המיזם שמנציח נופלים באמצעות רגעים מצוירים לנצח

קרוב לעשור שבית אבי חי, מרכז רב תחומי לתרבות בירושלים, מוביל את מיזם ההנצחה האמנותי 'פנים.יום.זיכרון'. הפרויקט, משלב בין טכנולוגיות האנימציה למלאכת החייאת רסיסי זיכרון מחייהם של חיילים שנהרגו. את זה, הוא עושה תוך שהוא מפגיש בין משפחות החללים לבין יוצרי אנימציה. יחד, הם מחיים זיכרון מאדם שאינו בחיים ויוצרים רגעים מצוירים לנצח.

הסרטים הם אוספים של עדויות וזיכרונות מרגשים עד דמעות. ילדה של טבע, הילד שאהב דבורים והפך לכוורן, זה שאהב לנגן וזה שלמד בתלמוד תורה, השובב שאהב לטייל והחתונה שלא קרתה, מי שהיה איש חינוך והמצחיקן של החבר'ה, מי שעלה לארץ בגפו ומי שידע שלא יחזור מהמלחמה, הקטן שנבעו שיהיה קצין והאחים שהופרדו. עוד ועוד סיפורים שלהם. של כולנו. של הארץ שלנו.

את הפרויקט המאוד מרגש הזה, יזמו יטבת פייראיזן-וייל ולירן ליפשיץ. שתיהן מגיעות מעולם העיתונות והתרבות. השתיים, נתקלו בטקסט של שרי אנסקי, שמספרת על הרגע שישבה עם אחיה ראובן, בצום יום כיפור, ויחד פנטזו על סלט ירקות קצוץ דק. הזיכרון הפשוט הזה, ארע שעה לפני שיצא למלחמה שממנה לא שב. הטקסט הזה היה ההשראה לכל מה שבא אחר כך.

הרגעים הקטנים

"ההנצחה המסורתית, שדיברה בקולות של גבורה, דפיקות בדלת ושכול קורע מגעגועים, הייתה שם תמיד" אומרות יטבת-פייראיזן וליפשיץ "אבל זיכרונות קטנים, של רגעים יפים, בלי מדים ובלי נשק, כמעט לא סופרו.

"לפני כעשור, יצאנו ביחד עם יוצרים ואנימטורים למסע בנבכי הזיכרון, בבקשה לשמר ולהנציח את רגעי החסד האלה. רצינו להסיט את המבט האוטומטי שלנו מהעיסוק בדיווחי המוות דווקא אל רגעי החיים. החיבור בין אנימציה לשכול נתפס כלא טריוויאלי, אולם בכל שנה מחדש, במהלך יצירת הסרטים, אנחנו נפעמות מהעוצמה שיש בהם ומהכוח הנדיר שיש באנימציה לברוא עולם ולהחיות רגעים אבודים".

נרשמתם כבר לניוזלטר שלנו? הרשמה לניוזלטר לג'יט

רגעים של יום – יום

החשש הגדול של מי שאיבד אדם יקר לו הוא הפחד לשכוח. לאבד את הדמות החיה. לשכוח איך נראו תווי פניו. איך נשמע צחוקה. איך הרגיש מגע החיבוק. הפרויקט נולד מתוך הרצון לשמר את רסיסי הזיכרון האלה. כך, מדי שנה, פותחות משפחות שכולות בפני יטבת-פייראיזן וליפשיץ את לבן ומספרות להן על אהובים שאינם. אצל חלק מהמשפחות, זהו השיתוף הראשון מאז שנפלו ברגעי היום יום ובזיכרונות מרגעי החיים שאבדו.

איך אתן מגיעות למשפחות ואיך נולד תסריט שמוביל לסרט?

"לא קל למצוא סיפורים כאלו. זה מאוד כואב להתגעגע, לחטט בזיכרונות הטובים, להיזכר כמה צחקנו, בתחביבים שהיו ועכשיו לא מעיזים להתקרב אליו. זה געגוע אחר. ספציפי ודוקר. החיפוש אחר סיפורים הוא בלתי פוסק, אבל הזיכרונות שם. בספרים, במשפט קטן בתוך ראיון, בחריטה על ספסל בשמורת טבע. מלקטים, מעמיקים, מתחקרים ולאט לאט מתגלה העולם שממנו נולד הסרט".

המרחק מקרב

הסרטונים הקצרים, שמיוצרים במסגרת מיזם 'פנים.יום.זכרון', נעים בין שתי דקות וחצי לחמש דקות והם מוקרנים באתר. המשפחות יודעות כמובן על הסרט ונותנות את ברכת הדרך. "המשפחות בוחרות לתת בנו אמון ואינן מתערבות בתהליך האומנותי" מסבירות יטבת-פייראיזן וליפשיץ "ואנחנו, מצדינו, משתדלות לעשות הכל על מנת לא לאכזב".

למה בחרתן במדיום של איור והנפשה?

"הבחירה באנימציה, הייתה הדבר היחיד שלא הייתה עליו התלבטות. כשמחזירים זיכרונות לחיים, זה לא יכול להיות ריאלי. חייב להיות מרחק כלשהו מהמציאות, ורק אז אפשר להתקרב. האנימציה מאפשרת את זה. היא מאפשרת לעוף. להיות מספיק קרובים בדמיון, אבל מספיק רחוקים מהכאב. מה שסט ושחקנים – לא מאפשרים כשמדובר בגעגוע ממש חי. איך אפשר ללהק שחקן לתפקיד הבן שנפל? האנימציה הופכת את זה לאפשרי". 

זיכרונות מהחיים

השנה, בשל מגפת הקורונה, יום הזיכרון לא דומה לכל מה שהכרנו בעבר. השנה, לא נוכל לעמוד יחד בצפירה. לא נוכל להיות עם המשפחות השכולות בבתי העלמין. לא נוכל לחבק ולהתגעגע. לא נוכל להיפגש ולא לזכור פנים מול פנים. השנה, נתחבר לזיכרונות ולגעגועים כל אחד מביתו עם משפחתו הקרובה ובעיקר, דרך המסך.

"במהלך עשור, הקמנו מאגר של כחמישים סרטי הנצחה ייחודיים" אומרות יטבת-פייראיזן וליפשיץ "סרטים המעיזים לזכור אחרת. לזכור רגעים מהחיים שהיו ואינם. יצרנו מאגר זיכרונות קולקטיבי – אלטרנטיבי המתמקד ברגעים מהחיים. נדמה, כי דווקא בתקופת הבידוד הזו – כשהכל הופך ליותר ויותר אישי וביתי – המבט על  הזיכרון דרך סרטי האנימציה ודרך הזיכרונות מהחיים, רלוונטי  אף יותר מתמיד".

אל הפרויקט הייחודי של בית אבי חי, מצטרפים השנה שלושה סיפורים המנציחים רגעי זיכרון המספרים את סיפוריהם של אורי אנסבכר (שנרצחה באכזריות בעין יעל ירושלים, 2019), צחי איטח (שנפל בהגנה על מוצב הבופור, ההרוג האחרון בצה"ל לפני היציאה מלבנון בשנת  2000), אהוד וחגי גורדון (תאומים שנהרגו, בהפרש של 13 ימים בלבד זה מזה, במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973).

אירוע זום שבו מפגשים אישיים עם המשפחות יתקיים ביום שני, 27/4, וביום שלישי, 28/4. התחברות דרך: https://www.bac.org.il/

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לחלוק איתנו? כתבו לנו ~>