החיים שלנו עומדים לראווה? קורס חלונות ראווה ביתיים

בקורס סטודיו שנה א' לעיצוב פנים ותקשורת חזותית במרחב בבית הספר לעיצוב וחדשנות, החלטתי לקחת את ההזדמנות שנתנו לנו ימים אלה לבחינה מחדש של המרחב הביתי והקשר שלו אל החוץ. מרחב בו נוכל לקיים אינטראקציה חברתית, לשתף רעיונות ולקיים עיר יצירתית חיה ונושמת, שלא רק מנכיחה את המרחב הווירטואלי הי-זום.

חדר. חזית. מסך. בית. חדר. חזית. מסך. בית. מערכת מבטים סגורה בתוך מרחב מאה מטר. התהלכות חזרתית מוכרת מצליחה להדהד מרחב חדש. המוכר מקבל משמעויות אחרות, התנהגות הגוף משתנה והשיח מקבל ערוצים חדשים לתקשורת.

העיר ממשיכה לחיות בלעדינו?

הרי הרחוב מורכב מחזיתות הבתים שלנו. החזית מאפשרת לתת זהות לבניין ולאנשים שחיים בה, ובו-זמנית גם מצליחה להשפיע על הרחוב והעיר שמסביבה. עכשיו יותר מתמיד ניתן לראות שהעיר היא לאנשים ויותר מכך האנשים הם העיר. כשהאנשים בבית עולה השאלה – האם העיר ממשיכה להתקיים בחוץ?

החלון הביתי נותר כפתח הפיזי העיקרי, שעדיין מאפשר לקיים מערכות יחסים בין פנים הבית, המרחב הפרטי, אל חוץ הבית, המרחב הציבורי והחברתי. זהו מרחב פוטנציאלי, להעברת מסרים. דרך שלט שנתלה או מסר קולי הנזעק מבעד למרפסת או אפילו מעקב המבט שלנו אחר טיול מאה מטר עם הכלב של השכן.

בקורס הסטודיו הנוכחי אנו בוחנים האם יש מקום למסר דו ממדי, שטוח, לעבור ממד ולהתקיים כמרחב בפני עצמו. מרחב להעברת מסרים, יצירת קשרים, החלפת רעיונות אשר ישפיעו על המרחב העירוני ויפיחו חיים חדשים אל הרחוב. השתמשנו במסר הדו ממדי כנקודת מוצא, בה כל סטודנט מצא את קולו ועמדתו החברתית. הסטודנטים עוסקים בעמדות הנוגעות במצב הנוכחי, הטרדות, דימויי גוף ואף פוסט טראומה צבאית.

יצירה מדוברת

העמדה התפתחה לאקט אקטיביסטי וצמחה מתוך טכניקות פרפורמטיביות הלקוחות מעולם הSpoken Word  (מילה מדוברת).  את הטקסט המוצג סקיצות, הסטודנטים תרגמו למילה כתובה, שהפכה לטקסט שלם, כתוב על דף, על פי איך שהוא מדובר. הסתכלנו פנימה ובחנו את מבניות הדיבור בטקסט הכתוב, הדגשות, טונים, מקצבים, פאזות.

הפרפורמנס לא הסתיים במופע המצולם, אלא החל להתבטא על הדף, בחומר המילה ובהפשטה של מרכיבי המילה והאותיות. הפרפורמטיביות הפכה לביצועיות המחפשת את השיטה ואת מבניות הטקסט. הסטודנטים בחנו את הגריד המבני, ייצגו את מילות המפתח המהוות את העוגנים המבניים, שבתוך המערכת, ושאלו שאלות לגבי החללים והשטחים הריקים שהטקסט עצמו השאיר- הנגטיב.

ז'אק דרידה נגע בזיקה שבין בניין לכתיבה ואמר:

"אין דבר מחוץ לטקסט.
בנייה היא כתיבת טקסט.
כשם שטקסט נבנה כך בניינים נכתבים"

היום אנו נמצאים בעיצומו של התהליך. הסטודנטים מתרכזים בתרגום ערכי הנפח ומציאת החללים השזורים במערכות הדו-ממדיות שנוצרו להם. במקביל, מחפשים את החומר שיוכל לתת ביטוי נכון ושיטתי למערכות אלו. נוצרה סיטואציה בה אין זמינות לחומרים אך מגבלה זו התגלתה כמרחב חדש להזדמנויות. הם מצאו שאריות של משטחים, קרטונים, חוטים ומוטות, בהם עשו שימוש חוזר ואף השתמשו בספרים קיימים, על מנת לבחון את הנפחים דרך שכבות הספר והמסה.

בהמשך הסמסטר, יתכננו הסטודנטים אתר שיתבסס על הפתח הביתי הקיים אצלם בבית. הפתח יתוכנן דרך השפה, התכנים החברתיים והערכים המרחביים שנוצרו בתהליך. דרך צוהר זה יוכל כל סטודנט לייצר דיאלוג ושיח מרחבי ובכך לאפשר לאינדיבידואל להיות חלק מהדהד ובלתי נפרד מהעיר.

הטור נכתב על ידי המעצבת אילור טפר-קירשנר, מרצה בקורס סטודיו שנה א' 'חלונות ראווה ביתיים'. ע. הוראה: מעצבת ליאת סוכר-סנלסון, בית הספר לעיצוב וחדשנות המסלול האקדמי המכללה למינהל.