מפסלת בציור: ריאיון עם האמנית נירית טקלה

לכבוד מכירת אמנות עכשווית ב'תירוש', בבית מכירות פומביות, זכינו לפגוש את האמנית נירית טקלה, שאחת היצירות שלה תעמוד למכירה. טקלה היא ציירת שממעטת להתראיין ונותנת לעבודות שלה לדבר בעד עצמן. סוד ההצלחה שלה מלימודיה בשנקר ועד נוכחותה בתערוכות בארץ ובעולם סקרן אותנו ונוכחנו לפגוש יוצרת צנועה שענתה בשמחה על כל שאלותינו כשברקע בלטו הצבעים והמכחולים של הסטודיו ועבודה חדשה בתהליך יצירה.

"ציור תמיד היה חלק ממני, רק שאף פעם לא חשבתי על זה כמקצוע או חשבתי על עצמי כאמנית. זה היה תחביב". מספרת לנו טקלה כשאנחנו שואלים אותה על תחילת דרכה. "בשלב מסוים, כשרציתי להתחיל לימודים, התלבטתי בין אמנות למנהל עסקים. אמרתי לעצמי שעדיף ללכת על משהו שאני אוהבת ויצא שהלכתי 'על הדרך' לשנקר. ברגע האחרון הכנתי פורטפוליו והתקבלתי למחלקת אמנות רב תחומית".

איך חווית את שנות הלימודים?

"אלה היו 4 שנים מאוד אינטנסיביות, בהן הייתי צריכה גם לממן את עצמי. בהתחלה זה היה לי מוזר ומאוד שונה. בתיכון למדתי תולדות האמנות, תקשורת וקולנוע וכשהגעתי לשנקר, תחומי הפיסול והציור היו מאוד 'ארטיסטיים'. אני לא הייתי האמנית שמתלבשת בבגדים צבעוניים אלא לגמרי בצד השני שרצה ללמוד מנהל עסקים אבל כל אחד מבטא את הפנימיות שלו בצורה אחרת וסיימתי את הלימודים ונהניתי מהם למרות שהן היו שנים מאתגרות. התקופה הזו פתחה לי את הראש להכיר עוד סוגים של יצירה. בתערוכת הגמר שלי קיבלתי חשיפה במה שהיה אז חדשות ערוץ 2, דבר שהתגלגל והוביל לתערוכות אחרות, אחרי שנה נרשמתי ל'צבע טרי' שגם היה הצלחה ומאז אני מציגה בארץ ובחו"ל".

מתי התגבש הסגנון שלך?

"בתערוכת הגמר בלימודים אפשר היה להבחין בניצנים של הסגנון. הייתי מציירת באקריליק ועם הזמן הציורים התחדדו, קיבלו סיומת גרפית יותר חדה וקריספית, עם פחות מקום לנזילות. אני חושבת שדווקא מבחינת צבעוניות משהו בי התעורר ב-2018 כשהשתתפתי בתוכנית שהות-אמן באתיופיה. זו מדינה עם תרבות ומלא צבעים. בארץ אנחנו רגילים לשחור, לבן, מעט בז' וקצת אפור אבל שם יש חגיגה של צבעוניות וצבעים חדשים, גם בהשראת הדגל, נוספו לי לפלטה".

איך תהליך יצירה על ציור מתחיל ואיפה הוא מסתיים?

"אני ציירת אינטואיטיבית. ההשראה יכולה להגיע ממחשבה שאני חושבת או לפעמים ביקורת על משהו או רגש שאני עוברת כמו שמחה או בדידות וזה יבוא לידי ביטוי דרך דמות שתסמל את זה. אני ניגשת לטאבלט ומציירת סקיצות שיכולות להגיע לרמת דיוק מאוד גבוהה, אני ממש יכולה לראות את הציור בסקיצה ואז אני מעבירה את זה לקנה מידה גדול יותר על הקנבס. אני עובדת בשיטה מסורתית של ריבועים מחוטים על הקנבס ומעתיקה את הסקיצה ברישום. את הצבעים אני בוחרת בראש, לפעמים בוחרת צבעים שמסמלים משהו, או צבעים שלא השתמשתי בהם הרבה זמן".

מה עומד מאחורי הבחירה לצייר ציורים גדולי מממדים במיוחד?

