משחקי הרעב: הסצנות המושחתות של הציירת לי פרייס

לי פרייס Lee Price, היא ציירת אמריקאית שמציירת בטכניקה ריאליסטית מפתיעה בוירטואוזיות שבה. אבל, מעל כל זה, פרייס עוסקת גם בנושא ריאליסטי, נושא מהחיים שנוגע בחיים, בפגיעות וברגשות עצמם. פרייס, עוסקת ברעב הפיזי וברעב הרגשי של כולנו. מכירים אכילה רגשית? הציורים היפהפיים שלה, מצוירים ברובם בהתבוננות-על, כמו ממבט הציפור. המבט המרחף הזה, גורם לדיוקנאות שלה להיראות מנותקים, וכאלה החומקים מקשר ישיר עם הצופה.

הסצנות מתרחשות בתוך בועה

הנשים של פרייס נמצאות בבועה שלהן, כשהן מכרסמות וזוללות, ואינן מודעות לנו – הצופים בהן. הן סבוכות בסדינים שלהן, שקועות במי האמבטיה, ברגע פרטי ואינטימי הגורם לנו לחוש כמו מציצנים לתוך עולם שלא מיועד לעיננו.

אותן נשים מרוחקות, מתפנקות באכילה, מפריזות ומשתוללות. הן חוגגות, או אולי טובעות בתוך ערמות של סופגניות, פריכיות, חטיפי שוקולד, גלידה, צ'יפס והמבורגרים על רצפת הסלון שלהן, במיטה, בשירותים ובחדר האמבטיה. בתוך כך, הן גם מסתירות את תאוות המזון שלהן מהעולם החיצון וגם מחביאות אכילה רגשית מהסביבה.

"הנשים בציורים שלי, רוצות לחזור לשמחה ולחושניות החיים. כמו כולנו, הן מחפשות נחמה" אומרת פרייס שרבים מהדיוקנאות שלה הם דיוקנאות עצמיים, בהם היא מביטה בכנות בעצמה, בחוסרים ובתשוקות שלה. 

אוכל זה לא רק דבר הישרדותי

מחשבה שעולה לי בהקשר של סדרות הנשים והאוכל של פרייס, היא מחשבה על אוכל. בני האדם אוכלים מסיבה הישרדותית, כלומר מרעב. אך משהו במנגנונים שלנו השתנה עם השנים ועם השפע שנוצר סביבנו. האוכל, שהיה פעם מקור לחיים, מחובר כעת גם לסיבות רגשיות כמו הנאה, נחמה, כעס, עצב ואפילו שעמום. הקשר בין המילה שובע ושבע-רצון אינו מקרי. 

אשמת ההתמכרות

הנשים ביצירותיה של פרייס, המסתתרות בחללים הפרטיים שלהן. הן נראות, לכאורה, נהנות. אך משהו בסיטואציה הזאת, משדר אשמה והתמכרות. הן אינן משביעות את תאבונן בסלט בריא, אלא צורכות מזונות המכילים חומרים מעוררים – סוכר מזוקק ופחמימות. כך, הן מתמסרות לתחושת הסיפוק הרגעית.

 פרייס נולדה בעיירה הקטנה אלמירה (Elmira) במדינת ניו יורק. היא למדה ציור במכללת מור בפילדלפיה. אהבתם את סדרת הציורים הזו? אני ממליצה לכם להציץ בסדרות נוספות מציוריה.

הכותבת היא שולמית ישראל, מנהלת ואוצרת בבלוג האמנות shlulit, המציג אמנות טובה מהארץ ומהעולם.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>