רוב תערוכות הבוגרים של אקדמיות העיצוב 2021 כבר הסתיימו להן אך הערב נפתחת התערוכה האחרונה לשנה זו, התערוכה של HIT. בחרנו את הפייבוריטים שלנו
9 הפרויקטים המעניינים ביותר ב HIT מכון טכנולוגי חולון
הערב, יום ג' 10.8, נפתחת תערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון HIT ומוצגים בה כמעט 150 פרויקטים של הבוגרים הטריים של שלוש המחלקות, עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים ותקשורת חזותית. אחרי שנה אקדמית לא פשוטה, או כמו שקוראים לה בחולון 'מאתגרת', עשרות סטודנטים מסיימים ארבע שנים מפרכות של לימודי עיצוב ומגיעים לקו הסיום, שמסמן למעשה את תחילת הדרך היצירתית העצמאית שלהם.
בתערוכת 'וריאנטים' הם מציגים את הרעיונות שלהם, המחשבות העמוקות וגם את מצבי הקיצון הסביבתיים, חברתיים-כלכליים וטכנולוגיים שסובבים אותנו מכל כיוון. כמעט חצי מתקופת לימודיהם היתה מלאה בחוסר ודאות מצד אחד ובהתפתחות מואצת ושונה מצד שני. היא דרשה מהם גמישות מחשבתית, אחריות ויצירתיות, שיעזרו להם להגיע לקו הסיום של המסע הזה בצורה הטובה ביותר. אלה הבחירות שלנו:
עיצוב תעשייתי
NO MIND | אור חדדי ונוי קהלני
הנחיה: נעמה שטיינבוק
פרויקט NO MIND התחיל עם השאלה: ”מה אם יכולנו לתת ביטוי לתודעה שלנו דרך צורה וחומר? איך היו נראים החלומות, המחשבות והרגשות שלנו בתלת מימד?“. השאלה הזו הזניקה מחקר של שנה בשיתוף עם מדעני מוח מאוניברסיטאות חיפה ובאר-שבע בניסיון למצוא חיבור בין עולם מדעי המוח לעולם העיצוב. תהליך העיצוב עסק במתן ביטויים ופרשנויות לדפוסי פעילות מוחית שונים דרך צורה וחומר. "בשלב מתקדם במחקר הבנו שמכיוון שאנחנו מבקשים לבטא את עולמו הפנימי של האדם תהיה זו טעות למסגר זאת לכדי מוצר ובחרנו ליצר חוויה." מסבירים הסטודנטים, "NO MIND הוא מיצג הממחיש תהליך מדיטציה בזמן אמת. המודט (עושה המדיטציה) מחובר למערכת EEG אשר סורקת את הפעילות החשמלית במוחו. ברגע שהמודט נכנס למצב של ריכוז, המרחב מגיב אליו במופע ויז'ואל וסאונד."
NO MIND - HIT.mp4 from Guy Lahav on Vimeo.
למי קראת עגלה?! | איתי מילר
הנחיה: גלינה ארבלי
הפרויקט של איתי מילר בא לשים זרקור על האנשים שלא נמצאים תמיד במרכז תשומת הלב, האנשים השקופים. מילר בחר לעסוק באוכלוסיית מנקי הרחובות בעקבות הקרבה האישית שלו לנושא, אימו הייתה מנקה שנים רבות בבית אבות. הוא בחר לעצב דווקא למרחב הציבורי מתוך הבנה שעניין השקיפות מתבטא בו בצורה חזקה יותר "כלי השירות שעיצבתי מספק הסתכלות נוספת על עבודתו של מנקה הרחובות, כליו ותפקידו במארג העירוני." מספר מילר, "הכלי מאפשר לעובד לקחת חלק אקטיבי ופעיל במערך הניקיון התפעולי של העיר, כלומר, לענות לקריאות של תושבים על מפגעים ברחוב (צואת כלבים, שקיות TA, בקבוקי זכוכית)." כלי השירות אותו אנו מכירים כעתיק ומיושן מקבל בפרויקט חיים חדשים. הוא ממונע ומאפשר בזאת לעובד להגיע למחסן הלוגיסטי ומשם לצאת אל אזור התפעול שלו, בשונה מהמצב היום בו העגלה לרוב מוחבאת בחצר בניין. כלי העבודה עוצבו בצורה ארגונומית שתיטיב עם האנשים שעושים בה שימוש ובעיקר תדליק את האור עליהם, גם אם רק לרגע.
BANA- Everything Bananas | עדי מעוז
הנחיה: אילונה לב
"במדינות טרופיות בהן בננה מהווה אחד מהגידולים הנפוצים ביותר ומרכיב מרכזי בתזונה, גזעולי הבננה משמשים בעיקר לקליעת סלים וחבלים אך לרוב נשרפים לאחר כריתתם." מסבירה מעוז את נקודת המוצא של הפרויקט שלה, "בעת האיסוף, טון אחד של פרי מייצר שני טון של פסולת אותה החקלאי מוציא מן המטע ושורף, מה שמייצר פליטת גזים הרסניים וזיהום אוויר גבוה. הפרויקט שלי עוסק במחקר חומרי של גזעולי הבננה ומציג מגוון נסיונות חומריים בעלי תכונות מגוונות." כחלק מהמחקר, יצרה מעוז קשר עם ארגונים שונים בעולם בהם פסולת חקלאית כלשהי מהווה חומר גלם זול או חינמי ומאפשרת לנשים ונוער לצאת ממעגל העוני על ידי הקמת עסקים קטנים ומכירה של עבודות יד העשויות מאותו חומר. האובייקטים שיצרה, עושים שימוש בכלים שקיימים אצל אותם ארגונים ואינם מצריכים רכישה של מכונות חדשות.
