נקודת מבט נשית בתערוכות בהרצליה וטיפשה חכמה בבית בנימיני

שש תערוכות בהרצליה

ביקור בית

ורד אהרונוביץ, זוכת מענק לוריין ומיטשל פרסר לאמנות עכשווית לשנת 2019, תציג את 'שעון הקוקייה'. במרכז התערוכה, ניצבים המשפחה וביתה הנאה כך שחווית הביקור בה מציצנית ומטרידה שכן בין כתלי הבית פוגשים המבקרים דמויות ממוכנות הנתונות בסצינות אינטימיות. הבית שיצרה אהרונוביץ מתפקד למעשה כשעון גדול: מדי רבע שעה יוצאת מהדלת, על סרט נע, תהלוכה גרוטסקית והזויה של בני משפחה, שתכליתה לרוקן את האשפה שנאגרה בבית. שאיפת בני המשפחה לכונן בבית סדר וניקיון נידונה לכישלון, שכן עד מהרה השיירה מכניסה את האשפה חזרה לפנים הבית.
/// אוצרת: איה לוריא.

בנות

בתערוכה 'דיבוצ'קי' ('בנות' ברוסית), המוצגת גם היא בהרצליה, נטליה זורבובה פותחת את ביתה ומזמינה את המבט הבוחן של עיניים זרות. האמנית מאפשרת למבקרים להביט אל תוך המרחב הפרטי שלה, וכך פותחת צוהר אל חוויות של אישה מהגרת החיה במרחב הישראלי. בסגנונה הפיגורטיבי רווי הצבע, הנתפס בתחילת דרכה בארץ כאנכרוניסטי וזר, זורבובה מתארת את הדינמיקות המתקיימות בחזית הביתית בציורים העוסקים בשייכות, זרות ואינטימיות נשית. 

/// אוצרת: איה לוריא.

אני כאן

עבודתה החדשה של מריה סאלח מחאמיד, 'אנא הוּן' (בעברית, 'אני כאן'), מגוללת האמנית את קורותיה בשנה החולפתבה מצאה עצמה מיטלטלת בין חיים ומוות. בעירוב של דימויים וסמלים ובשפות רישום שונות, הסיפור כולל את בהיענותה לפנייה לתרום מח עצם מגופה לנער אלמוני; מעורבותה בתאונת דרכים קשה ועד חתונתה, שנערכה לא מכבר, עם בחיר ליבה. דמותה ארוכת השיער של האמנית וטביעות רגליה וידיה נראות בבירור, שוב ושוב, על פני הבד המשמש מצע לעבודתה.

/// אוצרת: איה לוריא. 

ארי

עוד בהרצליה, 'מחוץ לזמן' היא התערוכה של איריס נשר שבמרכזה הקרנה של תצלומים המתעדים את בנה, ארי נשר, במוזיאונים או במוקדי משיכה לשוחרי אמנות ברחבי העולם. נקודת המוצא לסדרת תצלומים זו, היא תצלום של ארי הילד, כשהיה בן שש, בעת ביקור משפחתי במוזיאון ישראל בירושלים. בעקבות אותו תצלום בהדרגה, ותוך כדי שיחות, התגבשה במשך השנים סדרת תצלומים שצולמה במהלך ביקורים משפחתיים נוספים במוזיאונים או באתרי תצוגה כנסייתיים. התצלום האחרון בסדרה, צולם מעט לפני מותו הטרגי של ארי, בגיל שבע-עשרה, בתאונת דרכים. את הסדרה חותמים דיוקנאות עצמיים של נשר עצמה.
/// אוצרת: איה לוריא. 

גניבה לאור יום

אליסון צוקרמן בתערוכה 'ליצור מענן' מסמפלת רכיבים מיצירות עבר של התרבות המערבית של אמנים גברים בלבד, ומייצרת רמיקס חדש המשלב שכבות של היסטוריה עם נוכחות תזזיתית עדכנית. כשודדת לאור יום, היא מכליאה אמנים מודרניים ועכשוויים עם רבי אמן מתולדות האמנות, לצד דימויים מתרבות הפופ והמדיה החברתית. כמעט בכל יצירותיה, אפשר לזהות את תווי פניה של האמנית. הנשים המופיעות בהן גדולות איברים, פעורות עיניים ופה, אקסטרוברטיות וגרוטסקיות, פגיעות ופגומות, אך גם מועצמות וחזקות. לרבות מהן יש כתר, והן מעבירות את לפיד הניצחון כגיבורות במחזה טרגי קומי של תולדות התרבות המערבית. 
/// אוצרת: תמי כץ-פרימן.

לפרוץ את המעגל

לאורך שנות פעילותה בארץ, משנות השלושים ועד שנות התשעים של המאה העשרים, נישא שמה של הציירת חנה לוי בהערכה רבה בקרב קהילת האמנים, האוצרים ומבקרי האמנות. על אף זאת, לא עלה בידה לפרוץ את המעגל המצומצם יחסית של הקהל שאליו נחשפה יצירתה. בתערוכה 'פנים שלי', מבקשת האוצרת להפנות מבט אל הדמות הנשית ביצירתה של לוי מנקודת הזמן העכשווית. לוי עשתה שימוש בטכניקות וחומרים שונים והרבתה לצייר דימויי נשים ודיוקנאות עצמיים, המתאפיינים בטיפול נוקב וחסר רחמים בדמות הנשית.
/// אוצרת: רותי חינסקי־אמיתי.

ציבי גבע מציג מיצב גדולממדים הכולל שלושה גופי עבודה, היוצרים יחדיו רצף בין ציור לאוביקט פיסולי ומרכיבים חלל מנטלי שלם. כל האלמנטים מתבססים על האינדקס החזותי והחומרי שגיבש גבע לאורך חמישה עשורים של יצירה: ציורי כאפיה, בלטות, סורגים, תריסים, קירות הבנויים מאבן טבעית, צמיגי מכוניות, כתובות גרפיטי מרוססות ועוד. בעבודתו של גבע, הקולאז' הוא מתודה וערך. הוא משקף גישה רב-שכבתית וסימולטנית, המשלבת בין הסדר הפורמלי של החומר לסדר התרבותי, וכך מעלה רבדים מרובים הקשורים לתולדות האמנות, לחיים בארץ, לתרבויות מזרח ומערב, לפוליטיקה, לחברה ולביוגרפיה האישית של האמן.

/// אוצרת: איה לוריא.

כל התערוכות עד: 25/1. מוזיאון הרצליה לאמנות. הבנים 4, הרצליה.

ועוד שתיים בבית בנימיני

ביום חמישי, 19/9, ייפתחו בבית בנימיני התערוכות FIX 'n' Gyro של הדס רוזנברג-ניר ו'תחנה בזמן' של אלון יונג, אתי פרץ ודורון נעמה גלפר. את הראשונה אצרה שלומית באומן, ובה שילוב של עבודות ישנות וחדשות המסכמות כשלושה עשורים של יצירה עם עבודות חדשות שנעשו במיוחד (עד 2/11). השנייה, של בוגרי מלגת 'סטודיו ראשון', נאצרה על ידי רוית לצר ובה גוף העבודות שיצרו המלגאים לאורך שנת שהותם במקום (עד: 16/10).

/// העמל 17, תל אביב.