"באופן הפרקטי, זה נוח לי לעשות תנועה רחבה וארוכה במקום להתכנס פנימה ולהתכווץ. הבד הרחב והגדול מעניק לי חופש. מבחינה עמוקה יותר, זה מאפשר לי להעצים את הדמויות. אני מאמינה בכוחה של נראות וויזואליה שמשפיעה על התת מודע, לכן אני רוצה שהדמויות ישדרו תחושות עוצמה וחוזק. הרבה מהמדיה שמתארת את הקהילה שלי, הקהילה האתיופית, לא עושה את זה בקונטקסט חיובי, ואני חושבת שזו אחת הקהילות העוצמתיות ששמרה על היהדות שלה במשך יותר מ-2000 שנים. זו קהילה ייחודית עם עוצמה פנימית וחוזק שאותם אני רוצה לשדר ולבטא. עוד סיבה לקנה המידה הגדול הוא שבשנקר התנסיתי בכל מיני סוגים של אמנות ומאוד התחברתי לפיסול, המבנה של הדמות הגדולה, הפיסולית וההירואית. אמנם התמקדתי בציור אבל אני מציירת דמויות פיסוליות, גושיות שנראות כאילו נחצבו מתוך אבן".

הרבה פעמים אותן דמויות גם מספרות סיפור

"בגלל שאני עובדת מתוך האינטואיציה, ולא מתכננת את מה שאני מציירת, הציורים שלי מבטאים את המחשבות של אותה התקופה. למשל, יש לי ציור שציירתי ב-2019 שנקרא 'Our donation blood' שהגיע בעקבות פרשה שהתפוצצה ב-1996 בה מד"א היה משמיד באופן שיטתי תרומות דם של קהילת יהודי אתיופיה ללא ידיעתם. זו פרשה שפרצו סביבה הרבה מחאות והסתיימה רק ב-2017. זה היה אחד השברים בקהילה ונתן להם את התחושה שהם לא חלק שווה בחברה. בציור שציירתי, אפשר לראות את הדמויות אוספות את הדם שנשפך שנראה כמו טיפות גשם שיורדות מעננים בצבע אדום ונאגר בכלים. הציור מדבר דווקא על התחזקות ועל עוצמה, אני ראיתי את השינוי שחל אצל הצעירים באותה בתקופה שלא נכנעים למערכת אלא מגשימים את עצמם. ראיתי את המקום החיובי על אף האירועים הקשים שאירעו. בנוסף יש לי ציורים שמבטאים סיפורי עם שעוברים מדור לדור שאבא שלי סיפר לי שבסופם תמיד יש מסר. כל ציור עומד בפני עצמו ומספר סיפור אחר, לא תוכלו לראות סדרה של ציורים שעוסקת באותו הנושא".

אבל יש אלמנטים שחוזרים לעיתים מציור לציור

"יש את ה'נטלה' שהוא חלק מהבגד המסורתי האתיופי ואני משלבת אותו כדי לתת לדמויות זהות. זה לא אדם כהה עור מקונגו או אנגולה אלא זה אדם שקשור ספציפית לאתיופיה. יש לי גם שלושה ציורים של ערמת הבדים הזו עם רקמה צבעונית שבאים לסמן מבחינתי את הצעירים בעדה שחלקם מתחברים לתרבות ולמסורת וחלקם מתפזרים ולא כל כך מחוברים".

כשאנחנו מדברים על השראה, לא מפתיע שיצירותיהן של שלושת האמנים שמונה טקלה מאופיינות בדמויות הירואיות, צבעוניות עזה וציורים גדולי מימדים. "אני אוהבת את מיכלאנג'לו שיש לו דמויות פיסוליות ומרשימות, דייגו ריברה שהתחברתי מאוד לציורי הקיר הגדולים ולנושאים החברתיים שהוא מדבר עליהם ודויד הוקני והצבעוניות החזקה שלו", מספרת לנו טקלה.

האם יש תחומי אמנות אחרים אליהם את מעוניינת לפרוץ?

"האמת שבשנה האחרונה לקחתי סוג של רגיעה מהציור כדי לחקור עוד דברים, אפילו סתם ללמד את עצמי פיסול תלת-מימדי ולרכוש כלים נוספים. התחלתי ליצור תחריטים ולהעביר את הציורים שלי למדיום אחר ומי יודע, אולי ייצא מזה משהו ואולי לא. אני כן חושבת שאעשה תערוכה המשלבת ציורים ופיסול בעתיד. כרגע אני מכוונת להציג בעוד מוזיאונים בתל אביב ובארץ כולה, להתפתח ולהציג במוזיאונים גדולים כמו ה'מומה' בניו יורק ולהמשיך ליצור".

