10 פרויקטים שעשו לנו את זה בתערוכות העיצוב של שנקר

המחלקה לעיצוב טקסטיל

המחלקה לעיצוב טקסטיל, בראשותן של הדס הימלשיין וגלי כנעני, היא תמיד מהמבטיחות והמסקרנות הקיימות לא רק בשנקר אלא בין כל מחלקות בתי הספר לעיצוב כולם. השנה, עסקו 37 הפרויקטים בעיצוב מוצרי קצה, בפיתוח של חומרים חדשים ובמחקר קונספטואלי אודות עיצוב בטקסטיל. עוד יותר מבעבר, מבטאים הפרויקטים עיסוק בשאלות רחבות, שבהן: קיימות ואקולוגיה, המצאתיות, טכנולוגיה וטקסטיל חכם, עיצוב מוצר ובינתחומיות, רב תרבותיות, עמדה וביקורת ומוצרים המתאימים לפנים ולתוך הבית.

טל אונגר – סיפורים 

היצירה 'האסופית', (לל. מ. מונטגומרי), היא זו שהוותה השראה לעבודתה של טל אונגר שפיתחה תיקי קלאצ' עשויים בעבודת יד מוקפדת ומלאת פרטים. אונגר, בחנה את תפיסת העיצוב כמתווכת בין טקסט ספרותי לחומר וצורה ועשתה זאת באמצעות שילוב של עץ, בד, חוטי משי וכותנה וטכניקות שונות של אריגה ורקמה.

עבודת העמלנות נדירה כל כך בימינו וכשהתיקים היו מוצגים מתחת לקוביית זכוכית, הם נראו כמו חפצים עדינים שיש להתייחס אליהם במלוא העדינות והכבוד. "הגדרת המוצר, החומרים, הגוונים והפעולות, נבחרו בהקשר לסיפור בתשומת לב לפרטים קטנים כערך בעיצוב, כפי שמתארת הסופרת All things great are wound up with all things little " אמרה טל אונגר.

גיא מגידס – מצד שלישי

סטודנטים רבים התעסקו, מן הסתם, בקיימות ובעתידו של הכדור. הפרויקט של גיא מגידס היה מעניין במיוחד שכן הוא ניסה בפועל להציע אפשרות של הפיכת טקסטיל ישן ומשומש לחומר גלם ייחודי שלא רק עומד בפני עצמו אלא עשוי לשמש גם לתחומי עיצוב אחרים. מגידס אף הגדילה לעשות כשעשתה שימוש בדבק אורז שפיתחה בעצמה שגם הוא ידידותי לסביבה.

"בסביבת תרבות אופנה של קנייה והשלכה תדירים, הפרויקט מתמודד עם יצור תעשייתי המוני" אמרה גיא מגידס "תהליך של מיון ותיעוד, כמו גם דחיסת הבגד ללבנת בד, מהווה מהלך עיצוב המגלה את איכויות הבד במצב סטטי על זמני וכך, יצרתי מעין ספריית זיכרון וזהות חדשה לחומר הגלם הישן".

המחלקה לעיצוב תכשיטים

אורי סאמט עומד מזה מספר שנים בראש המחלקה לעיצוב תכשיטים החוגגת השנה שמחה כפולה: יום הולדתה 20 למחלקה ומעבר המחלקה למשכנה החדש והקבוע בבניין הסדנאות החדש בקמפוס שנקר. 21 הסטודנטים הציגו את העבודות הגמר שלהם בסדנה בה הם עובדים במהלך ימי השבוע בתערוכה שעוצבה על גבי עמדות הצורף שלהם בסימן קיימות.

מגוון העבודות בתערוכה נע בין צורפות מסורתית ועד תכשיטנות קונספטואלית על גבול האמנות. הסטודנטים עסקו במפגש בין טכנולוגיות ואופני ייצור, בדיאלוגים עכשויים עם מסורות קדומות, בזהות נשית על יסודותיה החברתיים, התרבותיים והביולוגיים, במעמדו של הגוף ובעולם הפנטסיה והשבטיות הפגאנית.