Witmi – מרחב דיגיטלי משותף | עמרי הלל
הנחיה: לוקה אור
פרויקט witmi הוא מרחב חוויתי מבוקר, המאגד שלוש אינטראקציות וידאו היוצרות כל אחת בדרכה, מרחב דיגיטלי משותף. מה זה אומר? הלל מסביר "נקודת המוצא שלי נבעה מהצורך למצוא מרחב משותף, שממקם שני משתתפים בשיחת וידאו בסיטואציה משותפת ומאפשר להם להרגיש ביחד. במהלך הדרך חקרתי קצוות שונים של תקשורת במטרה להגדיר את הגבולות של להרגיש 'ביחד' ולבסוף זיקקתי מהתובנות שלושה חוקים שבמידה ומתקיימים, המרחב נחשב משותף." חוקי המשחק שלו הם 'התמצאות משותפת' – שני המשתתפים מסוגלים להתמצא במרחב, 'השפעה דו כיוונית' – כל אחד מהמשתתפים משפיע באופן מוחשי על תפיסת המרחב בצד השני, 'התייחסות הסביבה' – הכרה של גורם שלישי בכך שיש אדם נוסף במרחב. הפרויקט המיוחד אמנם נראה לנו טריוויאלי היום, אך האם הוא בכלל היה מתקיים אילולא כל מה שעברנו בשנה וחצי האחרונות? ואולי דווקא בגלל בה, יש לו חשיבות אדירה.
תקשורת חזותית
FOMOsapiens | יהלי חסון
יהלי חסון בחרה לעסוק ב FOMO – fear of missing out או בעברית, חרדת ההחמצה ממנה סובלים רבים מידי ביננו. בתור ילדת דור ה-Y הקלאסית, היא מרגישה כי היא חווה פומו על בסיס יומיומי והוא לרוב מנהל אותה, את סדר היום שלה והביא אותה לסיטואציות קיצוניות. "לפני הפרויקט חשבתי כמו כולם שזאת תופעה שהתחילה עם הרשתות החברתיות, אך הופתעתי לגלות שפטריק מקגינס, שחקר את פומו ופובו במשך שנים מטמיע את המונח 'פומוספיינס' כבר ב2004, הוא טוען שפומו אינו בהכרח התנהגות אנושית חדשה, הוא חלק ביולוגי ממי שאנחנו, אולם הקידמה והטכנולוגיה האיצה אותו להתנהגות חברתית משותפת של הדור הצעיר" היא מספרת. מטרתה בפרויקט היא לגרום לצופים להבין שהפומו כאן כדי להישאר, וככל שנתפתח טכנולוגית וכחברה, כך הוא ילך ויתעצם. "אז כל מה שנותר לנו לעשות זה לשנות את ההסתכלות שלנו לגביו." אומרת חסון ומזמינה אתכם לצפות במיצב הוידאו שיצרה בטכנולוגיית mapping projection. "המיצב מורכב מ-65 סרטונים מסונכרנים על גבי מבנה בהשראת משחק טטריס. באמצעות הקרנות מרובות ותזיזתיות בחלל החדר המיצב מעביר את התחושה והחוויה של הפומו, אתה לא יכול לדעת מאיפה הגירוי הבא יגיע, זה מקיף אותך ומשאיר אותך דרוך" בדיוק כמו שנראים החיים שלנו.
העולם הזה | אבנר אדן
"צומח פה דור חכם ודעתן שרוצה להתעדכן ולהיות מעורב פוליטית, אבל פשוט אין לו איך." מסביר אדן את 'העולם הזה', "עכשיו, 30 שנים אחרי שנסגר, ״העולם הזה״ מתעורר לחיים כממשק חדשות עכשווי ומרענן, שמותאם לאופן שבו הדור שלנו רגיל לצרוך בו תוכן." עיצוב הממשק החדש שיצר אדן נשען על ה־DNA הויזואלי והרעיוני של השבועון המקורי שנסגר ב 93' וכולל החייאה של מדורי השבועון, עיצוב פונטים בהשראת הכותרות הסנסציוניות שלו, וטוויסט עכשווי עם גיפים מונפשים ודימויים מתרבות האינטרנט. אדן יצר את הפלטפורמה, עיצב פונטים ייחודיים עבורה והתאים את המוצר לדור הצעיר.