מה הקו שעובר בעיניך בין מסחריות ליצירתיות?

"מחשבה כלכלית לא הייתה מעולם חלק מהתהליך שלי אחרת הייתי מיליונרית מזמן. אמנם יש ציורים שיכולים להיות מסחריים כמו הציור שעומד למכירה עכשיו ב'תירוש', אבל בגדול זה פחות מעסיק אותי. אני יכולה להישאב לעשייה וחודשים לא לראות אף אחד ואז לקחת חודשיים חופש ולא להרים מכחול, אני מאוד חופשיה. חשוב לי שאנשים ילמדו מהציורים, שיש עוד דרך להסתכל על קהילת אתיופיה או לשמוע סיפורים שלא נשמעים וללמוד עולם חדש ואחר".

"כשהתחלנו לאצור את מכירת האמנות העכשווית היה לנו ברור שאנחנו חייבים לכלול ציור של נירית", מספר לנו אמיתי חזן, מנכ"ל 'תירוש' מכירות פומביות. "הבעיה היא שכמעט ואין ציורים של נירית בשוק. לאחר הרבה חיפושים הצלחנו למצוא אספן שהסכים להיפרד מהציור שרכש לפני כמה שנים מהאמנית עצמה, וגם זה רק בגלל שהוא ראה את מחיר השיא שציור של טקלה השיג במכירת האמנות העכשווית שלנו בשנה שעברה".

מהו לדעתך סוד ההצלחה של נירית?

"ראשית, יש לה כישרון יוצא מהכלל, וטכניקה מיוחדת שמזוהה איתה ואספנים כבר מכירים את הסגנון שלה. בנוסף, יש לה מערכות יחסים מצוינות עם גלריות ואספנים שאיתרע מזלה להכיר בתחילת דרכה".

עולם האספנות הוא רחב, מורכב ומושתת גם על החלטות כלכליות לצד האמנותיות. נשמח לשמוע על נקודת המבט של האספן שבוחר להשקיע באמן. מה השיקולים שלו, מהם דפוסי החשיבה שלו.

"בעוד שמחיר הוא שיקול משמעותי ברכישת אמנות, רוב האספניות והאספנים לא רוכשים אמנות מתוך מניע כלכלי נטו, אלא מתוך חיבור לתפיסה וערכים. כן יש ציפייה שמחיר של ציור יעלה או לפחות לא ירד לאורך השנים, אבל זאת החלטה שהיא לא כלכלית גרידא. מבחינת תשואה על ערך הציור, זה עובד כמו קרן הון סיכון, שמשקיעה בעשרה סטארטאפים ואם אחד מהם יצליח זאת נחשבת הצלחה מסחררת. גם אצל אמניות ואמנים מתחילים, קשה מאוד לזהות בשלב כה מוקדם כמו תערוכת גמר, מי יצליח ומי לא, ולכן חשוב לרכוש עבודה שקודם כל מרגשת אותך ובנוסף גם מהווה אפיק השקעה. בשוק האמנות העולמי יש מס' אמנים שקפצו מ- 20,000 דולר לקרוב למיליון דולר בתוך 3 שנים. בישראל, המחירים של טקלה קפצו כבר בכ-250% בשלושת השנים האחרונות. אמנם המחירים שלה עלו אבל רמות המחירים שלה של 15,000-25,000 דולרים עדיין נחשבות לא גבוהות בעולם, כך שאם באמת היא תצליח גם בשוק האמנות הבינלאומי, יש למחירים שלה עוד הרבה לאן לעלות. בשנים האחרונות שוק האמנות העולמי נוהר אחרי אמנות אפריקאית ואפרו-אמריקאית, כך שאני מאמין שאם נירית תפרוץ לשוק הבינלאומי המחירים שלה ינסקו עוד ועוד".

מכירת אמנות עכשווית תתקיים ב'תירוש' בית מכירות פומביות, ביום ראשון, 18.6.23 בשעה 20:00. חבצלת השרון 35 (כיכר דה שליט), הרצליה פיתוח.