נועה אייזנמן דמרון – Cla$ick

סטודנטית שיצרה דיאלוג בין עבר והווה היא נועה אייזנמן דמרון שבאמצעות תכשיטיה הססגוניים כמו ערערה על המוסכמות אודות תכשיטים איקוניים כפי שאנחנו מכירים אותם מאז ומתמיד. אייזנמן דמרון כמו לקחה גורמט, עגילי פנינה ושרשרת חוליות קלאסיים וערבבה ביניהם תוך שילוב של חומרים חדשים.

בשפה היברידית המשלבת מתכת, פרספקס וגומי, היא יצרה שפה ישנה חדשה מקורית וייחודית. "מסגרת הפרויקט היא בחינה של איקונים בעולם התכשיטים" אמרה נועה אייזנמן דמרון "בחרתי מספר תכשיטים מוכרים וחידשתי את המראה הקלאסי שלהם לכדי נראות וייצור עכשוויים בתרגום מודרני וברוח חדשה".

ולנטין סבירידה – השבט שלי

עולם הפנטזיה והשבטיות הפגנית, הדומיננטי כל כך בתרבות הפופולרית העכשווית, בא לידי ביטוי בפרויקט של ולנטין סבירידה בפרויקט שהזכיר לי בוגר מצטיין משנקר בשם גרגורי לרין שכבר הספיק לעשות דרך והפך לאמן מוערך המציג בארץ ובחו"ל. מקור ההשראה לפרויקט של ולנטין הוא שבט דמיוני שהמציא, הסוגד לאל ים בעל מראה מרהיב.

"כדי לכבד את האל, אנשי השבט מאבזרים את עצמם בתכשיטים עם אותם המאפיינים שיש לאל" אומר ולנטין סבירידה "כאלה המשלבים בין פלסטיק שקוף למתכת צהובה כדי לתת אפקט אור מיוחד ואת התחושה שהמתכת מרחפת באוויר".

המחלקה לעיצוב תעשייתי

בראש המחלקה לעיצוב תעשייתי עומד יואב זיו שיחד עם תלמידיו בוחן שאלות כמו איך יוצרים חפץ שימושי אך, בן בזמן, מטעינים אותו במשמעויות נוספות? איך מפתחים מוצר מועיל לסביבה, לחברה ולאדם? הפרויקטים בתערוכה היו שונים ומגוונים, בקנה מידה, בפרזנטציה וגם ברמה. אולי זוהי תולדה של החופש שנותנים לסטודנטים לפתח הליכי חשיבה רב ערוציים שרק לאחר שיצאו אל השוק יצטרכו לתרגם לכדי עיצוב שלם ושימושי. 

"איך מציגים את העבודה והלמידה שנעשו במשך ארבע שנים בתערוכה אחת? אנחנו מציעים לכם לקרוא את העבודות בתערוכה כניסוח תלת ממדי- בחומר, בצורה, ובמטענים תרבותיים" כתב אוצר התערוכה, ניל ננר "המכלול המייצג את הערכים שבהם בחרו המעצבות והמעצבים החדשים. גם כאן, במקרה או שלא במקרה, ישנה חזרה אל נושאים המטרידים את האנושות בנקודה הזו בזמן: הזדמנויות המצויות בפערים שבין האדם לסביבה, בתוך החברה האנושית, בין האדם לזהותו ואפילו בין האדם לזמן הפנוי שלו". 

נוי סאיאס – Calliope pointe shoes

מדי תקופה, מתפרסמים במדיה צילומי רגליהן החבולות של בלרינות מקצועיות. ידעתם שרקדנית הבלט הקלאסי מחליפה כמאה זוגות נעלי פוינט בשנה המאפשרות לה, שוב ושוב, לעלות ולרקוד על קצות אצבעות? נוי סאיאס בחנה את נעלי הפוינט שכמעט לא השתנו מאז שהומצאו בשנת 1832 ושעדיין נשחקות מהר ובעיקר – מכאיבות מאוד לכף הרגל.