THE PANIC BUZZER | סופי בלינדר
במצבי סכנה חלק במוח שלנו, המכונה אמיגדלה מתפקד כ'לחצן מצוקה' ושולח אותות אזהרה שמזהירים אותנו ממשהו רע שעומד לקרות. במצב של פוביה וחרדה, המוח 'לוחץ' על אותו הלחצן ומזמן אשליית פחד כשבמציאות – שום סכנה אינה אורבת לנו. הפובויות הללו עוררו בבלינדר תחושת חרדה ופחד בלתי נשלט שגרמו לה להימנע מדברים שונים ומסיטואציות שהיו עלולות להפגיש אותה עם אותה פוביה. "הייתי מתביישת בחרדה, מנסה להשתיק אותה ולשדר "עסקים כרגיל"" מספרת בלינדר, "לאורך השנים פיתחתי את דרכי האישית להתמודד עם הפוביות הללו ולהביס אותן באמצעות הדמיון שלי. הייתי מדמיינת אותן כמגוחכות ומצחיקות וכך בעצם מנפצת את אשליית הפחד שהייתה משתלטת עלי". את מיצב הוידאו שלה, שכולל שישה סרטונים היא תיכננה בדיוק בצורה הזו. החדרים התלת ממדיים מדמים את החלל הקטן שבו חבויה הפוביה במוח שלנו, כשבכל חדר ניצב אוביקט אחר שמייצג פוביה אחרת. לחיצה על כפתור המצוקה גורמת לחדר ולאובייקט להגיב בהתאם לסוג הפוביה ולעמוד בפני הטריגר שמפעיל את החרדה, להיחשף לאשליה שהיא יוצרת ולגלות כיצד היא מובסת ומתפוגגת ברגע.
עיצוב פנים
חדר במזוודה | רותם נורמן
הנחייה: רות פלמון
הפרויקט של רותם נורמן עוסק במרחב המגורים החדש, הוא משלב חדשנות יחד עם פתרונות לצרכים המשתנים שלנו. תקופת הקורונה הדגישה בפנינו את הצורך בחישוב מסלול מחדש, זוהי תקופה שהציגה לנו באופן מובהק שקצב שינויי הצרכים שלנו עולה על קצב הבניה. מה שנכון לנו היום אינו מעיד על המחר: פעם משרדים, היום עובדים מהבית, וזוהי רק דוגמא אחת מיני רבות שמציגות שימושי מבנים שונים שהולכים ונעלמים, בעוד שהצורך של המרחב הביתי שלנו לענות על מספר תרחישים רק הולך וגדל. "תתארו לכם שהיו בונים כל מבנה בצורה כזו שמאפשרת שינויים תמידיים בדרגת חופש גבוהה יחסית וכך גם מתאפשרת אדפטיביות מבנית שמשרתת שימושים עתידיים." אומרת נורמן, "כאן נכנס הפרויקט שלי, לגור בקטן ולהרגיש בגדול. הוא בא להציג בפניכם פתרון מגורים גמישים לשינויים, בהתאם לצורך והתקופה, לפרקי זמן קצרים וארוכים." הפרויקט מתעסק בסוגי חדרים שונים, המתקפלים למזוודות שנפתחות ונסגרות בהתאם לצורך. כך בחלל אחד, לא גדול במיוחד ניתן להכיל פונקציות רבות. המזוודות ניידות וגם החדרים הרטובים, סידור מרחב המגורים הינו גמיש וניתן לשינוי יומיומי שמסוגל להתאים את עצמו לכל סיטואציה. את החדרים המתקפלים מייצרים לפי הזמנה וניתן להחליף ולחדש אותם בכל רגע נתון.
בית | טוהר נעים זייצב
הנחייה: יואב מאירי
הפרויקט הזה עוסק בחוויית הבית, איך הבית משתנה בהתאם לצרכים הפסיכולוגיים, התרבותיים והקיומיים שלנו. נעים זייצב יצרה אינטרפרטציה לבית באמצעות סדרה של 9 בתים המחולקים לפי שלושת צרכי הבית, כאשר כל בית בא לידי ביטוי בצורה שונה באמצעות פונקציה משתנה. במהלך הפרויקט היא חקרה את נושא הפילוסופיה והבית והבינה כי הבית הוא הרבה מעבר לארבעה קירות, תקרה ורצפה. "התחלתי לחקור את התיאוריה של פרויד שמדברת על האיד, האגו והאלטר אגו וקישרתי אותה לצרכי הבית." היא מספרת, "התיאוריה הנחתה אותי וגרמה לי לאפיין את סדרת הבתים שלי בשלושה צרכים. הצורך הקיומי שמדבר על איד, הצורך הפסיכולוגי שמדבר על האגו והצורך התרבותי שמדבר על האלטר אגו. לכל צורך יצרתי סדרה של שלושה בתים שמדברים בצורה שונה על אותה הפונקציה. הצרכים הקיומיים- הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו כיצורים חיים, הצרכים הפסיכולוגים- הצרכים הנפשיים שלנו, איך אנחנו נתפסים ומה אנחנו רוצים לספר, הצרכים התרבותיים- הצרכים החברתיים שלנו, איך אנחנו משתמשים בבית כמקום חברתי."
תערוכת הבוגרים של HIT, פתיחה: 10/8, נעילה 18/8.
אולי יעניין אותך גם...
