לג'יט ופסטיבל הצילום 'Photo Is:rael' תרים אחר סיפורים מעוררי השראה והפעם, מה היה קורה אילו האנושות כולה הייתה נעלמת פתאום?
ממנטו מורי: איך העולם היה נראה בלעדינו?
עוד מילדותו מקומות נטושים קסמו לרומן ואיון (Romain Veillon), שנהג מדי קיץ לבקר במפעל המשאיות הנטוש של סבתו. בעבודותיו הצלם הנע על קו פריז-דבלין, מזמין את הצופים למסע בעקבות העבר ומאפשר להם דרך תצלומיו לדמיין את הסיפורים מאחורי המקומות המופקרים המתועדים בעדשת המצלמה. "למה המקום הזה ננטש? מה קרה לבעלים לשעבר? מה נהוג היה לקרות בחדר הזה? אנשים ממציאים לעצמם תשובות לשאלות מהסוג הזה. זה גורם להם ללכת לעולם הדמיוני שלהם ולהפוך לגיבור ההרפתקה שלהם, שם הם בתפקיד הבלש. כל סיפור שונה מהשני וזה מה שאני אוהב". השבוע, ואיון עתיד להציג את עבודותיו במסגרת פסטיבל הצילום 'Photo Is:rael', סדרת תמונות שממחישות איך העולם היה נראה בלעדינו, ללא נוכחות האנושות.
האם אתה חושב שלשם העולם באמת הולך?
"התמונות שלי פועלות כסוג חדש של 'ממנטו מורי'; הן כאן כדי להזכיר לנו שלכל דבר יש סוף ושאנחנו צריכים ליהנות ממנו כל עוד הוא נמשך. לגבי לאן העולם הולך, אני אהיה די פסימי. הייתי רוצה לחשוב שזה לא מאוחר מדי, אבל כשאתה רואה את הדו"ח האחרון של 'GIEC' (הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים), אני מתקשה לראות את ההתחממות הגלובלית נפסקת פתאום. עם זאת, אני מניח שעדיין שווה להילחם למען עתיד טוב יותר".
שמירה על איכות הסביבה מעסיקה אותך לא מעט
"בעבודות שלי אני מחפש להעביר מסר סביבתי על ידי הצגת תמונה המראה מה העולם היה רוצה להיות אילו לא היינו פה יותר. כלומר, אם נמשיך בדרך הזו, היעלמות האנושות יכולה להיות אחת ההשלכות. אנחנו יכולים לראות איך העולם יכול להיראות אילו בני האדם היו נעלמים מכדור הארץ, כולנו מוקסמים מהחזון הפוסט-אפוקליפטי הזה. אולי אנחנו צריכים להיות עדים לכך, כדי ליהנות ממה שיש לנו ומהזמן שלפנינו. בספר שלי Green Urbex: the world without us’, אני מציין שכדור הארץ הופך למקום טוב יותר כאשר האדם אינו נוכח. אני לוקח את הדוגמה של צ'רנוביל או הגבול בין שתי מדינות קוריאה כדי להסביר את זה. מדענים חקרו והיו עדים לכך ששלושים שנה לאחר הפיצוץ, אזור ההדרה של צ'רנוביל הפך לגן עדן לחיות בר שמסתובבות חופשי ביערות עבותים וכעת, זוהי שמורת הטבע השלישית בגודלה ביבשת אירופה. אותו דבר קרה באזור ההפקר בקוריאה, כשבעלי חיים וצמחים שחשבנו שנכחדו, נמצאו על ידי צוותים מדעיים משגשגים שם בלעדינו. אבל לכמה זמן?".
מה הביא אותך לנושא הזה?
"תמיד משכה אותי המורשת האדריכלית הנטושה שאנשים משאירים אחריהם. טירות, בתים, כנסיות, מפעלים, בתי קולנוע או בתי חולים; כל מקום בו ההזנחה השתלטה על כל שריד אדם. בהתחלה התעניינתי רק בחקירה; רציתי לצאת מפריז, לנשום אוויר, מכיוון שהרגשתי שאני מבלה יותר מדי זמן בעיר והייתי צריך את חיי הכפר. יום אחד הלכתי לבדוק בית נטוש עם חבר באזור הצפון והבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות בזמני הפנוי. הצילום הגיע לאט לאט, בהתחלה רק רציתי להשיב זיכרונות צילומיים מהטיולים שלי אך התוצאה הייתה די מבולגנת. עם הזמן, הקדשתי יותר תשומת לב לצילום עצמו וניסיתי לקבל גישה אסתטית כדי לתת שיקוף טוב של המקום. גיליתי שיש קהילה שלמה של אנשים עם אותו התחביב שחולקים ומשתפים את עבודתם באינטרנט".
ספר לנו על הלוקיישנים לצילומים, איך מצאת את המקומות האלה?
"הרבה מחקר! שעות בגוגל לחיפוש רמזים היסטוריים שיכולים לעזור לי לאתר את המיקום שאני רוצה לצלם. אני מבלה המון זמן בגוגל מפות ומנסה לראות אם יש מבנים שיכולים להיראות קבורים מתחת לצמחייה או נטושים. יש לי גם חברים רבים במדינות שונות איתם אני חוקר את הנושא, אז כשאני מטייל שם הם מאוד עוזרים. לפעמים אנשים פונים אליי ברשתות החברתיות כדי ליידע אותי על בניין נטוש ליד מקום מגוריהם, זה יכול להועיל מאוד גם אם ברובם אין הרבה עניין. לבסוף, לנהוג במקום כשאתה נמצא באזור חדש יכול גם להביא כמה הפתעות נחמדות לעיתים".
איך בחרת להנציח את האנושות בצילומים?
"דרך היעדרותה אני בוחר להציג את האנושות בצילומיי. כפי שאפשר לראות, אין אף אחד בתמונות שלי, אתה רואה איפה הם גרו בעבר, את החפצים שלהם ומה שנשאר מהם, אבל אנשים תמיד נעלמים. אני מאמין שהיעדרותם מחזקת את כוחם ואת הנוכחות שלהם במוחנו, זה הרבה יותר מעורר. אתה שואל את עצמך מיד מי היה גר בחדר הזה? למה הוא עזב? מה קרה במיטה הזו? של מי התמונה על הקיר? לאן הוא נסע עם המטען הזה? כל כך הרבה שאלות יכולות לעלות רק בזכות תמונה אחת. אני מעדיף לבחון את ההשלכות של המעשים שלנו על ידי הצגת התוצאות של היעלמותנו".
ספר לנו קצת על 'מאחורי הקלעים' של התהליך.
"החלק הראשון ואולי החשוב ביותר הוא למצוא את המקומות האלה. בילוי זמן רב באינטרנט וביצוע מחקרים מקוונים הוא הבסיס. כמובן שפגישות עם חברים, קשרי עבודה או זרים יכולים לפעמים להוביל לתגליות מדהימות; אבל רוב הפעמים, זה מגיע ממגזינים מקוונים או מאמרים עם רמזים קטנים שמובילים מעת לעת לתגליות הטובות ביותר. לאחר מכן, עליך לתכנן ולארגן טיול כדי לצלם כמה מאותם מיקומים. למצוא דרך דיסקרטית פנימה מבלי להיראות, זה גם חשוב. כשנכנסתי, אני מנסה לחקור את המקום ולהטמיע את עצמי באווירה ובהיסטוריה שלו. אני רוצה שהתמונות שלי ישקפו את מה שהרגשתי שם בזמן השיטוט בבניין. יתר על כן, אני תמיד לוכד את המקום במקסימום אור שאני יכול כדי להכניס עוד קצת חיים לתמונה".
הסגרים במהלך מגפת הקורונה אפשרו למקומות רבים בטבע להתאושש. אבל לאחר החזרה לשגרה, הכל מהר מאוד חזר למקומו. איך זה השפיע על סדר היום והעבודה שלך?
"זה היה מדהים לראות בעלי חיים מתרוצצים בפריז בלי בני אדם שיאיימו עליהם. לראות דולפינים בוונציה, זה צריך להזכיר לנו עד כמה הנוכחות שלנו מזיקה לבעלי חיים. ברמה האישית, הנסיעות היו בלתי אפשריות במשך כמעט שנה. נאלצתי לתזמן מחדש חלק מהטיולים ולא יכולתי להשתתף בכמה תערוכות. אבל אני מקווה שהגרוע מכל מאחורינו ועכשיו אני מרגיש צורך דחוף יותר לנסוע ולגלות מקומות חדשים".
מגזין לג'יט שמח לקחת חסות בפסטיבל הצילום הבינלאומי ה-10 Photo Is:rael , שיתקיים במתחם מרכז ענב וגן העיר תל אביב 23.11-3.12. מוזמנים להשתתף בפעילות שלנו בתערוכה "תופסים השראה", לתייג אותנו באינסטגרם ולהגריל פרסים מתנת 'Photo Is:rael'.
אולי יעניין אותך גם...
