהליך.

"התערוכה שאני הכי מחכה לה, זו התערוכה של מירב סלומון ואני לא אהיה היחיד שאגיד את זה. מירב עשתה חותמות והאיורים יהיו מחותמות. אז גם הפורמט הוא יוצא דופן אבל לא רק. התערוכה עוסקת באישה היושבת כאיקונה, כך שיש גם עומק ומיקוד בתוכן. יש את לה-קולטור עם 140 אמנים. יש גם תערוכה שנקראת 'הארץ של המאיירים', בה יוצגו איורים שהתפרסו בעיתון 'הארץ' לאורך השנים לציון מאה שנים להיווסדו".

אם אני מאמצת את ההמלצה שלך, אז שתי תערוכות שתפסו לי את העין באתר הן 'עידן הענן' ו'אמא בשלי לי מיץ גמדים'. יכול להגיד לי מילה על כל אחת מהן?

"'עידן הענן' היא תערוכה של לילך מדר. היא יוצרת קולאז'ים מהממים וזו הפעם השלישית שהיא משתתפת בשבוע האיור. התערוכה 'אמא בשלי לי מיץ גמדים', נוצרה על ידי אמני תכנית הרזידנסי של משפחת אריסון והיא עדות להתרחבות של התחום. שם התערוכה, לקוח מתוך הקוד שהמציא זלמן כהן ב־1922 כדי לזכור את קוד מורס בעברית. כמו המעבר מאות (א) לציור (נקודה קו) למילה (אמא), גם העבודות בתערוכה בוחנות את הקשר בין רעיונות מופשטים לצורתם הוויזואלית.