איך קשור בולונז לווסת שלנו?

איזנברג, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ומרצה במחלקה, עובדת ביום יום בסטודיו שלה על פרויקטים עצמאיים בתחום הריהוט והתאורה, פרויקטים תלת-מימדיים באופיים, אבל אנחנו נתקלנו דווקא בפרויקט דו-מימדי מיוחד שלה, סרטון באורך שלוש דקות אותו איירה עבור השחקנית והיוצרת שירה נאור, בעל השם מעורר התהייה: "נס הבולונז".

למי שלא ראה, מדובר בסרטון אנימציה קצר המספר את סיפורה של ספק ילדה ספק מתבגרת המתפללת לקבל מחזור כמו כל הבנות בגילה, ודווקא ביום בו היא מזמינה את חברותיה, למסיבת פיג'מות, לאכול בולונז ולחשוף את המשאלה הכמוסה שלה, היא מתגשמת. הסרטון מתחבר למגמה עולה בשנים האחרונות, סביב השיח על הצגת המחזור והווסת בעולמות הפרסום שהשתנה מאוד לטובה. התופעה הנשית החודשית כבר לא מוצגת כנוזל כחול ואסתטי ויותר פרסומים ופרזנטריות מציגות את המחזור ואת מאפייניו כפי שהוא, לטוב ולרע.

"הכל התחיל כשחברה שלי, יוצרת הסרטון שירה נאור, פנתה אליי עם הרעיון", מספרת איזנברג. "היא כבר הקליטה וערכה את הסיפור של מיכל לוריא – סיפור על ילדה שמקבלת פעם ראשונה מחזור, וחשבה שזה יכול לעבוד טוב כסרטון אנימציה, עם האיורים שלי. בשלב הזה עוד לא היה לי שום ניסיון עם אנימציה, אבל היה לי אייפד, קצת זמן פנוי ורצון ללמוד וזה הספיק בשביל להתחיל".

איך התחיל תהליך העבודה על הסרטון?

"תהליך העבודה על הסרטון התחיל לפני שאני נכנסתי לתמונה, בסשנים של הקלטה שעשו שירה ומיכל. העבודה שלי התחילה כשישבתי עם שירה מול ההקלטה, בנינו יחד את הסטוריבורד ועיצבנו את הדמויות ואת הסגנון האיורי הכללי, ותוך כדי כך התחלתי להתנסות בטכניקות של אנימציה. מכיוון שעוד לא ידענו אם יש פה בכלל פוטנציאל מסחרי עבדנו על זה רק כשהיה לנו זמן פנוי, בערבים אחרי העבודה ובסופי שבוע. אמנם עוד לא ידענו לאן זה הולך אבל האמנו בפוטנציאל של היצירה הזאת וידענו שכך או כך שווה לנו להשקיע בה את הזמן, שהעבודה שלנו בוודאות תשתלם. סה״כ העבודה על הסרטון לקחה כמעט שנתיים".

"עבודה על אנימציה היא מאוד סיזיפית והסיפוק מהתוצאה מגיע אחרי הרבה זמן, הרבה יותר ממה שאני רגילה מעולם העיצוב, שבו אני יכולה להגיע לסטודיו עם חומרי גלם ולצאת תוך כמה שעות עם מוצר גמור. נראה לי שדווקא הרצון לראות את הסרטון הזה גמור מתחילתו ועד סופו, דרבן אותי לעבוד עליו בכל רגע נתון שהיה לי".

מדובר בסיפור אמיתי, של מיכל לוריא, שגם נידבה את קולה בסרטון, שמספרת על חוויה אמיתית שלה בגיל 12 ועל כמה חיכתה לקבל מחזור כדי להרגיש כמו אישה ועל השמחה העצומה כשהוא סוף סוף הגיע. "כל הדימויים מהסרטון הגיעו היישר מתוך ההקלטה של מיכל והדרך המיוחדת והמצחיקה שבה היא מתארת את הדברים", מספרת איזנברג. "בעבודה על הסטוריבורד ניסינו להישען ככל הניתן על מה שמיכל מתארת וזה נתן לנו השראה לרגעים וסצנות שלא היינו יכולות לדמיין אם היינו צריכות לכתוב את הסיפור בעצמנו".