הפרויקט של סאיאס עוסק בעיצוב מחדש של נעל הפוינט המסורתית והבאתה לזמננו תוך שימוש בטכנולוגיות מודרניות ובעיצוב מקיים. גאוניותה בכך שה Calliope היא נעל מודולרית עשויה מחלקים פלסטיים הניתנים למחזור. אין צורך להחליף בכל פעם את הנעל במלואה, אלא חלקים ספציפיים לפי הצורך. "כדי למנוע פציעות" אומרת נוי סאיאס "הנעל מורכבת משני חלקים מרכזיים: חלק קשיח הנותן תמיכה לכף הרגל ובד המיוצר בטכנולוגיית הדפסת תלת מימד שעוטף את הרגל".

בר כהן – SAND TO SAND

באפן אישי, אהבתי מאוד את הפרויקט הקטן יחסית אבל מלא האמירה של בר כהן. הפרויקט, מהווה הזדמנות להציע אלטרנטיבה לחוויית המשחק שקיימת היום בים ותוך כדי כך, לוותר על השימוש בפלסטיק שמזהם את הים והסביבה. כהן בחרה בים כמקום בו חומר הגלם המרכזי כבר נוכח בכל מקרה ולכן, יפה לראות איך הקטנים לומדים משהו תוך כדי משחק. 

"פעלתי מתוך ההבנה שצעצועים לים הם צעצועים עונתיים וגם ככה זמן השימוש בהם הוא קצר" אומרץ בר כהן "לכן, עיצבתי סדרת צעצועים חד פעמיים לים שעשויים מחול". הצעצועים של כהן מתמוססים במים תוך כמה שעות והופכים שוב להיות חלק מהחול הרך ובכך סוגרים מעגל ולא משאירים טביעת אצבע אקולוגית.

המחלקה לתקשורת חזותית

גם במחלקה הזו, שבראשה עומד דקל בוברוב, בחרו הסטודנטים לעסוק בנושאים שברומו של עולם. הגירה, שייכות ואי שייכות לקבוצה ולחברה, דת ומיתולוגיה ועד כמה אנחנו עסוקים במסורת, משפחה וזוגיות ומקומם בחיים, מעברים מעולם דיגיטלי לעולם פיזי ובחזרה, מגדר ומיניות ביחס לעצמם ולסביבה והתבוננות בסביבה הפיזית והחברתית בה הם חיים.

גם כאן, קרוב לתשעים הפרויקטים שהוצגו בתערוכה כללו ערב רב של התייחסויות לנושאים בקנה מידה, חומר ומבעים שונים. כך, ניתן היה לראות בכיתב אחת איור לספר ילדים, סדרת מארזים, מחקר קונספטואלי וסרטון עתידני.

אנה זולקובסקי – המדריך למיתוג ערים

מתי יצא לכם לאחרונה להסתובב בעיר מגוריכם, או בכל עיר אחרת, ולהבחין בערב רב של שלטים ותמרורי הכוונה? כמות המסרים החזותיים כבר מזמן הפכה לבליל בלתי מזוהה ובלתי קריא להתמצאות וכבר מזמן אנחנו כמעט הולכים לאיבוד ולו רק בגלל שבתוך ים המסרים לא ראינו את השלט.

אנה זולקובסקי יצרה פרויקט מרתק המציע מדריך למיתוג ערים המורכב ממערכת חוקים לזהות גרפית שתבדל בין עיר לעיר. "המרחב העירוני הוא חלק מרכזי בחיינו, אנו חולפים בו מדי יום כשברקע ערים חסרות בידול ושפה חזותית, מתמזגות לרקע הומוגני" הסבירה אנה זולקובסקי את נקודת המוצא שלה. 

ינית גבע – Back to school

הפרויקט של ינית גבע הוא אולי לא מהבולטים אבל בהחלט עונה על צורך מהותי שקיים בקרב מיליוני תלמידים בישראל. במקרה, כותבת שורות אלה גרה בסמוך לחטיבת ביניים ולבית ספר תיכון ורואה, כמעט על בסיס יומיומי, את אינספור האופנים בהם מנסים בני העשרה להתמודד עם ייחודיותם האישית אל מול התלבושת האחידה שלהרגשתם גם אינה אופנתית וגם מייצרת אחידות יתק.

גבע, מציג שיטה גרפית ניסיונית לעיצוב אלטרנטיבי לתלבושת האחידה בבית הספר. על פי שיטתה, כל ילד מעצב לעצמו חולצה וכך, נוצר מערך אחיד אך ייחודי. "השיטה מפעילה ומניעה את המרחב הבית ספרי בעזרת מפגשים ודינמיקה אנושית של התלמידים" הסבירה ינית גבע.

עיצוב פנים, מבנה וסביבה

תערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה, בראשות יהשוע גוטמן, התחלקה לסטודיו שונים. סטודיו Empathic Topographies, באוצרות ד"ר אדר'יכל דיוויד שניידר ואדריכל אברי אולשוונג בא לטעון שישנה אלטרנטיבה לטיפול במרחב הציבורי הפיזי. אלטרנטיבה בה הקדמה האנושית והטכנולוגיה יכולות לחזור לשרת את היחיד ולהצעיד את האנושות קדימה למען בני האדם, ויחסיה עם המציאות ועם כוחות הטבע. 

סטודיו בית מלאכה לאוטופיות, באוצרות אדריכל עודד קוטוק, אדריכל יפתח אלוני וד"ר יואל פרל, עוסק באפשרות לפרוץ מעבר לתפיסות מקובלות על המוכר והידוע במרחב, ובמציאת דרכים לשחרור מ'הבעיות והפתרונות הידועים' של עיצובו. במסגרת זאת, נעשה שימוש ב'אוטופיה' ככלי ל'פריצת ההווה', וליצירת 'נקודת מפנה' תודעתית. 

דניאל חדד – #NOFILTER

הפרויקט של דניאל חדד עוסק ב"אינסטגרם" שכבר מזמן אינה רק רשת חברתית. הרשת נחשבת לממד חדש המקביל לממד הפיזי אותו אנחנו תופסים כ"המציאות". תוך כדי כך, שואלת חדד עד כמה האינסטגרם משקף את המציאות או משקיף עליה? ובתוך המציאות – איזה מקום תופסים הרגשות שלנו? "העבודה בודקת כיצד משתמשי האינסטגרם מגדירים וחיים במרחב, זאת באמצעות בחינת תיוגים מעולם הרגש" אמרה דניאל חדד "הפרויקט מציע שיטוט בממד האינסטגרמי כאילו התגשם בממד הפיזי, ומציע כלי לתכנון המרחב הציבורי".

ליליה קיריצ'נקו – רגע…רגע…רגע…

הפרויקט של ליליה קיריצ'נקו עוסק במושג "רגע" ואיך אנחנו מבחינים ברגעים. הפרויקט מנסה למצוא איזון בין האידאה והביטוי הפיזי–חומרי שלה. המעשה הוא בסיס תכנוני: פלטפורמה להיווצרות הרגעים, יצירת ישות חדשה במרחב האורבני, קונסטלציה של רגעים כבסיס לחיבור בין אידאה והגשמה. זה, אם על ידי מבט, ואם על ידי חוויה ונוכחות. המרחב מתקיים ונעלם ברגע על ידי המבט, על ידי צופה ונצפה. כל מקום הוא פלטפורמה לחוויה רגעית וחדשה המקשרת הגשמה (חומר) להמשגה (אידאה).

האם רגעים כאלו אפשריים בפארק? לפארק ישנו פוטנציאל להכיל אידאות חדשות על ידי המעשה המתוכנן מצד אחד ולאפשר התרחשויות בלתי צפויות מצד שני. בעיקר לפארק שלא מונח על הקרקע.