ספרי על הטכניקה בה בחרת

"מכיוון שמעולם לא למדתי אנימציה בצורה מקצועית, הבחירות האמנותיות והטכניקה שפיתחתי לעצמי התחילו בעיקר מתחושות בטן, וזה גם נתן לי חופש לפתח לעצמי סגנון ייחודי שמתאים לקו האיורי שלי. את האנימציה ציירתי באייפד וערכתי במחשב אבל היה לי מאוד חשוב שהכל יראה ידני, שירגיש כמו עפרונות צבעוניים על נייר. גם המעבר האיטי בין הפריימים שמעט מרצדים מחדד את התחושה של משהו שנעשה באופן ידני, כמעט תמים וילדותי. זה קודם כל עניין של טעם, גם בתור מעצבת תעשייתית אני אוהבת ומעדיפה קראפט ועבודה בחומר, על עיצוב דיגיטלי ומלוטש. עבודה ידנית היא בדרך כלל יותר סיזיפית, אבל יש בה איכות וקסם שתמיד עושה לי את זה. בנוסף, מבחינה טכנית זה כמובן מוריד את הלחץ לייצר אנימציה קלאסית ומדויקת בעלת תנועה זורמת וחלקה, שדורשת שנים של ניסיון וטכניקה".

מה המסר שרציתן להעביר ואיך הבאת את המסר לידי ביטוי באנימציה?

"היוזמה של שירה לסרטון הגיעה בעקבות הצעה שקיבלה לעשות קמפיין לחברה שמתעסקת במוצרי מחזור, אבל בלי שהמחזור עצמו יוזכר בפרסומת בצורה ישירה. זה גרם לה להבין שהשיח על מחזור ונשיות אמנם השתנה מאוד, אבל לדבר על דם הווסת ובטח להראות אותו, עדיין נתפס כמהלך בוטה וחריג. המסר שהסרטון שלנו רוצה להעביר הוא שאין מקום לבושה ולהסתרה, להפך, המחזור זה ממש דבר שאפשר לחגוג ולהתגאות בו. הבחירה באנימציה מאפשרת לשים את הווסת האדומה על המסך, לתאר את הדם בצורה גרפית וחד משמעית אבל עדיין קלה לעיכול ובלי ליצור התנגדות. לא שצריך לפחד מהתנגדות, אבל נחמד לעשות משהו שיש לו מסר חיובי בנושא כל כך טעון בצורה שיכול לדבר להרבה אנשים".

היו חששות לפני פרסום הסרטון לאוויר?

"אחרי שעבדנו עליו כל כך הרבה זמן, כבר לא יכולתי לחכות שהסרטון יעלה לאוויר. בשלב זה כל כך אהבתי אותו והרגשתי מחוברת אליו, הוא ממש היה הפסקול של חיי, והפחד היחיד שלי היה שהוא לא יתקבל באהבה ויתנדף במהירות, או הכי גרוע, שאנשים יהיו אדישים אליו או משועממים ממנו. זה תמיד אותו חשש כשמשחררים יצירה אל העולם: היא יצאה משליטתי והיא פתוחה לביקורת. הדבר היחיד שנותר לעשות הוא להמתין ולראות אם היא מעניינת מישהו, אם יש לה איזה אימפקט".

ומה היה האימפקט הזה?

"שכחתי לגמרי שהסרטון מדבר על נושא שנוי במחלוקת ושהרבה אנשים הולכים לראות אותו, שיש סכנה שהם יחשבו שזה מגעיל או מוגזם. ראיתי כמה תגובות נגעלות או מזועזעות וזה ממש הפתיע אותי, אבל זה רק מוכיח כמה השיח הזה חיוני. בסך הכל, כמות הפירגונים, האהבה והשיתופים גדולה בהרבה מהזעזוע וזה מה שחשוב. הצלחנו לגעת, לעניין ולהצחיק הרבה אנשים, ואני ממש מאושרת וגאה להיות חתומה על הפרויקט הזה".

"התהליך של הפרויקט הזה היה הפוך. הוא התחיל בלי לקוח, בלי תקציב, בלי ניסיון, אבל שעטנו קדימה באמונה שהעבודה שלנו תשתלם כי היה לנו חזון. המסקנה המתבקשת היא שאם עושים משהו טוב הוא ימצא את מקומו בעולם. זה לקח מדהים עבורי בתור יוצרת עצמאית, לא לחכות לפרויקט החלומות אלא ליזום אותו בעצמי. לא לפחד ממקומות לא מוכרים, להקשיב לאינטואיציות, והכי חשוב, לדעת לעבוד עם אנשים שמעוררים בי השראה ושכיף לי איתם". 

רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם